ילקוט דוד - באוהל דוד קעג

משכיל על דבר ראה והתבונן כמה גדלה מעלת הצדיק בצדקו עומד כשהוא במקום שאין מכירין מקומו של עולם וכל אחד לדרכו פנה והוא אל מקומו שואף זורח לא ימיש מתוך האהל אהלה של תורה עבודה ותפלה ברוך ה' יום יום יעמוס לנו האל ישועתנו סלה עיניו תמיד אל ה' יושב והמצפה לחסד ה' קורא ופושט שונא הלכות. משכיל על דבר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע מאריה משתבח ביה ונוטה אליו חסד ולעולם לא יחסר מזונו כי ממרחק תביא לחמה הגם שכל הפתחים נראים שהם סתומים ומאין יבוא עזר ידע כי עזרי מעם ה' סתום ועשאו פתוח פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (באהל דוד) ד' שם עב' כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה חדוה דברנ' משיך לגביה חדוה אתרא עלאה הכי נמי האי עלמא תתאה כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא וכו' עש' ידידי אחי הקיץ משנתך והתעורר שתעשה כל טצדקי להרחיק מעליך העצבות ותשמח במה שנתן לך השם אשרי השמח בחלקו לכן יעורר האדם שמחה בלבו כי זכה להיות מעבדי השם וזכה לתורת אמת כי היא היתה אם כל חי כי היא חייך וארך ימיך ומה יש שמחה בעולם יותר מזה להכיר אחד מרובי רבבות חסדיו יתברך שבראנו לכבודו וגבר עלינו חסדו תדיר ובצל כנפיו נחסה ונתלונן כש' אי תרתי איתנהו ביה שזכה לבנים ובנות ואת עלית על כלנא שזכה לכבוד התורה כי היא חלקך ונחלתך נחלה בלא מצרים ובכל יום יחלק נחלה תורה צוה לנו משה מורשה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול הבל נחלתו ישראל לסגולתו ובתוך אחים יחלק נחלה ה' שם קפו' עא' ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשה חטאוי קמי אחרא בגין דכמה דנטלי ההיא מלה וסלקי לה לעילא ואית סהדין בההיא מלה ומה משוכבת חיקך שמור פתחי פיך כ"ש אינון דאזלי ועייני לקטרגא לון וסהדי עליה וכ"ש דחציפו איהי לקמי כלא וחלול שמא דקבה וע"ד כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וכו' עש' משכיל על דבר עי' יומא דפ' סז' ובשע' אח' סי' תרז סב' ועי' באה"ט סק"ב מה שכתב משם הרב מא' דבחטא שאינו מפורסם אסור לאומרו בקול רם עש' שכן הוא משמעות הזוהר הני' הוא ודוק פ' כי תשא א' קפ"ט עא' פתח ואמר כמו' הרה וכו' מאי כמו הרה ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין יומין מתשיעאה וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון וכו' עש' (ילקוט דוד משכיל על דבר כתב הרב נצוצי אורות כי טעם הדבר כי בחדש התשיעי אז הולד נגמר והדמים והסיגים מתעוררים לצאת והוא זמן דין ע"כ עש' ורחמי אב דשקו פטר"ת באהל דוד. ב' שם קץ עא' בגין דאע"ג דישרא"ל חבין קמיה בכל דרא ודרא לא בעי מאן דיומא עלייהו דלטורא מנלן מהושע דכתיב תחלת דבר ה' בהושע וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד) ראה כמה חביבין ישראל לפני המקום שאין רצונו של מקום אלא במלמד עליהם זכות ולא במלמד עליהם חובה וכל הנוגע בם כאלו נוגע בבבת עינו כי הם חלקו ונחלתו שנשמתן היא אצולה מאורו יתברך ועל כן לא יגרע מצדיק עינו וכתיב ועמך כלם צדיקים שאין לך ריקן בישראל שאינו מלא מצות כרמון הן בדיבור הן במעשה הן במחשבה כי כל אחד מישראל מחשבתו טהורה דמי יתן והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו והיה כצדיק אלא שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואינו מניח לו לישון אבל הישראל מצד עצמו הוא מוכשר לקבל טוב ולעשות טיב כי אור נשמתו לא יכבה ותמיד משתוקק לרצון לפני השם לעשות רצונו כרצונו ולא ידח ממנו נדח שהאי רצון והאי מחשבה הקב"ה מצרפם למעשה והיא מגינת עליה כדאמר בזוהר מרומה דפ קו' ע"א עי' לעיל מה שכתבתי שם באות יג' פטרת. ג' שם ע"ב אמר ר' יוסי לאו הוה אבא רחמן על בנוי כקב"ה וקרא הוא דכתיב לא נפל דבר מכל דברו הטוב וכו' ת"ח רחמנו דיליה אלו אמר לא נפל דבר אחד מכל דברו ולא יתיר נח לעלמא דלא אתברי אבל מדאמר מכל דברו הטוב ואפיק ביש לאחורא דהא מלה דביש לא בעי למיעבד ואעג' דאגזים וארים רצועה אתת אמא ואתקפת בדרועיה ימינא וקם רצועה בקיומיה ולא נחית לתתא ולא אתעביד בגין דבעיטא חדא הוו תרוייהו איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימינא וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה כשיגיע האדם לפרק הרואה דברים אלו שאין להם שעור לאהבתן של ישראל יתמלא לבו בתענוג רב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך בזה ובבא חיבה יתירא נודעת להם שנקראו בנים למקום ורוצה בתקנתם ולא בקלקלתם וכמו שאמרו חזל' שמחשבה טובה מצרפה לישראל למעשה אבל לא מחשבה רעה שאין מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' וכל זה מאהבת השם אותם ינצרנהו כאישון עינו וירצה בם וככשרותם שיהיו ראוים לקבל טובו שינהרו אליו במחשבתם מחשבה טובה זכה וברה ויהיו כלי ראוים