יהל אור על ספר הזהר ג:תעט

פני שור אתפשט לבעירי כו' ואלין קיימין לקרבנא כו' פני נשר אתפשט לעופי כו' וקרבנא דעופי כו' בשעתא דקרבנא שלים אריה נחית כו' ואתהני מתמן כו' ואדם עילאה אתהני מאדם תתאה כו'. [זה לשון הגר"א בתיקונים נ"ט ב' בהג"ה בד"ה ואמר לקבל אריה כו' ואמר שם דשור ונשר הוא בקרבנא אבל אדם ואריה אינן אלא מקבלי הקרבן. והענין כי השור הוא בצפון וצריך הוא להתקרב ולכן כל הקרבנות שחיטתן בצפון ולהכלל בחסד. וכן הנשר במערב להכלל גם כן באדם. וכן התקיעות של המסעות לא היו אלא במזרח ובדרום, ומערב וצפון נכללין בהן כמ"ש ותקעתם תרועה ונסעו כו' ותקעתם תרועה שנית כו'. ואף שי"ח בספרי. ועיין בזוהר פרשת בהעלותך קנ"ה א' (ח"ג קנה, א) "ת"ח שתי חצוצרות בגין דאינון מתרי סטרי דקאמרי ממזרח ומדרום כו'". ואף לדעת י"ח לא נזכר בכתוב. עכ"ל]: