ילקוט דוד - באוהל דוד קסט

לקיים את כל הכתוב לחיים בלב מרגיש ובלב חי וישם את הדברים האלו על לבו ולא יסיח דעתו מהם ויהיו עיניו ולבו שם כל הימים לרבות הלילית שעשאו את שאינו זוכה כזוכה לזכות בשער הגבוה בכל התורה כולה מי לא ישתעשע בלבו בכל הנאמר מי לא יתרחב לבי בכל מה שהוא רואה בעיניו ואל יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו ויהיו חיים לנפשך וענקים לגרגרותיך ויד תהא דוחה למחשבות זרות וימין תהא מקרבת לעשות כיוון לכל דברי הקדש הנאמרין בפיך ובלבבך לעשותן. (באהל דוד). תרפ"ו. ה'. שם ק"מ אבל אשחרך אתקין נהורא דנהיר בשחרותא דהא נהורא דקיימא בשחרותא לא נהיר עד דיתקנון ליה לתתא ומאן דאתקין נהורא שחרא דא אע"ג דאיהי אוכמא זכי לנהורא חוורא דנהיר ודא איהו נהורא אספקלריא דנהרא ודא איהו בר"נ דזכי לעלמא דאתי ורזא דא ומשחרי ימצאונני ומשחרי דמתקנין נהורא משחרי אוכמא ימצאוני לא כתיב אלא ימצאונני דזכי לתרין נהורין לנהורא דשחרא אוכמא ולנהורא חוורא דנהרא וכו'. (משכיל על דבר) ש' בזוהר ויקהל דף ר"י ע"א וע"ש בנצוצי אורות וכן הוא בתיקונין תקונא תלתין נתיב רביעאה דף ע"ה ע"ש. תרפ"ו. ו'. שם קמ"א מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא אי אתקבר בההוא יומא לא שלטא עליה רוחא מסאבא כלל וע"ד כתיב בצליבא כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך בגין דבלילא אתיהב רשו לרוח מסאבא למשטטא ואע"ג דאתיהב רשו לא עאלין בארעא קדישא בר אי אשכחן תמן מנא לאעלא ביה וכו' ע"ש. הנה הזוהר סובר שאין רוח הטומאה שורה על המת בארץ ישראל אם נקבר באותו יום וצריך לומר דטומאת מת לחוד ורוח הטומאה לחוד דשני דברים הם (באהל דוד). תרפ"ו. משכיל ער דבר ז. שם קנ"ו ע"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון וכו' הא הכא רזא דיסודא ואני דא דוד מלכא אתר דאקרי גאולה תפלה דא תפלה והכא איהו סמיכה לתפלה וכו' ואע"ג דדינא אתער אתבסמותא איהו וע"ד אצטריך קרא דיחודא ליחדא כל דרגין דכד הוי יחודא דינא אתחבר ואתכליל ברחמי ואתבסם כלא וכדין עת רצון כתיב עת רצון כליל כלא כחדא ודינא אתבסם בההוא זמנא והוי חדוה בכלא וכו' ע"ש (משכיל על דבר) הנה דלפי הזוהר דכתב דכשיהיה היחוד דינא אתחבר ואתכליל ברחמי ואתבסם דינא והוי עת רצון וחדוה בכלא ומתרבה הרחמים והחסד אתי שפיר קרא דמסיים אלהים ברב חסדך וכו' משום דבההיא שעתא גם אלהים שהוא דין אתבסם הדין עם הרחמים ומתרבה החסד על העולם ולכך קאמר קרא אלהים ברב חסדך ודוק'. (באהל דוד) תרפ"ו. ועי' בנצוצי אורות זוהר ויקרא כ"א אות יוד' והבן. ה' שם קנ"ז אלא קב"ה כד ברא עלמא פליג ארעא ישובא איהו לסטר חד וחרבא איהו לסטר חד פליג ישובא ואסחר עלמא סחרניה דנקודה חדא ומאן איהו דא ארעא קדישא ארעא קדישא אמצעיתא דעלמא ובאמצעיתא דארעא קדישא איהו ירושלם אמצעיתא דירושלם איהו בית קדש הקדשים וכל טיבו וכל מזונא דכל ישובא תמן נחית מלעלא וכו' ע"ש משכיל על דבר הנה משמע מדברי הזוהר שירושלים שהיא אמצע העולם לא אמצע עולם כלו אלא אמצע ישוב חצי העולם דחצי העולם הוא תרב בלי ישוב חרב ושמם וחצי עולם שהוא עשוי לישוב ירושלם אמצע הישוב היא נמצאת אומר שירושלים אמצע חצי העולם דהיינו עולם הישוב. ק"ק דהכא קאמר דירושלם היא אמצע ארץ ישראל ובמגילה דף ו' ע"א איתא שטבריא היא טיבורה של ארץ ישראל ע"ש ואפשר דהיינו טעמא דרבה התם דנייד מהכי וקאמר שטובה ראייתה ע"ש באהל דוד. ט'. שם קע"א ע"ב רוב משריין דככביא ומולי כלהו נפקין בראשיתא דליליא עד תלת שעתי חסר רביע מתמן ולהלאה לא נפקין בר זעירין ואינון ככביא כלהו לא משמשי לבטלה ולא אתחזון לבטלה ואית ככביא דקא משמשי כל ליליא בגין לאצמחא ולגדלא כל מלין דאתפקדו עלייהו ואית ככביא דקא משמשי עד פלגות ליליא וצמחין ומגדלין מראשיתא דליליא עד ההיא שעתא כל אינון מלין דאתפקדו עלייהו ואית ככביא זעיר מליליא דכיון דאתחזי בהדי ההוא עשבא או ההוא דשאה מיד אשלים שמושיה ולא אצטריך יתיר בההוא ליליא והא אינון לא קיימי לבעלה כיון דאשלימו שמושייהו לא אתחזון יתיר בהאי עלמא ועיילין לאתרייהו וכו' ע"ש. משכיל על דבר ראה כמה הגדיל לעשות בכחו הגדול לתבונתו אין מספר כל פעל ה' למענהו לצורך ישוב זה העולם להנהיגו כרצון ה' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית את כל אשר עשה והנה טוב מאד לא תחסר כל בה. באהל דוד. יוד. שם קע"א ע"ב מרעין אית בבני נשא כגון ירוקין כגון חולי ירוקים וקסטורים דהיינו חולי מחמת איזה רוחות אזי רפואתו תולה שיראה החולה במראה הברזל שנקרא בלשון אשכנז "שטאל" המובחר אשר הוא כמראה מוצק וזהו שקוראו כאן כפרזלא קליל כטין נחושת קלל אף כן יש ברזל