יהל אור על ספר הזהר ג:תקנח

נוק' בישא. ערב רב (נ"א עון). [מצאתי כתוב הגהת הרמ"ש. כמו נוקבא דקדושה נקראת 'חכמה' בשם אביה, כי אבא יסד ברתא ( ובשבת היא העולה לשם בסוד ושמרתם את השבת כי קדש היא, לכן נקראת שבת כי הנוקבא הנקראת בת עולה עד אבא י"ה, יו"ד ה"י במילוי, ובהכאה יו"ד פעמים ה"י גימטריא ש'. הרי שבת ), כן נוקבא דקליפה נקראת 'עון' בשם חכמה דקליפה כידוע. ונקראת שבתאי בסוד כל המוסיף גורע ובסוד שגגת תלמו'ד גימטריא לילית, ששם השוגג עולה זדון שהוא עון. גם אחוריים דאדנ"י‏ גימטריא עון. עד כאן]:

שבתאי כו'. דשליטת ביום השבת:

דאיהי שבת כו'. דלכן אין אומרים והוא רחום בשבת:

דהות ברתא דמלכא כו'. אשת חיל, עטרת בעלה:

שבעה עינים. בת שבע. [מצאתי כתוב הגהת הרמ"ש. ועיין סוף ח"א ריש י"א ב'‏ (ח"א יא, ב) תא חזי האי הר כו' ומאן עיינין אינון ז' דרגין שהן ז' ימי הבנין כמ"ש ותהי לו לבת]:

לאפקא מיא כו'. סתרין דקבלה:

מאין תמצא. שהוא אין סוף. אַיִן כתר, והחכמה מכתר, לכן לית סוף:

לאעברא קליפה דלעילא. קליפא דוקא (נ"א ירוקא):

דאינון (בחגיגה) בחגוי כו'. דמתני' הוא סלע אבנא הנ"ל:

אית אבן דשמא כו'. ר"ל מלכות דאצילות. ואית אבן דאיהי כו' מלכות דבריאה:

[ אלא אבן. סלע דמשה כו' כצ"ל. ולא גרסינן "דאיהי":

דבור ופיוסא אבל שכחתי ונקטתי סלע אחרא כו'. כצ"ל. כן הוא בבה"ג תי' כ"א דף מ"ו סע"ד. ש"ל.]

משנה נוק'. ר"ל מלכות דיצירה שבה מתני':

אתקריאו לקוטת. עלמא דפרודא, כל דין הוא בפנ"ע. אבל בסתרי תורה כל אחד בחבירו כמים שאין להם סוף, דלית פקודא דלא כלילא מכל פקודין כמש"ל:

עלנא. על משה ואהרן:

ואתעבר מיני. ברתא ארעא קדישא:

וירד אליו. שקודם כתיב איש מצרי זהו משה רבינו ע"ה כמ"ש איש מצרים הצילנו (ועיין הקדמת הזהר. ד"ל):

בשבט. בדינא בגלותא כמש"ו:

מה שמו מה כו'. אדם ומשה רבינו עליו השלום שניהם מ"ה שמא מפרש, גימטריא אדם, שהוא אדם שעל הכסא:

מה שמו כו'. חכמה ועמודא דאמצעיתא:

חדש כמה כו'. בחבור הזה בא גם כן אדם הראשון:

בפרשתא דא. בפנחס: