יהל אור על ספר הזהר ג:שכג

יתמו הא באתר אחרא לא ושם ימותו דא בגופין אבל בנשמתין לא כו'. כצ"ל. ר"ל לא כמ"ש מזה הפסוק דא"ל חלק לעולם הבא דנאמר ושם כו', לכן קאמר דכאן נאמר יתמו מ' לגמרי, אבל שם ימותו דאין בנשמתא מיתה:

נשרא רברבא. לפי שהוא בדרום לכך הכל בצפרים ויונה, ושלימות הוא נשר בעל הכנפים למארי דמתיבתא שגדפין דלהון שלימין כמ"ש בת"ב וכמ"ש בתז"ח צפור יונה נשר. וז"ש רברבא לאפוקי הקטנים דלית גדפין כו':

מלקט עשבין. הן דברים לקוטות כמ"ש למטה מאן כו' וכן לקמן יוסף איהו כו' מאן כו'. והכל מג' דרגין שהוא ש' ע"ב וכ"א מג' כמ"ש כאן מאן כו' מאן כו' תו אמר כו'. וזהו ש' ע"ב ע' ש"ב ש' מע"ב:

דנציבין הוא הוא ובריה כו'. כצ"ל:

לגו חשוך. שהוא מצדק א"ד יש כ"ש מקום לאחוז בהן וזהו מקומות מסה ותבערה ומרה ושם נסהו כו' כידוע:

נייחא יתקשר מניה חיין כו'. כצ"ל:

גו נייחא. אצל נוח הנו"ן וג' דברים נגד ג' דרגין בג' ראשונות צריך לקצר ובמלכות להאריך כמ"ש (ברכות יא, א) מקום שאמרו כו':

ומאן דפסיק כו'. בז"א ששם החיבור ושם התורה:

תו אמר כו'. הוא סוד קו המדה והוא כמו הראשון וזהו סוד דוד מזוקק שבעתיים והוא במקום אמת דג' תיבות האחרונות כמ"ש בז"ח רות:

תו אמר כו'. דנצח נשאר דא"ל הפסק מצד המלאכים וגם נצח ישראל לא ישקר עולם חסד יבנה, מה שאין כן עבודה דבטילה בעו"ה:

וחד אתהדר חד שליט כו' אגניז חד ואשתאר כו' כנפי רוח ושאט במאתן כו'. כצ"ל:

ה' רוכב כו'. שהן עבי שחקים, עבים רכובו:

גדפי רוחא. הוא הדעת, משה ברוחא, דביה עף למעלה. והרוכב הוא יסוד. וז"ש "חד שליט" ויוסף הוא השליט, והוא "וירכב על כרוב ויעף" דבינה נגנז כנ"ל, וביה הדעת דסליק עמיה במאתן עלמין דסליק לאבא ואמא ואשלים לשבעין ועאל בב' העזקין דאינון מאתן אלף עלמין דכסיף בהן קב"ה והוא סוד הזיווג, ובין עיזקא ועיזקא הוא ת"ק אלף עלמין דפתחי תרעין לכל סטר והוא ת"ק פרסי מטלנוי ועם מאתן אשלים כו' כנ"ל, ולכן נקרא ריח ר' עם י"ח :

ואמר חד לגבי בנימין יסוד דנוקבא, והוא תורה. ולא נשאר אלא חד סמכא דא"ל הפסק. ואמר דאגניז יוסף כו' הוא גניזת הארון ולוחות וכן חורבן בית המקדש דשם יראה כל זכורך זכורך דייקא, פני האדון ארון הברית, אדון כל כו'. ומכירת יוסף גרם כל זה כמ"ש בז"ח והוא נמכר ד' פעמים — לכן נמכרנו ד' פעמים בד' גליות; מבבל למדי, מיד ליד. ולכן בחורבן נתבע דמו גם דמו הנה נדרש, בשביל שחשבו ולפי לעבד נמכר לכן לעבדים כו'. ולכן "ויבך עליהם...ויפול על צווארי בנימין אחיו כו'" על פרישתו ממנו זמן רב "וירכב כו'". וכן מי"ב מרגליטין כו' ודאתמסרו למלכותא כו'. וז"ש (ע"ז ג, ב) שקב"ה רוכב כו' בח"י כו' והוא בח"י נהרי בשדרה כו':

יהיב לון ההוא ממנא וורדא אחרא ונפקו. כצ"ל כמ"ש בפנים. שנתן להם מתחלה אחת והוא בהשמטות וכאן שראה שלימותם יהב כו' והוא כמ"ש בתיקונים תיקון כ"ה חדי ר' שמעון חדוה כו'. וכן כאן בתחלה ראה צדקתם שעלו בחשך ראוי לשערי צדק ואח"כ שראה שהן זוכין לשמוע קלא דההיא עלמא ברזין דתמן ראה שזוכין לצדק עלאה ב' השושנים, ולכן ארחו ביה דביה אתתקפו למשמע תמן כו'. ולקמן דיהבו לון תפוח נשלמו דהוא ברוחא דמשה כמ"ש בסוף תיקונים ולכן לא אתנשו מנהון כלום, תמלא הארץ דעה כו':

וגו' מהו מיתתו כו' וההוא יצה"ר הוא דמית כו'. כצ"ל כמ"ש בפנים: