יהל אור על ספר הזהר ב:תקד

תחות האי חיותא כו' מלהט חד. ר"ל שכולם מלהט א' כו':

ואלין כו' לארבע סטרין. ר"ל לד' סטרין של החי':

ואלין ארבע כו'. קאי גם כן על ד' השרפים, ומפרש כאן שעומדין לד' רוחות העולם:

ואינון ממנן כו'. כמ"ש למטה שכאן עומדין כל שלחנות של שבת:

ונטלי בגינה תחותה. ר"ל שהשרפים נטלין בגינה של החי' הנ"ל כמש"ל דלמעלה ההוא דקיימא למעלה נטיל דתחותיה והן נטלין תחותה:

בכל יומא כו'. ונגדו בארץ הסמבטיון:

לכמה רוחין. אותן שבהיכל השני והנשמות שצריכין ליבון כמש"ל:

לכמה שליטין. הן דמעברן אותן בנור דליק ומעבירין משלטנותן:

ועאל גו אמצעיתא כו' אקרי ענג. והוא מ"ש בפרשת בראשית "באמצעיתא דהיכלא דא הוא אתר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא בגו רוחא דא כו'". וזהו ענג ושעשוע כידוע, והוא באדם טבור כמ"ש שררך אגן הסהר, והוא נקודה האמצעית דסיהרא כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס ובזהר חדש פרשת בראשית בסתרי אותיות, שלכן בבטן אמו הטבור פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת (נדה ל, ב), והוא אמצעיתא דעלמא ומשם יוצא המזון לעולם ושם הוא שכר טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא שעליו אמר דוד תערוך לפני שלחן ששם השלחן כמש"ו:

וזהו סוד השלחן בצפון, והוא נקודה האמצעית, ולכן היה השלחן באמצע הצפון, שמחצי ההיכל ולכותל, ושם מקבל מעלמא דאתי סוד נקודה דאמצעיתא כמ"ש בפרשת תצוה דף קפ"ד ע"ב (ח"ב קפד, ב) "בתרין נקודין אתפרשת סטרא דקדושה, חד דילה וחד דעלמא דאתי כו'". וזהו צפון בגניזו. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך בצפון, והוא פתורא דעלמא דאתי כמ"ש בסוף תז"ח דף צ' ע"א בפתיחו דעיינין אתכס ליה ולא ידיע עד דאזדמן לפתורי' זכאי קשוט למיכל. וזהו הענין שכל ימות החול אסור להמשך אחר התענוגים ובשבת מצוה גדולה להתענג. והענין כי כל המאכל הכל בצפון בסוד השלחן, ושם מתעורר הסט"א, ולכן הסט"א מזדמנת על השלחן וצריך ליתן לו חלקו במים אחרונים שהוא חובה בהיכל חובה שהוא נגד ההיכל זה כנ"ל, ושם בצפון צריך זהירות גדול מן הסט"א כי כל התעוררות הסט"א בצפון ושם הוא מדור המזיקים ושם פרוץ ברוח הרביעית. וז"ש מפני מה נברא העולם בב' שסתום בג' צדדין ופתוח ברביעית כעין אכסדרה, ופתוח לצד צפון שכל הרוצה לצאת יצא. ר"ל לסט"א, ששם מדורם בסוד מצפון תפתח הרעה:

וזהו סוד גבורים עומדים בפרץ, כי גבורים הם משם כמ"ש בהתחלת תיקונים. וכשהדין מתעורר צריך להתעורר עלמא דאתי ואז נתמלא כל ההיכל הזה רחמים והוא בסוד נקודה האמצעית הנ"ל, ואז אין שליטה לסט"א בסוד עלמא דחירו. וכידוע בענין ראש השנה כמש"ש "פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו השתא איהו זמנא לאתער' דינא עלאה תקיפא וכד איהו אתער סט"א אתתקף בהדיה כו' וכד מתערי ישראל לתתא בשופר כו' אתער שופרא אחרא כו'", עי"ש. וכן הוא בכמה מקומות שאתער שמאלא. ולכן צריך על השלחן דברי תורה שהוא מאמא עלאה כידוע, ואם לאו הסט"א מתער שם ונקרא קיא צואה כמ"ש כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כו' שהוא שלחן דסט"א כנ"ל. ובשבת מתער שבת דלעילא, אמא עילאה כידוע, וכל היום הוא שליטתה, ונקודה האמצעית אתער ושם נסדרו השלחנות ששם שורה השבת, כי צפון מקבל מאימא כידוע בסוד באר מים חיים, וכל הענג הוא מסטרא דאמא ובזה מבסמין לסטרא דצפון שכל ההיכל ניזון מנקודה ההיא ושם מקבלת מרוחא דלעילא:

וזהו סוד תוספת נשמה. ולכן מסעודות שבת מתפרנס כל ימות החול, וכל שכר העולם הבא להפך מרירא למתקא כמ"ש בפרשת בראשית דף ד' ע"א (ח"א ד, א) שזהו סוד יצה"ר שניתן באדם לבסמא אותו שהוא טוב מאד, שטוב מתחלתו הוא טוב אבל הנעשה טוב מרע הוא טוב מאד. וזהו סוד שאמרו מאד כו' וכמ"ש בפרשת תצוה קפ"ז (ח"ב קפז, א) "ונהורא עמיה שרא מאן נהורא? דא נהורא דאתגליא מתוך חשוכא", וכמ"ש בפרשת בראשית שם "מאן מנכון דחשוכא מהפך לנהורא כו'". וזהו הנקודה הנ"ל הוא סוד שבת בסוד מחלליה מות יומת כידוע, ושם אתרשימו תלת אתוון מאתדבקותא דדכורא שכנגדן ג' פעמים "יום השביעי", ג' סעודות שבת בסוד ענג:

ונגד זה נקודה דחורב' בסט"א שנקרא נגע, נגד היכל הזה למאן דלא מתענג בשבת כמש"ל דף רס"ה ע"ב (ח"ב רסה, ב) "באמצעיתא דהאי היכלא אית רוחא אחרא דאקרי נגע ומהאי נפקא רוחא אחרא דאקרי נגע צרעת, ואיהו קיימא תדיר לסאבא לכל אינון מאריהון דלישנא בישא יתיר על כל מה דמסאבין ליה, והאי נגע עלאה איהו ממנא על כל אינון פתורי דשבתא דכד עייל שבתא ולא אתסדרו בענוגא דשבתא כדקא יאות כו'", עי"ש:

וזהו סוד הדבור של חול שאסור בשבת (שבת קיב, ב). והענין כי הנחש בשמאלא וכמש"ל, ובהיכל הזה מתערי ליה כמש"ש "ואינון מתערי להא חויא כו'" עי"ש, והוא קלקל בלשון הרע והסיתו לאכול מעץ הדעת, ולכן כאן הוא שני הענינים. וזהו סוד "וקראת לשבת ענג וכבדתו כו' ודבר דבר אז תתענג" שהוא היפוך דנגע ענג זה לעו"ז כנ"ל:

וכל אינון אלף אלפים ורבוא רבבן כו'. אותן שהן לנהר דינור שביום השבת נח וכולם נכנסין למקום הזה שכולם מן החיותא וד' השרפים כנ"ל:

אז תתענג כו'. שהוא כתוב אצל ענג שבת כנ"ל, וזה הפסוק הוא בג' סעודות על ה', ובמתי ארץ, ונחלת יעקב כו' כידוע. ועיין בפרשת יתרו דף פ"ג ע"א (ח"ב פג, א) "רש"א זכאיה חולקי' כו'", ובדף פ"ח ופ"ט, ושם מתבאר באריכות:

וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה כו'. ר"ל כל השרפים ודתחותייהו וכל האלף אלפים כו' אמרי אז תקרא כו' שזה הפסוק כתוב גם כן שם למעלה מזה, וכמ"ש (שבת קיח, ב) על המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ענג זה כו':

מסיים ואמר על כל אינון קדמאי כו'. ר"ל על כל הג' סעודות:

אז יבקע כו'. והוא כתוב גם כן שם והענין כי השחר מתבקע מתוך חשוכא דליליא קדרותא דיממא, וכן כאן מתבקע האור מגו חשוכא כנ"ל. וכן כל הפסוק הזה הכל כאן והוא מובן:

כל אינון שבעין כו' בכל סטרי. ר"ל כל הג"פ שבעין כנ"ל:

כי כן יבורך כו'. שהוא כתוב אצל השלחן כמ"ש (תהלים, קכח) "יגיע כפיך כי תאכל כו' סביב לשלחנך הנה כי כן יבורך כו'". והענין, "ירא ה'" הוא כאן בנקודה ששם שריא דחילו כידוע:

ובגין דא כל אינון דמענגי כו' ולא שבקי לאתוקדא בי' כו'. שמיום זה מתברך כל הששה ימים וביום זה נח הנהר דינור ובעינוגא דשבתא שדר ברכתא דנייחא לכל ימות החול:

אית ממנן אחרנין קיימי לבר. הן י"ב ממנן על י"ב פתחים:

ההוא נהר דנגיד כו'. כמ"ש לעיל, ועיקר הוא כאן ביסוד דדכורא והוא בעלמא דאתי דנוקבא בהיכל השביעי:

תמן תליין חיין דלעילא כו'. שאלו הג' הן בסוד ג' מוחין חב"ד, וכולם שריין בצדיק בסוד ג' גווני הקשת, ג' טפין. וז"ש בכאן בזמלא כמ"ש בפרשת וישב דף ק"פ וקפ"א (ח"א קפ, א) "אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא כו' וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה כדין ההיא נשמתא דנפקת ואתדבקת ביה בההוא ב"נ, ההוא ב"נ אשתלים בכלא בעותרא בבנין בשלימו דגופא, וכולא בגין ההוא מזלא דנגיד ונפיק ואתחבר בההוא דרגא כו' ועל דא תנינן בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא דהא בזכותא לאו איהו עד דאתמליא ואתנהיר מן מזלא כו'", עי"ש: