יהל אור על ספר הזהר ג:תנט

ריח ניחוח שכינתא לה'. ר"ל מ"ש ריח ניחוח לה' ה"פ ריח ניחוח שהוא שכינה, לקרב לה' עמודא דאמצעיתא. וזהו קרבן כמש"ו:

בגלותא צ"ל בצלותא :

ותרי לא גרסינן:

שכינתא דבור דילי'. ר"ל זהו דברי, וזהו כמראה אש הנאמר לעיל כחיות אש ממללות:

כגוונא דשכינתא כו' הכי כו'. עכשיו מפרש ב' תקונין דגופא:

בגופא. זהו משוש:

וכן שכינה איהו שמוש כו'. עכשיו מפרש שמוש והלוך:

צדק לפניו. ר"ל צדק שכינה, כידוע:

ובנהא. בני עד בדיוקנהא לא גרסינן:

בני ערוה לא גרסינן (נראה דצ"ל 'בני ענוה'. דברי דוד):

אש דת. התורה:

ד' מאות. והענין בא"ת ב"ש ד' הוא ק', וד' אותיות הוא בד' ספירות כחב"ם, כי היא איומה כנדגלות כידוע. ו אי"ן הוא בכתר חכמה בינה; א' בכתר כידוע, י' בחכמה, ן' בבינה, נ' תרעין, ו ד' במלכות, והיא ק' ק' ברכות, ק' אדנים. ונתחלפה בד' כי שם מחליפין כידוע:

איהו סתים כו'. שעמודא דאמצעתא הוא תורה ואיהי מצוה:

דאיהו ענו כו'. חשב עשר מדות בעשר ספירות, וענו הוא בהוד דרגא דמשה דאיהו ענו מכל כו' [מ"כ עה"ג: והאיש מש'ה ענ'ו מא'ד סופי תיבות הוד . ע"כ], ומכאן ואילך חשיב ו"ת ואח"כ ג"ר:

‏ עד כמראה הקשת. ועד בכלל, ר"ל אלו ב' פסוקים:

כשהיה ר"ע. צ"ל רבי יהושע :

ירדה אש עד האילנות לא גרסינן. וכצ"ל נתקשרו שמים בעבים ונראתה כמין קשת בענן והיו מתקבצים כו' :