יהל אור על ספר הזהר ג:של

אינון גופנין. גופנין הנ"ל. והגופנין הן רזא סוד ת"ת כידוע בז' מינין, וכרובים נצח והוד, ושבכין יסוד, מינייהו נבעין מיא לאגנות מלכות, בית קיבול. וז"ש דכל מאן דאסתכל באלין גופנין כו' ועוד מעיינא וענפא ורקיע על גבן כמש"ו:

בד' מיני זהורין. ד' גוונין הידועין בד' אתוון:

שית אלף כו'. נגד ששים רבוא ישראל שיוצאין ממנה:

ד' גוונין לד' סטרין דעזרה. כ' רח"ו ד' אותיות אדנ"י, ועי' בפרשת ויקהל:

לד' סטרין דעזרה. שהשבכין הן לד' סטרין דעזרה גם כן ומינייהו מקבלין האגנין:

סטרין דעזרה אינון שבכין נבעין נביעו דמיין חיין כו'. כצ"ל:

באמצעי דעזרה כו'. תחות שני הכרובים הגדולים דשם כמש"ל קע"א ב':

ויתחזון קמי מלכא קדישא. כאן צ"ל מ"ש למטה "כל אינון נטורי קיימא קדישא כו'.. אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית כו'... ודא איהו כד איהו אחרי ה'", ואח"כ מ"ש כאן "בסטר דרום בעזרה כו'":

ואתרמי צ"ל ואתדמי דקא ישטפון כו' והוא המעין שביחזקאל מש"ש מפכים כו' מי ברכים כו' ונקט ברכים חדא נקט וה"ה למתנים דכולן שוין והן ב' היכלות דכלילן כמש"ש:

מאן דייעול בהו כו'. דהוא מעין החכמה כמש"ו ולכן הוא בדרום הרוצה להחכים ידרים, חכמה נחית בימינא, ואינו מתגלה כי אם בברכים כמ"ש בפרשת פקודי רמ"ז ב' (ח"ב רנז, ב) "מאתר דא ינקי כל אינון מאריהון דחכמתא". וכן שם למעלה: "האי חיותא יופיאל שמיה ואיהו קיימא בכל אינון רזין דחכמתא וכל אינון מפתחאן דחכמתא קיימין ביה כו'":

מגו מרגלא חד. הוא י' נקוד' דאור כו':

בכותלא דדרום אינון מים עיילין גו עזרה ומתמן כו'. כצ"ל:

לנחל שטים כו'. כמ"ש בירוש' ובז"ח רות עי"ש:

לא חיישי בנוקבי. ר"ל אין מהרהרין על נקבות. וז"ש "דאתחזון תמן דכורין כו'", וכנ"ל, שהן ישטפון כו' וכן הן מחכימין כו'. וז"ש ותו דהא אתפקחין כו' :

גו מקדשא דא כל הרהורין כו'. ר"ל העומד בבה"מ בראית רגלים כמ"ש את פני האדון ה':

ענפא כו'. הוא מסטרא דגבורה ולכן כל גוונין דעלמא כו'. והמעיינא מסטרא דחסד:

לאיש משענתו כו'. לאותן שיזכו למקום רב ימים והם עתידין להחיות המתים ומעלתן ידוע בגן עדן וז"ש "וע"ד חדי":

רקיע חד כו'. בחינת הדעת ומשם ולמעלה נעלם:

קריב יתיר כו'. הן ד' גוונין דיריעות המשכן — תכלת וארגמן דהוא גוון המורכב במקום ירוק, ותולעת ושש. כי הרקיע הוא היריעות והן ד' גוונין דשמא והן מלמטה למעלה נוקב' ואח"כ דכורי':

דעיינין יכלין לאסתכלא. כאן צריך להיות מה שמובא קס"ו א' (ח"ג קסו, א) "לזימנין חשוכא כו'" עד "לאסתכלא לעילא", ואח"כ שם "אי חסידא קדישא" עד "אמר ר"ש", ואח"כ קס"ה ע"א (ח"ג קסה, א) "תא חזי ההוא רקיע כו'":

ומקל נהימו כו' כל אינון אגנין כו'. אותן שאמר למעלה קס"ה ע"ב (ח"ג קסה, ב) "שית אלף אגנין כו'":

דייק רב מתיבתא כו'. זכורך מ' על הזכרות להראותו, ואף שנאמר במקום אחר גם כן כל זכורה לפי כו' הכל גם כן בשביל זה דלא עאלו בברית ושמרוהו: