יהל אור על ספר הזהר ג:תס

אלא בצדיק כו'. וזהו מרכבה היחוד ולכן נראתה הקשת:

דלעילא שכינתא. ר"ל למעלה בחסד וגבורה דשם ענפין מתפרדין כמש"ו, ובצדיק מתייחדין לשם מעשה מלכות מרכבה לת"ת ביחוד כנ"ל:

בכמה מיני כו'. וזהו מזמוטי כו':

צריכין ישראל לאתערא כו'. בפסוקי דזמרה וזהו שירות וישתבח תשבחות כמ"ש בתיקוני זהר:

בצלותא כו'. ששם היחוד. וחופה הוא הטלית, ותפלין של יד הוא קדושין ג' כריכות באצבע כעין טבעת באצבע, ותפילין של ראש עטרה לחתן, וז' ברכות של ק"ש שבע ברכות של חופה כמש"ו, ונגד ז' ברכות אנו כורכין שבע כריכות על הזרוע כידוע. וכל זה עושין במעשה וכן בדבור כמש"ו:

בציצית צ"ל בטלית . ור"ל נגד בגדי זהב. וטלית לבן נגד בגדי לבן. וכן תכלת ולבן כמש"ו:

כסא דין כו'. מלכות ות"ת כמש"ו:

כשמו כו'. ר"ל ד' עולמות אבי"ע:

הדורש כו'. כמ"ש ליחיד:

ובהאי רזא והזר כו'. דמתרחקין הסט"א בשעת יחוד כידוע דלא נשאר אלא מלכא ומטרוניתא בייחוד:

וישתוק דבור לגבי' לא גרסינן:

לא צריך כו'. ר"ל כשמגיע למרכבה:

כענפין צ"ל בענפין , ור"ל כשמגיע לקריאת שמע כמש"ו:

דתמן ואשמע. ר"ל שמע ישראל:

דתמן ס"ד לד' כו'. כמ"ש בתרגום יונתן ורש"י:

סלקין רנ"ו. ר"ל רנה ושבח דגדפי החיות:

רנו כו' אימתי כו'. ר"ל דזמן רנ"ו הוא הקץ כמ"ש בתיקוני ז"ח:

איהו מ' שנין כו'. ר"ל דג' ע"ב דג' חיון חג"ת, ג' פעמים ע"ב הוא רי"ו, נשאר מ' שנין עד רנ"ו והוא מ' שנין בתראין:

ותליין ס"ד כו'. עכשיו מפרש למה ס"ד בכל סטרא ואמר "מתמניא" אז, שבצדיק א"ז תמניא אתוון של ב' שמות, וצדיק כליל מח' ספירות:

והני ס"ד כו'. עכשיו חוזר ומפרש רנ"ו:

וכד מטו לל"ב. לאשלמא לד' פעמים ע"ב, חיה רביעית:

אתחבר י' כו'. מן מ' הנ"ל:

עד ההיא צ"ל בההיא :

בחסד בע"ב. ר"ל חסד גימטריא ע"ב, והוא ע"ב שמות, רי"ו אותיות:

והיינו ר"ן כו'. רמ"ח איברים:

סלקין תרין כו'. קרבן עולה ויורד י"ו ה"ה כידוע:

הוה סלם. גימטריא סיני:

דשכינתא צ"ל ושכינתא כלילא כו' :

נהורי' אעבר כו'. ר"ל נהורי' של עלת העלות:

ולית ביה. ר"ל באור עצמו:

דאתחזיא כעין צ"ל בעין :

כל דרגין כו'. לעלת העלות:

ב' גוונין צ"ל ג' גוונין ר"ל בקשת שהוא יסוד כלול מג' אבהן חג"ת:

[ליקוט] (דף ר"ל עמוד א) סליקת לגבי' ואתקריב' לגבי' בצלותא והכי כו'. כצ"ל. וכן בדבור כו' כמש"ו:

דיבור דיליה דשכינתא איהי כו'. כצ"ל:

זקיפה דיליה בצלותא עמידה דיליה דאיהי קיומא עמי' בכל כו'. כצ"ל:

איהי ענוה כו'. ר"ל ולכן אתנפלת לגבי' בייחוד בנפילת אפים ברצה (צ"ל בבושה. דברי דוד) דלא לאסתכלא בי' כמ"ש ויסתר משה כו':

ולא כשפחה כו'. דאינון חציפין בזווגא ואמר דממזרין אינון כו':

סמכא רביעאה כו'. דהוא פני אדם, חיה הרביעית, דכליל מסט' הוא דוד וחייו ע' שנה ודבור הוא מסטרא דאדם דליתי' לכל בריה רק באדם [כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס לרוח ממללא. דברי דוד]:

דאיהו עניו כו'. בדרגא דמשה מ"ה שקיו דפנימיות, ושאר ט' מדות בספירן נביא בנצח והוד דהן נביאים וחוזים:

ובגין דא אמרו רבנן לא כשאני כו'....ובגין דא מני לא גרסינן ליה:

ובגין דא אמר קרא תמים תהיה כו'. כצ"ל. ור"ל עם ה' אלהיך כנ"ל דאינון תלתא כו' כמש"ל:

(דף ר"ל עמוד ב). דלעילא איהו מעשה כו'. כצ"ל. ור"ל אין דורשין בשניהם דאינון תלתא כו' כמש"ו: