יהל אור על ספר הזהר ב:תקיב

קשורא דכל הני היכלין כו'. עכשיו הולך ומפרש יחוד כל השש היכלות עם ו' קצוות דאצילות:

יעקב קשירו דכל מהימנותא. שבו נקשרין כל הו' קצוות כמו היכל הרצון שכולל כל הששה היכלות והוא כולל על העשר ספירות דירית לאבא ואמא ומזלא ונוק' נקשרת בו:

רוח דקיימא לקבלא דרוח דאיהי לתתא. ר"ל ת"ת דדכורא נגד היכל הרצון וזיווגם הוא רוחא ברוחא כמ"ש לקמן:

והאי רוח כו' קיימין ביה. ר"ל לקבל רוח הבינה שהכל קיימין ביה כידוע ומפרש והולך דא איהו יעקב דאיהו רוחא אמצעיתא דכל רוחין כו' שכל העשר ספירות נחלקין לג' חלקים ג' ראשונות נכללין בבינה, ו' קצוות בת"ת, ומלכות שכוללת כל הז' היכלות. וכן נחלקין בעולם-שנה-נפש. שמים-וארץ-ואויר. חום-וקור-ורויה. ראש-בטן-גויה. וכן בשמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י. וכן בשם הוי"ה י"ה דלא מתפרשין לעלמין, ו' ה'. וכן בכל דבר. והו' תפארת אמצע להם:

איהו נטיל כו' מנשיקות פיהו. והוא ביעקב כמ"ש וישק יעקב לרחל והן רוחא ברוחא ברוח הפה. וזהו סוד ת"ת אויר. [ ולכן ויחן שם ישראל נגד ההר בלב אחד כאיש אחד, ששם קשירו דכל היכלין ו"ק דרגיה דישראל וכמ"ש בפרשת בראשית, עי"ש ]. וזהו סוד שאמרו ישקני על מתן תורה ששם סוד הפה בסיני כמ"ש בז"ח שיר השירים דף מ"ח ע"ב ושם נתחבר שמים עם הפה של הארץ, רוחא ברוחא כמ"ש ויט שמים וירד מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי שמים על הר סיני כו' ושמים הוא ת"ת כנ"ל ושמי שמים -בינה כידוע. והוא סוד הנ"ל. וז"ש למטה "וכד מתדבקן רוחא ברוחא כדין רוחא עלאה כו'":

וכל נשיקה איהו כו' ברוחא דלעילא. ר"ל שסוד דביקת רוחא ברוחא להעלות רוח התחתון היכל הרצון, בעליון בת"ת, שלא תאמר שהעליון יורד למטה, וז"ש "איהו נטיל האי היכלא שתיתאה" שנוטל אליו. וזהו סוד ישקני מנשיקות פיהו כו' משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו כו':

וכד מתדבקן רוחא ברוחא כדין רוחא עלאה כו'. ר"ל רוח הבינה שכוללת כל הג' ראשונות, שורה על ת"ת ומתדבק כולא כחדא. וזהו סוד ישקני כו' כי טובים דודיך מיין סוד היין של בינה, ודודיך טובים, ומפרש מהו הטוב ואמר מיין שמשם הם טובים, סוד מוחין, לריח שמניך טובים מוחין דאבא, ומשם סוד האהבה נהירו דחכמתא. וז"ש עלמות אהבוך:

ורזא דא כד כו' שייפא בשייפא. ר"ל לכך כל ההיכלות מתקשרין כאן עם הו' קצוות שמחמת הנשיקין מתעוררין כל השייפין כולן לאכללא זה בזה, ולכן כשמגיע התפלה להיכל הרצון אז מתערין כל ההיכלין להכלל בק' קצוות. וזהו סוד כלילת הו' קצוות בת"ת וששה היכלות בהיכל הרצון, והוא ברוחא דנשיקה שבו כלול הרוח של כל האיברים ומתדבק בנשיקה והנשיקין אלו הוא סוד "מארבע רוחות באי הרוח", והוא סוד הנשמה ואוירא דרוחא שבא מהנשיקין שהן ד' רוחות כמ"ש בפרשת תרומה דף קמ"ו ע"ב (ח"ב קמו, ב) "בספרא דר"ה סבא כו' אתפשט לארבע רוחין" והוא כמש"ל רוח שבפה הנושק ושנכלל בפי הנשוק, וכן ברוח הנושק בפיו ושנכלל בפה הנשוק‏ כידוע, והוא סוד בצלמו בצלם אלהים, דכר ונוקבא, שכל אחד כלול מזכר ונקבה כמ"ש בריש פרשת במדבר ורוח דדכורא שנכלל בנוקביה הוא צלם הנוקבא שדכורא נכלל בה, ובדכורא הוא רוח דנוקבא שנכלל בדכורא. וכן נפש ורוח של האדם הוא גם כן מאלו ד' רוחות שהן גם כן זו"נ נכללין כל אחד מדו"נ:

(ח"ב קמו, ב) " ואינון גו רזא דמהימנותא וסלקין בארבע אתוון ואינון אתוון דשמא קדישא תלי בהו כו' ומאן אינון אהבה כו'. " שאלו ד' אותיות הן סוד ד' פרצופין, אותיות הוי"ה. וז"ש ועלאין ותתאין תליין בהו כו' ואינון רתיכא עלאה שהוא ד' אותיות השם. והענין כי סוד שם הוי"ה הוא כי ז"א יורש ב' עטרין דאבא ואמא. ושל אבא הוא עשר עטרין דכליל בחד והוא יו"ד של הוי"ה שכליל מעשר והוא חד. [ והוא יו"ד לפי שכולל כל העשר ספירות וכל הפרצופים כמ"ש בפרשת ויקרא ואחרי מות ואמר ע"ש. אבל בסוד העטרין דירית הוא בסוד אלף לבד כמש"ל ]. ועטרא דאמא מתחלק לה' גבורות שדרכן של גבורות להתחלק כידוע, ואף שבעטרא דאבא גם כן ה' חסדים כלולים כולם באחד ואין מתחלקין כי אם כשנכללין עם הגבורות, שהגבורות הן ה' גוונין, וה' חסדים הן אור דנהיר בגוונין, ומתחלק לפי הגוונין. ולכן נ' שערי בינה שהן ה' פעמים עשר. ובחכמה עשר לבד. ואח"כ ז"א יורש ב' עטרין ה' של בינה וא' של חכמה, והוא וא"ו. ומלכות עטרא דגבורה לבד, והוא ה"א אחרונה. והן גם כן אותיות אהבה א' עטרא דחכמה, ה' דבינה, ב' ז"א ב' עטרין, ה' מלכות כנ"ל: