ילקוט דוד - באוהל דוד קנג

כחתן יכהן פאר. פטרת. יוד' שם רכה' עב' דכתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן ועינוי פקיחן מההוא חיזו דחמא ואינון דקיימין עליה בעא לשואה ידוי על עינוי ולאסתמא עינוי בגין ההוא דאוליפנא וכו' דבשעתא דאשתארו עינוי פקיחן מההוא חיזו יקירא דחמא אי זכי לבר ברא קדים לשואה ידיה על עינוי ולאסתמא לון כמה דכתיב ויוסף ישית ידו וכו' בגין דהא חיזו אחרא דלא קדישא אזדמנת לקבליה ועינא דחמא השתא חיזו קדישא עלאה לא יסתכל בחיזו אחרא אחרא וכו' ועוד אי אשתאר עינא פקיחא וההוא חיזו אחרא ישרי על עינוי בכל מה דאסתכל אתלטייא ולאו יקרא דעינא וכו' עש' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) הנה לפי דברי הזוהר. עליונים למעלה צריך אדם להזדרז על דבר זה מאד מאד וצריך לשום עין עז' שמיד יסתום עיניו של מת דלא לגרום לו בר מינן שום דבר רע ועוד שזהו כבודו כלו אומר כבוד אמן והבן קודם לדבר זה הנה נחלת ה' בנים כתיב פטרת. שם רכז' ואמר ר' יהודה ואפילו כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה נשמתא אתעברת מיניה וסלקא מיניה וכדין לא נהיר רוחא בנפשא עד דדיינין ליה לבנ' ואי דיינין לטב נשמתא אתהדרת לאתרת ונהירא לכלא תאנא בזמנא דדיינין ליה לבר"נ לעילא סלקין לנשמתיה והיא אסהידת בכל רעיוני דבנ' וכו' עש' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) ראה והביטה דברי הזוהר האלו שאומר שגם על רעיונותיו של אדם עומד בדין והנשמה היא מעידה עליו לכן רחץ וטהר ואל תאחר ותטהר מחשבתך שלא לעלות על לבך מחשבת און ואם יעלה על לבבך תדחהו בשתי ידים ולא יעלה ולא ירצה כי בין תבין את אשר לפניך כדאמרו בשס' נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אלא שהזוהר בא בתוספת על העיקר גם על הרעיון כדרכו בקדש פטרת' שם רלג' מנל' מהא דכד שבטא דאפרים נפק לא אשתלים גלותא זמנא דשעבודא דמצרים דחקו שעתא ונפקו מן גלותא קמו עליהון שנאיהון וקטלו לון וכו' עש' (ילקוט דוד) באהל דוד) על כן גם בזמן הזה אין לדחוק את השעה דשמא עדיין לא הגיע עת הזמיר והחכם עיניו בראשו שלא לדחוק האומות יושבי הארץ. א'. זוהר יז' עב' אל' ר' יצחק בלק מכשף גדול הוה וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשדא דכן דרך השדים דמעיינים בההוא מלה דקאמרי להו אי איהי כדיבא מודיעין ליה מלין כדיבין ואי איהי קשוט כל מה דאמרין לזמנא זעירא קושטא הוא למיעבד עבידתא וכן אין מזכירין לעולם שם אביו של אדם אלא שם אמו דבר שאין בו חשדא וכו' עש'. (ילקוט דוד):

(משכיל על דבר) נלי דמהאי טעמא כשאנחנו עושין פדיון לחולה או מברכין לחולה אומרים פב' פלונית דבר שאין בו חשדא (באהל דוד) תרפו'. ב'. אמר ר' יוחנן מפני מה עמא דרברבין נטירין ועמא דקבה' לא נטירין אמר ר' יצחק לא דמי מסכינא לעתירא מסכינא בעי לנטרא דיליה עתירא לא נטיר דיליה וכ"ש דישראל אינון ממלכא דרחים קשוט ודינא קדמא עביד בגוברין דביתיה דבעי דאינון להוון נפירין מחסאה יתיר מכלהו ההד' רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ר' יוסי נפיק לאורתא והיה עמיה ר' אחא בר יעקב עד דהוו אזלי שתיק ר' יוסי והרהר במלי דעלמא ור' אחא הרהר במלי דאוריי' חמא ר' יוסי חד חויא דהוא רהיט אבתריה אמר ר' יוסי לר' אחא חזית האי חויא דרהיט אבתאראי אמא ר' אתא אנא לא חמינא ליה רהטר' ר' יוסי וחויא אבתרוי נפל ר' יוסי ודמא שתת ונחית מחוטמוי שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות העמים וכו' אמר ר' יוסי ומה על שעתא כך מאן דמדתייאש מנה על אחת כמה וכמה עש' (ילקוט דוד):

(משכיל על דבר) ראה כמה חביבין ישראל לפני המקום דקרי להו בני בייתיה דרוצה בם שתמיד יהיו רצוים לפניו ישרים בלבותם ולכן מיישרן תמיד כדי להיישר את דרכם בקדש קדושה יתירא נודעת להם וראה כמה צריך אדם להזדרז בעסק התורה ותמיד תהיה בין עיניו מהרהר בה תמיד ולא יפן כה וכה ממנה כי היא חייך וארך ימיך באהבתה תשגה תמיד ודברת בם בשבתיך בביתך ובלכתך בדרך ואל יליזו מעיניך קשרם על לבך תמיד ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו ונהיו אנחנו וביתנו ובננו ובנותינו וכל הנלוים אלינו קשורים בעבותות אהבה ונהיו בריאים וחיים וקיימים וחזקים כראי מוצק לעבודתך וליראתך אמן בלי עצבות ובלי עצלות ודאגה ויהיה לנו לב שמח אמן תרפו'. ג' שם ר' יצחק פגע בההוא טורא וחמא חד בנ' דהוה נאים תחות חד אילן יתיב תמן אדהוה יתיב חמא ארעא דמתחלחלא אתער ההוא גברא צווח לקבליה דר' יצחק ואמר ליה יודאי יודאי בכי ונהים דהאידנא מקימין ברקיעא חד רברבא ממנא שלטנא עלאה והוא זמין למיעבד עמכון ביש סגי והאי רגשא דארעא בגיניכון הוה דכל זמנא דרגשא ארעא כד קם ממנא די ועביד עמכון בישא וכו' וכש' כד שליט בישראל וכו' עש'. (משכיל ער דבר) מכאן משמע כאשר