יהל אור על ספר הזהר ב:תקה

[היכלא חמישאה] היכלא חמישאה כו' דקיימא לאנהרא ברזא דמהימנותא. ר"ל לכל הו"ק שהן נקר' מהימנותא ווד המהימנותא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ורצ"ג (ח"ג רצב, א) "בחללא דגלגלתא נהירין כו' ואתעביד מיניה תרי גווני כו' ועל האי אקרי שלום לכלא וביה אתחזי מהימנותא כו'", עי"ש. [וזהו סוד מדת אמת תתן אמת ליעקב, וכן התפוחין נק' אמת שבהן ב' גוונים גווני דאבא ואמא כמ"ש באדרא רבא]. והענין כי אינו שלים אלא אם כן יש בו חסד ודין בסוד דודי צח ואדום, וזהו מהימנותא כמ"ש אני ה' נאמן לשלם שכר כו' ואני ה' נאמן לפרע, ולכן אמר לקמן דף רנ"ז ע"א (ח"ב רנז, א) "בגין דכד קיימא דינא בזכותא כלא איהו בחבורא חד ועילא ותתא בשלימו כו' אבל שאר עמין ל"ל דינא בזכותא כו' דהא ל"ל חולקא בסטר מהימנותא דלאו אית בהו רחמין כלל", וכאן נק' ו"ק מהימנותא מטעם זה שלמעלה בעתיקא קדישא אין שם דין כלל ולכן שירותא דמהימנותא בחסד עולם חסד יבנה, וכן חכמה ברזא דמהימנותא, והן שני גוונין אור וחשך, וזה חסד הוא קיימא לאנהרא כו':

פתחא חדא כו'. כאן פתח א' לבד וממונה א' עליו כמש"ו:

ובגין דא כו'. שכל המלאכים נקראו על מעשיהם:

דהא רוחא דא כליל בד' גוונין. ר"ל נהורא דמתפשט מני' הוא בד' כמ"ש בפרשת בראשית דברוחא אין גוונין כמש"ל רק הוא שורש הגוונין דנהורא:

האי רוחא כו' כל מפתחאן עלאין כלהו אתמסרו בידי'. ר"ל מפתחות של כל השערים ליתן לאדם כלהו על ידו לאוהב ה' שהוא בהיכל הזה כמ"ש אני אהבי אהב ומשחרי ימצאונני להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, וכמ"ש (סוכה כח, ב) (ב"ב קלד, א) אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח כו' לקיים מה שנאמר כו':

תלת זמנין ביומא כו'. בג' תפלות היום שנכללין כל הרוחין כנ"ל:

האי קיימא בכל רזין (ודייק בשמי' שנק' סוד י"ה ול"ג סוריא בר', וכן מצאתי בספרים ישנים) דמארי' כל גנזין כו'. שכל רז הוא בסוד החסד ולכן נכנס יין יצא סוד, ולכן כהן אסור ביין כי שפתי כהן ישמרו דעת וכמ"ש בספר יצירה מ' דוממת ש' שורקת והם שמן ויין, וזה השמן הוא רבות משחת קודשא דגניז בחסד:

דהכא אתגניז כל רזא דרזין למאן דאצטריך לאתדבקא בי'. ר"ל כאן גנוז המ"נ להתחבר במ"ד בקב"ה שהוא בהיכל הזה בסוד האהבה:

וז"ש דכתיב שם אתן את דודי לך. ור"ל דכתיב לכה דודי נצא השדה כו' נשכימה לכרמים כו' שכאן הוא סוד הכרם וגפנים ורמונים כמ"ש לקמן:

רוחא דא איהי נטיר כל נטירו דלעילא ודא אקרי שומר ישראל שומר הברית בגין כו'. ר"ל כל החדים שמקבלת מן דכורא מנהר דנגיד ונפיק אתגניז כאן והוא נטיר שלא יצאו לחיצונים, וזהו שומר הברית שהטפה הוא סוד החסדים, וזהו שמירת הברית שלא יצאו החסדים לחוץ, חסד דמתגלי בפום אמה כמ"ש באדרא רבא, ולכן ניתן המילה לאברהם וכל שמירת הברית הוא בסוד זה. וכמ"ש שומר הברית והחסד. וזהו סוד נתן את הכרם לנוטרים, שכאן הוא סוד שמירת הכרם כמ"ש לקמן בהיכל הה' דסט"א דף רס"ו, וכד ישראל עבדי חסד אתכפיא ההוא סט"א ואתחלש וסטרא דקדושא אתתקף וכד ישראל לא מתערי בחסד כו' וכדין אינון ברכאין דנחתי מלעילא מסטר ימינא ינקי לון שאר עמין וקיימא לההוא סטרא הד"א שמוני נוטרה את הכרמים אלין שאר עמין, כרמי שלי לא נטרתי כו'. איש יביא בפריו אלף כסף, הן אלף עלמין דכסופין שהן בחסד כידוע והן אלף יאורין דנפקין בסטר דימינא והוא שומר אותם למאן דאצטריך לאתדבקא ביה כנ"ל, וזהו האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו לאותן ששומרים את הברית. ולכן נגד זה ההיכל בסט"א היכלא דאקרי שם ערל, ואמר שם ועילא מנהון חד ממנא דאקרי גז"ד והאי איהו קיימא דלא נטרי כו' ועל כל אינון דמעכבא את קיימא לברייהו וע"ד קא בעא חויא לקטלא לברי' דמשה עד דגזרת ליה צפורה כו'. וכאן גניזין כל החסדים דדכורא בה וז"ש שומר ישראל:

מהאי נפקי שבילין וארחין כו' בהו רוחא. כאשר אתער הברית בטפה דחסדים אז מתערין כל שייפין והוא ברוחא דנפיק מחסד בהני ארחין והן ל"ב נתיבות של חכמה שטיפה דמוח חכמה יוצא בהן ומתפשט והתפשטותן מחסד כמ"ש שהוא אל גדול נהירו דחכמתא. ואמר שבילין וארחין הן בסוד ל"ב כפולין דחו"ב. ועיין בפרשת בראשית דף י"ג ע"א (ח"א יג, א) "פקודא שביעאה כו'":

אלין גוונין כו'. הן הד' גוונין דנהורין שנכללו כא' כעין ארגוונא כנ"ל:

דאקרי זהר. שכאן הוא סוד האור כנ"ל. ור"ל שנאמר כמראה זהר הוא החיה זו:

על דא כתיב היא החיה כו'. שנאמר אשר ראיתי תחת אלהי ישראל והוא תחת היכל הרצון כנ"ל:

מהיכלא דא נפקין כל רוחין קדישין כו' יחיה האדם. ר"ל מהיכל הזה יוצאין כל הנשמות הקדושות אשר חיין ברוחא דנפיק מהיכל הרצון שמשם יוצא החיות להם לאתקיימא בהן:

שנאמר כי על כל מוצא פי ה' כו'. והוא היכל הרצון כמש"ל ע"ב היכלא שתיתאה כו' דאקרי מוצא פי ה' רעווא דכל נשמתין כו':

בגין דבהאי היכלא קיימין כו' מלכא משיחא. ר"ל שכאן עומדים כל הנשמות שיוצאין מברית העליון שהוא שומר הברית ומיום שחרב בהמ"ק לא נ כנסו בו נשמות חדשות וכשיסתיי' הנשמות יבוא משיח כדי שלא יעמד ההיכל ריקן, וכמ"ש ( יבמות סב ע"א ושם נסמן ) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (פירש"י פרגוד שבין השכינה). והוא ההיכל הזה שכאן הוא גוף, שלמעלה מזה הוא ראש, והיכל הז' הוא רוחא בלא גופא. וז"ש שנאמר כי רוח מלפני יעטוף כו' והוא כמו תפלה לעני כי יעטף, בעטף עולל כו' שנפשו ריקן (ורישא דקרא "כי לעולם לא אריב ולא לנצח אקצוף"):

וכדין ייתי מלכא משיחא ואתער כו' לתתא. ר"ל היכל חסד דדכורא ודלתתא דנוקבא ואז יבא משיח אם יגאל טוב יגאל. והטעם כי כל דבר שיתרוקן אז נתמלא כבתחלה, ולכן כשיגיעו רגלין ברגלין אז יבא משיח כמ"ש לקמן:

ורזא דהיכלא דא כתיב כו' בגין דהיכלא כו' אפיק תרין נהורין כו' דא בדא. ר"ל ההוא חיותא זהר הנ"ל אפיק בכח ההוא רוחא דהכל כליל ברוחא אפיק ד' סמכין שהם שתים לבד אופן בתוך האופן:

וז"ש כלילין דא בדא ומתקשרן דא בדא. והן שני עפרים. וההיכל הזה הוא מקום השדים כמ"ש בפרשת בראשית ולקמן, ושם החלב דיניק לכלא כמש"ל. וזהו סוד מ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא דף ד' ע"א (ח"ג ד, א) "ייני עם חלבי גוף וברית", דכאן הוא שומר הברית, סוד הברית, ונגדו בסט"א ערל כנ"ל. ושם נקרא 'איבה' נגד זה ההיכל שנקרא אהבה, והוא סוד הכהן הנני נותן לו את בריתי שלום, בשלום ובמישור הלך אתי כו', שלכן זכה אהרן לכהונה כמ"ש הוי כו' אהב שלום כו'. וכאן הוא בסט"א סוד הנחש ואיבה אשית כו', ואמרו כ"ד זיני מסאבותא אשדי בחוה כמנין ואיב"ה, וכנגדו בקדושה כ"ד מעלות של כהונה וכ"ד מתנות. וז"ש (סנהדרין לח, ב) אדם הראשון משוך בערלתו היה סוד זה ההיכל דסט"א:

ואקרון אל שדי אלין כו' דאלין שדים. ר"ל ההוא רוחא דלתתא של היכל זכות מתקשר כאן והוא נקרא 'אל', ולכן זה ההיכל נקרא 'אל שדי' כמ"ש אני אל שדי פרה ורבה, שמכאן סוד פריה ורביה כנ"ל. "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי כו'" שכאן ברית כנ"ל:

ואקרי אל שדי כו'. ר"ל שגם רוח זכות נקרא 'אל שדי':

דנפיק מכללא דאלין שדים. יצחק מאברהם וכמש"ו:

והאי אל נטיל כו' דקאמרן. ר"ל כי מהיכל זה ניזון היכל זכות:

ואמר על שמא דהאי רוחא כו'. ר"ל שנקרא אל ויונק משדי, שלכן נקרא 'אל שדי', וכל זה קאי אלמעלה שלמה נקרא היכל זכות אל שדי. וזהו סוד לחלם הפנים שעל השלחן, לחם הפנים עליו תמיד יהיה לקבל תמיד מהיכל אהבה. וזהו סוד מזונות מצפון בסוד שלחן. וידוע שהקב"ה זן את העולם בחסד וכמ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, וכמה כיוצא בזה, שלפיכך זן בין לרעים בין לטובים מקרני ראמים כו' וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בא שחסד נחית בתהומי תתאי ומתפשט. והענין כי מימין בא לשמאל ומשם יוצא לעולם כמו מים שהוא בשמאל מימין כמ"ש בז"ח ש"ה, ובסוד גבורות גשמים. וזהו סוד פרנסה היינו גשמים. וזהו סוד פותח את ידיך שני הידים. ואמרו פותח בסוד פתח, והוא בסוד הפתח מים שבא מימין לשמאל כמ"ש בז"ח ש"ה דף נ"ח ע"א יהי רקיע בתוך המים דא נקודת פתח פשיטו דנהירו דאנהיר כו' בסטר שמאלא ואנהיר לההוא סטרא והשתא אתחליפו ואתכללו ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, מים איהו בסטרא דימינא כו' וכדין מים לשמאלא בנקודת פתח ועל רזא דנא יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו' לתת מטר כו' דהא מים מסטרא דפתח אינון. וזהו סוד פותח את ידיך שני היכלות, זכות ואהבה, ואז ומשביע לכל חי רצון מהיכל רצון, וכלל כאן כל האבהן שהן כלל הכל. וז"ש (ברכות ד, ב) משום דכתיב פותח את ידיך:

