ילקוט דוד - באוהל דוד קסח

א' זוהר קנ"ו ע"א ז"ל כדין אתכנש כלא בהאי זמנא תורה שבכתב ותורה שבע"פ וע"ד בהאי זמנא ננעלו תרעי דאורייתא וננעלו תרעי דכל עלמא וכו' כד הוה כך גזרו כך וכד הוה כנישו יתיר דחדוה דאורייתא שבכתב ותורה שבע"פ בההוא זמנא עא"כו דאצטריך למנעל תרעי דאורייתא בההוא זמנא ובגין כך אמרי' הני צדוקי דינא שמה דאתמר וכו' ולעיל מזה הזהיר הזוהר ע"ד וז"ל וע"ד ננעלו תרעין בשבת משעתא דמנחה ולעלא מלן תרעין ננעלו תרעין דבי מדרשא בגין לאדכרא למשה רעיא מהימנא דאורייתא אתבטלא בגיניה בההוא זמנא בי מדרשא דמשה אתבטל כ"ש אחרנין מאן חמי תרעין דבי מדרשא דננעלו דלא ננעלו אחרנין כלהו אורייתא דמשה עציבא עליה בההוא זמנא מאן לא עניב בג"כ כל תרעי דבי מדרשא ננעלו ואצטריכו כלא לצדקה לקב"ה באורח שבחא והיינו צדקתך כהררי אל תלאתא אינון דאסתלקו מעלמא בהאי זמנא וכו' עש"ב (באהל דוד) (משכיל על דבר) מזוהר משמע דביום השבת ממנחה ולמעלה אין לפתוח בית המדרש ללמוד בחבורא עי' במור"ם בהגה ש"ע א"ח סי' רצ"ב סעיף ב' ובבאר היטב שם ס"ק ד'. ילקוט דוד). תרפ"ה לעיל קנ"א ז"ל כל חייבין דעלמא בעוד דגופא שלים וכו' אתדנו גופא ורוחא וכו' ועל דא כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דלהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב א' להון בקיומא כל ההוא זמנא סגי בגין לאתדנא גופא ונפשא ורוחא תדיר דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא דקברא בגין דההוא מלאך דממני על קברו קאים על גופא ודן ליה בכל יומא ויומא אם לצדיקים כך לחייבים עא"כו ובזמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא הא דינא אשתכך מכלא בר מאינון חסידי קיימין דעלמא דאינון אתחזון לסלקא נשמתהון לההוא אתר עלאה דאתחזי לון וזעירי אינון בעלמא עש"ב ועי' בפרשת ויקהל דף רי"ד ע"ב ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו וכו' ע"ש כמה החמיר בעונש מי שנקבר בארון ע"ש ועל כן נהגו ליתן על גוף המת עפר ארץ ישראל ואומרים שכן טבע עפר הארץ לעכל בשר כדכתיב ארץ אוכלת יושביה היא וי"א מטעם דכתיב וכפר אדמתו עמו שהיא מזבח כפרה על כן נותני עליו מעפר הארץ (באהל דוד) (משכיל על דבר) עי' לעיל בפרשת ויחי אות ג' ע"ש תרפ"ה. ג' שם דף קע"ח ע"א ז"ל כד מרחשון בשפתיה פתגמי צלותא בזכיותא ובנקיות דעתא וכמיא וכו' וכד בעי בר"נ לסדרא צלותיה למריה ושפוותיה מרחשן בהאי גוונא מתתא לעלא לסלקא יקרא דמריה לאתר דשקיו דעמיקו דבירא נגיד ונפיק לבתר ינגיד לאמשכא מלטלא לתתא מההוא שקיא דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה לאמשכא נדבה לכלא מעלא לתתא לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא קשרא דכלא דמהימנותא ויעבדון כל משאלוהי בין שאלתא דצבורא בין דיחידא ושאלתא דאית לבר"נ לשאלה ממריה הן מסודרו בט' גווני אית באלפא ביתא ואית באדכר מכילוהי דקב"ה רחום וחנון ארך אפים וכו' אית בשמהן יקירן דקב"ה כגון אהי"ה י"ה יה"ו. א"ל אלהים, י"י, צבאות, שדי אדני, אית בעשר ספירן כגון מלכות, יה"נ, תג"ח בח"כ אית באדכר צדיקייא כגון האבות והנביאים והמלכים, אית בשירי ובתושבחתי דאית בהו קבלה אמתית ועלא מנהון מאן דידע לתקן תקונין למריה כדקא יאות, ואית בידיעה סלקא מתתא לטלא (דהיינו כך יאה"ה ו"י ה"ה) ואית מאן דידע להמשיך שפעא מעלא לתתא דהיינו כך יאהדונהי) עי' להרב מאור ושמש בספר שמות בסוף דף כ"ח פרשת תרומה פסוק ועשית את הקרשים למשכן וכו' ע"ש) ובכל ט' גווני אלין צריכה כוונה גדולה ואי לא עליה קרא דכתיב ובוזי יקלו ובכוונת אמן דהוא כליל תרין שמהן הוי"ה ואדנ"ות. הוי"ה גניז באדנ"ות והוא רמוז וה' בהיכל קדשו הם וכו'. מפני שאנו מבטים שם הוי"ה בשם אדנות לכך קרי ליה הוי"ה ה גניז באד"נות. באהל דוד ד'. שם ד' לק"ט ט ע"ב שמע ישראל ה אלה ה' אחד אינון כ"ה אתוון גלופן יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא ואתקין בכ"ד אתוון ואינון בשכמ"לו ולא אשלים ל לכ"ה אתוון בגין דעד לא אתתקן וכו' כ"ה לקבל כ"ב אתוון והנ"ך דאינון כללא חדא ורזא חדא בשעתא דישראל קא מייחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאינון שמע יש שראל ה' אלהנו ה' אחד ובשכ"מלו דאינון כ"ד אתוון ויכוין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין בחב ורא חד מש' תרעין ברזא דיובלא וכדין צריך לסלקא עד ולא יתיר וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא בר"נ כאלו קיים כל התורה כולה דאיהי אתיא במ"ט פנים. וע"ד אצטריך לכוונה לבא ורעותא בכ"ה ובכ"ד וסלקא לון ברעותא דלבא למ"ט תרעון דקאמרן כיון דאתכוון בהאי אתכוון בההוא יחודא דאמר מר ש"י דאמר מר ובשכמ"לו כללא דכל אורי' כולה זכאה חולקיה מאן דית' בהו דודאי כללא איהו דכל אורייתא דעלא ותתא ודא איהו רזא דאם שלימא דדכר ונוקבא ורזאדכל מהימנותא וכו' ע"ש (משכיל על דבר) מי הוא אשר ישמע דברי אלהים חיים האלו ולא יחגור פתיגיל על מתניו להזדרז יפה אמר חנן בפיו ובשפתיו ובלבו לב טהור ובמחשבה טהורה