ילקוט דוד - באוהל דוד קלז

ב' שם דף ע"ז ע"ב מאן קטיל ליה להרן אלא כיון דרמו אברהם לנורא דכשדאי אתגלי עליה קב"ה ושזביה. והוה הרן אחוי קאי תמן. אמרו כשדאי בגין זכותיה דהרן אשתזיב. מיד נפק שלהובא דאשא ואוקדיה להרן וכו'. ואית דאמרי זרעא דתרח לית אשא שלטא ביה. אבל נרמי להרן לנורא ואי לא אתוקד נדע בודאי דלא שלטא נורא בזרעיה. מיד רמו ליה להרן לנורא ואתוקד וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] עיין מה שפירש רש"י על פסוק זה וימות הרן על פני תרח אביו שפירש כשהושלך אברהם לכבשן היה הרן יושב ואומר אם אברהם נוצח אני משלו ואם נמרוד נוצח אני משלו. וכשניצל אברהם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברהם אני. הפלו אותו בכבשן ונשרף וכו' ע"ש (באהל דוד):

ג' שם ת"ח מה כתיב ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן וכו'. ויצאו אתם מאור כשדים. ויצאו אתם. אתו מבעי ליה. דהא כתיב ויקח תרח. מאי ויצאו אתם אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה נפקו. דאינון הוו עקר' למיפק מגו אינון חייביא דכיון דחמא תרח דאברהם בירה אשתזיב מגו נורא אתהדר למעבד רעותיה באברהם. ובגין כך ויצאו אתם תרח ולוט וכו' [משכיל על דבר] עי' מה שפירש רש"י על פסוק זה וז"ל ויצא אתם תרח ואברם עם לוט ושרי עכ"ל ע"ש. ופשט רש"י מורה ובא שלוט ושרי הם עיקר ביציאה מפני שמת אביהם כמ"ש רש"י לעיל מזה ולה יכלו לישב באור כשדים ממה שאירע לאביהם לכן יצא עמהם תרח ואברהם ודו"ק (באהל דוד) תרפ"ו:

ד' שם ת"ח מלה דלעילא לא אתער עד דאתער לתתא בקדמיתא. על מה דתשרי ההיא דלעילא ורזא דמלה נהורא וכו'. ת"ח דהכי הוא דכיון דכתיב ללכת ארצה כנען מיד ויאמר ה' אל אברהם לך לך ועד דאיהו לא אתער בקדמיתא לא כתיב לך לך וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] מכאן שצריך אדם להזדרז בדבר מצוה לעשות רצון קונו בכל לב ונפש רצון אלהים הגם שיראה לו לכאורה שהדבר רחוק מאד. שהדבר צריך הכנות הרבה. ואין לאל ידו. מ"מ ה' יראה ללבב. ובעל היכולת יעשה. מי שאינו זוכה כזוכה. והוא ברוך הוא עילת כל העילות. וסיבת כל הסיבות בידו לתקן הכל. ואין נמנע ממנו דבר. ובאתערותא דלתתא. איתערותא דלעילא והוא האומר ועושה. ומכין מצעדי גבר כדכתיב וה' יכין צעדו כי ממנו הכל. וכתיב לפעולות אדם בדבר שפתיך וכו'. דהיינו כל פעולת אדם שהוא עושם הם בדבר שפתיך שאתה הוא שמסייעני וכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אמן. (באהל דוד) תרפ"ו:

ה' שם פ"ב ע"ב ת"ח מה כתיב ויקרא פרעה לאברהם מנא הוה ידע. דהא לא כתיב הכא כמה דאתמר באבימלך דכתיב ועתה השב אשת האיש וכו' והכא לא אמר ליה ולא מידי. אמר ר' יצחק הא כתיב על דבר שרי אשת אברם. דהכי הוו אמרי ליה. על דבר שרי אשת אברם. דהא לא הוה ממליל עמיה כמה דממלל באבימלך אלא במלה דא אתמר ולא יתיר מכתשא דא על דבר שרי אשת אברם איהי ולא הוה מליל עמיה. כדין ידע דהא אתתיה דאברהם איהי מיד ויקרא פרעה לאברם ויאמר וכו' ע"ש. ועי' להרב נוציצי אורות שכתב וז"ל נראה ששמע פרעה קול אומר כן ולא אליו ע"כ ע"ש:

[משכיל על דבר] עי' פירוש רש"י על החומש שפירש בענין אחר לא כמ"ש בזוהר ע"ש. באהל דוד תרפ"ו:

ז' שם פ"ג ע"א. אבל ת"ח נפשא דב"נ כד סליק לערסיה נפקת מניה וסלקת לעילא. ואי תימא דכולהו סלקאן. לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא אלא נפשא סלקא ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו דקסטא דחיותא דלבא ונפשא אזלא ובעיא לסלקא וכמה דרגין לדרגין לסלקא שטאת והיא אתערת בהני קומרין טהירין דמסאבותא. אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא סלקא לעילא ואי לאו דכיתא אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר. ותמן מודעי לה מלין והיא אתדבקת וכו' ולזמנין דחייכין בה ומודעין לה מלין כדיבין וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא עד דאתער ב"נ ותאבת לאתרה. ת"ח אינון דלא אסתאבו כד סלקי בערסייהו נפשא סלקא ועאלת בין הני דרגין בקדמיתא וסלקא ולא אתדבקת בהו וכו' אתחזיאת קמיה דסבר אפי יומין וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] ע' בפרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רכ"ב ע"ב מענין זה. ועי' לקמן בפרשה הנז' מש"כ שם באות ג' ע"ש. באהל דוד. ועי' עוד מזה בפרשת חיי שרה ק"ל ע"א. תרפ"ו:

ז' שם ע"ב נפש איהי אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא וזנת ליה וגופא אחיד בה. והיא מתאחדת בגופא. לבתר אתתקנת ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש. דהאי נפש דאתאחידת בגופא כמה דכתיב עד יערה עלינו רוח ממרום. בתר דמתקני תרוייהו זמינין לקבלא נשמה דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה. והאי נשמה איהי סתימא עלאה טל כלא טמירא דכל טמירין. אשתכח דאית כרסייא לכרסייא. וכרסייא לגבי עלאה עלייהו וכו' ת"ח נפש איהי אתערותא תתאה דאתדבקא ביה בגופא. כגוונא דנהורא דבוצינא דנהורא תתאה דאיהי אוכמא. אתדבקת בפתילה ולא אתפרש מניה. ולא אתתקנת אלא בה. וכד אתתקנת בפתילה אתעבידת כרסייא לנהורא עלאה חוורא דשרייא על