האי שדי יניק לכל אינון תתאין. ר"ל לכל הרוחין תתאין שבהיכלות והנהורין וכל אשר שם:

ולכל אינון היכלין. ההיכלין בעצמן:

ולכל אינון דלבר כו' כמה דאוקימנא. ר"ל אותן ממונים שבאלו ההיכלות שעומדים לבר מהיכלות שחשיב בהיכל ששי שנקראו יתידות המשכן כמש"ש דף רנ"ה (ח"ב רנה, א), ואלין אקרון יתדות וקיימי לבר כו'. וז"ש דקיימי מסטרא דא ר"ל שהן בקדושה דסט"א נקראו בכ"מ "לבר":

ועל דא איקרי שדי בגין כו' מסטרא דימינא. ר"ל שלכן נקרא שדי שדי באלהותו כמ"ש ז"ל והוא כאן שמספיק לכל וכמ"ש אני אל שדי אני שאמרתי לעולמי די (חגיגה יב, א), וזהו לשון שדי. והשי"ן בפתח לפי שנשתנה לשם כידוע:

ואמר כמה דמקבלא כו'. ר"ל כמו שמקבל מסטרא דימינא שמספיק לכל כן גם הוא משפיע לכל כי כל מי שניזון בחסד אז הוא די והותר כמ"ש אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וכמ"ש ( שבת ל"ב ע"ב ושם נסמן ) עד שיבלו כו'. וכל זה הוא מפרש הפסוק "שני שדיך" שכאן הוא השדים שלכן נק' המניקין שדים שמספיקין לתינוק שא"צ דבר אחר, והן שנים כנ"ל. וז"ש כשני עפרים כו'. ונדמה לצבי על קלותו כמ"ש (כתובות קיב, א) מה הצבי קל כו' כמ"ש בתז"ח על קל וחומר קולא מסטרא דימינא כו' כי כל דבר הניתן מימין הוא קל, מה שאין כן משמאל היתה יד ה' משא כו', וכן העבודה שהוא מימין כמ"ש חשתי ולא התמהמהתי, ואל הבקר רץ אברהם כו', וירץ לקראתם. וידוע ד' רגלי המרכבה הם שהגוף נכון (הן שני) ידין ורגלין שהן ד' היכלות שתחת היכל הרצון. וז"ש "הוי עז כנמר" שהוא בהיכל ג', חיה השלישית שבדניאל. "וקל כנשר" בהיכל ב' כנ"ל. "ורץ כצבי" בהיכל זה. "וגבור כו'" בהיכל הד'. והתחיל בכל אחד מימין. "לעשות רצון אביך שבשמים" בהיכל רצון, לאתדבקא שם באביך שבשמים. [ובפרשת בראשית "האי רוחא דברקא כו'". עמש"ש.]:

מהכא נפקו אינון נהורין דאקרון להט כו' ואינון מסטר שמאלא כד אתפרש רוחא דא ובטש כו' ה"נ מההוא רוחא כו'. ר"ל כמו השדים שמניקים לכל צד והמזונות שמתפשט לטובים ולרעים כן מההוא רוחא מתפשט לכל צד, לימינא ולשמאלא, שהוא סוד שני שדים כנ"ל, ואפיק נהורין אלו דסטר שמאלא. ואמר "כד אתפרש כו'" שבתחלה אינו מוציא אלא מסטרא דימינא ואח"כ כאשר מתפרש לב' רוחין מוציא לכל צד: