ילקוט דוד - באוהל דוד קמו

פליגין לקבל שבעין רברבין ממנן וקב"ה פליג לון לשבעין אומין כל חד וחד כדקחזי ליה וכו' (ילקוט דוד) (באהל דוד) (משכיל על דבר) הנה שבעה תחומי דקאמר בזוהר הם הנקראים לבעלי פילוסופייא שבעה אקלימים ועי' להרב ספר הברית הפילוסוף האלהי במאמר ט' חוג הארץ דף ן' ע"א (ילקוט דוד באהל דוד):

פרשת וישב א' זוהר קפ"ה וז"ל ר' אלעזר אמר והקיצית היא תשיחך כל ההיא אורייתא דשבקו כד אסתלקו מהאי עלמא ההיא אורייתא נטירא מההוא זמנא ותיעול במעייהו וכו' וכל מלין מתתקנן יתיר מכמה דהוי בקדמיתא דהא כל מילין דאיהו לא יכיל לאדבקה לון כדקא יאות ואיהו אשתדל בהו ולא אתדבק בהו כלהו עאלין במיעוי מתתקנן ואורייתא תמלל ביה ע"כ:

(משכיל על דבר) משמע מכאן דצריך האדם לעסוק ולהשתדל בתו' הגם שאינו יכול להשיג ולהבין כל מה שקרא ושנה דבעולם הבא ישכיל ויבין הכל עי' בניצוצי אורות אות ג' ע"ש היטב. ולכן אמרו רבותינו שילמוד בזוהר הגם שאינו מבין משום אע"פ שאינו מבין כאן עי' עסקי כאן יבין לעולם הבא. (באהל דוד):

ב' שם לעיל קפ"ד ע"ב ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה שריא רוח מסאבא על ההוא גופא וכו' והא אתמר דידוי דב"נ זוהמא דמסאבו אשתארת בהו ועל דא לא יעבר ידוי על עינוי בגין ההוא רוח מסאבא שריא עליו עד דנעיל לון וכד נטיל ידוי כדקא חזי כדין אתקדש ידוי ואקרי קדוש והיך בעי להתקדשא בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא וכו' עי' להרב יחד"א בניצוצי אורות דכתב דמכאן סתירה למש"ך הרב מר וקציעה דמבחוץ יכול ליגע בהן וכו' וכתב וכן נראה ממ"ש הרמ"ז וכו' ולכן יזהר שיעשה בבגד עכ"ל. ע"ש (באהל דוד):

ג' שם חד כלי לתתא וחד כלי לעילא דא קדישא ודא מסאבא ומאינון מיין אסיר למעבד בהו מידי אלא בעי לאושדא להו באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא יבית לון בביתא וכו' ואי חפר להון מדרון תחות ארעא דלא יתחזון שפיר ולא יהיב לון לנשי חרשיא דיכלון לאבאשא בהו לבני נשא וכו' אטהר אתכם ע"כ:

(משכיל על דבר) וכתב בניצוצי אורות וכשקם באשמורת ואינו יכול לשופכם צריך לכסותם ואח"כ יברך וילמוד ע"כ נ"ל דרוצה לומר דלא יבית לון דהיינו שאם עדיין לא שפכה לא יביתם בביתו וצריך ליזהר לשופכם ואז יכניס הכלי שהיו בתוכו לביתו בתחילת הלילה אבל כשקם באשמורת ועשה נטילה אם אינו יכול לשופכם יניחם בביתו ויכסה אותם או יוסיף עליהם מים טהורים ויבטלם ברוב:

ד' שם תורת ה' תמימה וכו' כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא דכל מאן דאשתדל באורי' להוי ליה חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי וזכי בתרין עלמין ואפי' מאן דאשתדל באורי' ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינין ליה בההוא עלמא ת"ח ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ארך ימים בההוא דאשתדל באוריי' לשמה דאית ליה אורך ימים בההוא עלמא דביה אורכא דיומין ואינון יומין אינון יומין ודאי תמן איהו רחצנו דקדושה דלעילא דאתרחיץ ב"נ בהאי עלמא לאשתדלא באוריי' לאתתקפא בההוא עלמא בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית ליה בהאי עלמא וכל מאן דישתדל באורייתא לשמה כד נפיק מהאי עלמא אוריי' אזלא קמיה ומכרזת עליה ואיגנת עליו דלא יקרבון בהדיה מאריהון דדינא כד שכיב גופא בקברא היא נטרה ליה כד נשמתא אזלא לאסתלקא לאתרה איהי אזלא קמה דההיא נשמתא וכמה תרעין אתתברו מקמה דאוריי' עד דעלת לדוכתהא וקיימה עליה דב"נ עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא ואיהי מלפא סניגורא עליה הה"ד בהתהלך תנחה אותך וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) אבי ראה גם ראה כמה גדול מי שעוסק בתורה וכמה כבוד נעשה לו בחייו ובמותו משמר מול משמר היו משמרין אותו כבן יקיר על אביו שיש לו געגועין עליו שמשים עיניו עליו לשומרו מכל דבר רע ומכל מה שמעציב את לבו. יצא יצא עמו נכנס נכנס עמו ואינו יכול להתפרד ממנו והרי אתה רואה גם בעוסק שלא לשמה זוכה לדברים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא מגנת עליו שלא ידונו אותו ואינו רואה פני גהינם אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי יום יום לשמור מזוזת פתחי כך מכרזת התורה על לומדיה (באהל דוד):

ה' שם קפ"ט קב"ה נטיר לון לצדיקייא ובגיניהון נטר לון לרשיעייא דהא רשיעייא מתברכין בגיניהון דצדיקייא כגוונא דא ויברך ה' עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים צדיקייא אחרנין מתברכין בגינייהו ואינון לא יכלי לאתזנא בזכותייהו והא אוקמוה יוסף אתברך מאריה בגיניה ואיהו לא יכיל לאשתזבא מניה ולנפקא לחירות וכו' ואח"כ שלטיה על כל ארעא דמצרים וכו' ע"ש:

(משכיל על דבר) מכאן תשובה להבול ערים בעם שאומרים מה תועיל לנו ברכת חכם אם בעל ברכה יברך לעצמו ולמה הוא צריך לאחרים והרי אתה רואה בעיניך כי כן מנהגו של בורא עולם השם: