יהל אור על ספר הזהר ג:שלא

כשר איהו לדא. שאיסור ההליכה אחרי אשה משום הרהור ואפילו אחרי אשתו שלא יהרהר באחרת, ואף בצדיק גמור משום שאנו בע"ה ושם החילוף. וכן הוא בשכינה בסיהרא דעץ הדעת אסור. אבל מי שזכה לעץ החיים ודאי מותר דשם גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, ושם אין פחד, והשגחת השכינה על הכל. וזהו שהיא מאחריו. אבל לזכות להדבק בה כהוגן זיווגא דשכינתא הוא כנ"ל:

ואמר רב מתיבתא כו' ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין היאך אשתמע ליה א"ל הכי הוא. כצ"ל. ר"ל דפרסין מורה פריס מלכותך ומורה פרס כמ"ש רש"י, אבל הוא מורה להיפך — דפריסת מלכותו של פרס. והשיב לו אין ה"נ, דשבירת מלכותו נרמז כאן אבל ע"כ ימלוך מקודם ולכן מוכח שמקודם יקבל מלכות. ואמר שמרמז הכל על הגאולה כמש"ו. וכן בימי דניאל שנשברה ע"י מלכות יון. אבל ד' תיבות אלו — מנא מנא כו' הוא רומז על ד' מלכיות, "ופרסין" על מלכותא חייבא והיא תשבר על ידי ב' משיחין כמש"ו. וז"ש "ופרסין" לשון רבים, וכאן נא' ופרסין לשון שבירה כמ"ש עד די התגזרת אבן כו':

א"ל אי ר' אי ר' זכאה חולקך ההוא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע. כצ"ל:

וכיון דמטי כו'. ר"ל כאשר הגיע הירדן להנהר אתמשך הנהר בירדן ועיילי עד קרקע דמקדשא:

"דוכתייהו אלין כו'" עד "כקדמייתא" — כבר כתבתי שצריך להיות לקמן ק"ע ב' (ח"ג קע, ב):

בההוא סטר דרום. לפי שהזכירו כבר דמעיינא נפיק מתמן:

תלת מאה וחמשין כו'. הן ברזא דשמשא דנהרא בתוקפא דדרום, ולכן המנורה בדרום, ולכן אינון נהרין תדיר. וכן מנרתין תלויין כאן כמ"ש למטה והוא ברזא "ואור החמה יהיה כו'" (ישעיהו ל, כו), שהוא ז' פעמים ז', שהוא נ' שערי בינה. "כאור שבעת הימים" ז' פעמים נ'. ומ"ש בת"י שמ"ג פעמים — בלא הכלילות:

ארבע אגנין כו'. הן אתה דחסד [ אולי צ"ל את ד' (או אתר) דחסד הערת המדפיס למטה בדפוס ]: