יהל אור על ספר הזהר ב:תקא

[היכלא רביעאה] היכלא רביעאה היכלא דא די קב"ה אשתמודע שולטני' בארעא בגיני'. כמ"ש ועשיתי בם שפטים גדולים וידעו כי אני ה' ונשפטתי אתו כו' והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (כמ"ש אך יש אלהים שופטים בארץ), בזאת תדע כי אני ה' ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', וכמ"ש ותתן אתות ומופתים כו' ותעש לך שם כהיום הזה (וכמ"ש נודע ה' משפט עשה):

ודא איהו היכלא דקיימא למטר כו'. כמ"ש כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל, וכמ"ש על וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ועיין ברעיא מהימנא פרשת שלח לך דף קע"ה ע"א (ח"ג קעה, א), עיי"ש כל המאמר. וכאן הוא סוד הכסא כמש"ל וכמ"ש ( במתניתין דר"ה כט א' ) וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו', וכנ"ל במאמר הנ"ל שגורם אותם להשתעבד לקב"ה:

והאי איהו אל כו'. כמש"ו דכתיב כו'. וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ב ע"א (ח"ג קלב, א) "מהו אל תקיף יכול כו' הה"ד כו' אל גבור אל דהוא גבור כו'", וכן נגדו בסט"א אמר לקמן דף רס"ה (ח"ב רסה, א) "בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליט תקיפא דאיהו על כולהו ודא אקרי אוף הכי אל כגוונא דאחרא דבסטר קדושה האי איהו אל נכר":

ארבע היכלין אלין כו'. כצ"ל:

וכולהו חד היכלא. לפי שכלולין זה בזה והן כולן אחד במנין כנ"ל:

ארבע היכלין אלין אית פתחין להו. ר"ל שיש פתח לכל א' וא':

חד ממנ' לבר דקיימא לפתחא קדמאה כו'. ר"ל חוץ לפתח הראשון מד' פתחים דחשיב לקמן שהן ארבע פתחים הנ"ל בכל היכל פתח א' ופתח הראשון שהוא להיכל הראשון מבחוץ והוא היכלא קדמאה לד' היכלין שכלולין כאן ומבחוץ לפתח הזה הממונה הזה ועל שמו הוא גם כן בהיכל של סט"א:

ואיהו שליט כו'. ר"ל הממונה שהוא בסט"א:

והאי ממנא עלאה כו'. ר"ל שבכאן בהיכל הקדושה:

לאינון ממנן דקיימין על תריסר פתחין. שי"ב פתחים בהיכל הזה כמ"ש בפרשת בראשית: "תרין עשר פתחין אינון להיכלא דא בכל פתחא ופתחא כל אינון סרכין וממנן דאינון מכרזי לאודע' לתתא כל אינון דינין דזמינין כו'":

וז"ש ואינון כרוזין דמכרזי כל אינון כו'. ר"ל שאלו הי"ב ממנן הן המכריזין כל אינון כו'. וי"ב פתחין הן תחת הד' פתחין הנ"ל, והן עלאין על אלו, וז"ש למעלה "דקיימא לפחתא קדמאה עלאה", ר"ל פתח הראשון מד' פתחין עלאין:

רוחא דא כו' כלא כליל בי'. כל שבהיכל הזה כנ"ל:

מני' נפקי כו' קמי' כלהו נהורין קיימין. ר"ל לפני כולהו הע':

מינייהו כו' תדיר. והן השני סופרים הנ"ל:

ואלין לגו באמצעיתא כו'. ר"ל כל אלו הע"ב נהורין:

שררך אגן הסהר כו'. כמ"ש בגמרא (סנהדרין לז, א) על הסנהדרין אגן הסהר שעומדין בעגולא, אל יחסר המזג שאם נצטרך א' מהם לצאת כו'. והענין כאן כמ"ש ( מתני' נדה י"ט א', ועיין שבת ע"ז א' ובתוס' שם ושם נסמן ) שני חלקים מים ואחד יין והן ג"פ כמש"ו:

לקבל אינון שבעין ותרין נהורין כו' ושבעין כו'. והן ג"פ ע"ב נגד ג' גוונין אמ"ש שהן אותיות יה"ו הנ"ל כמ"ש בספר יצירה פרק א' בירר שלשה אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות אמ"ש וקבעם בשמו הגדול כו' שהן יה"ו והן ג' גוונין דע"ב כמ"ש בתז"ח והן ב"פ רחמים מים ואויר, וא' דין אש שהוא צד שמאל, והן ב' חלקים כו'. וזהו "המזג". ואמר "אל יחסר" ר"ל לעולם אפילו שאין עלמא בתיקונא שלכן הקשת נראה בג' הגוונים אמ"ש סימני אבות וזהו אל יחסר לעולם ומכ"ש אם הדור טוב שהמזג יותר ויותר:

ואלין פנימאי אלין קדמאי לקמי כו' כל זכו. ר"ל ואלו ע"ב הקודמים שאמר לעיל מני' נפקי שבעין כו' והן פנימאי לאלו ב"פ ע"ב, לפני אלו הפנימים הקודמים, עולין כל זכות לפי שהמשפט נאמר בצדק תשפוט כו' שלא להכריע ימין ושמאל, ולכן עולין לפני האמצעים שהן מוכרעין כידוע:

כל עובדין כו' נפקי. ר"ל כל הנגזר על העולם הכל יוצא מאלו ע"ב פנימים, וז"ש שמשפט הוא רחמים קו האמצעי, וידוע שהמשפט יוצא מגבורה והוא בקו האמצעי של גבורה:

אשתכחו כל נהורין כו' ברוחא דא. והוא בסוד שם ע"ב מג' אותיות ג"פ ע"ב, ובחסד הוא בכלל ובגבורה בפרט שהן רי"ו כידוע בסוד כלל ופרט, וכן הוא מנין חס"ד גבור"ה:

אינון תרין כו' אינון שבעין. הן קדמאי הנ"ל וכן מ"ש אלין שבעין אינון כו' :

הכא איהו דא רוחא כו' מלעילא כו'. ר"ל מדכורא כנ"ל:

בהאי אתר דאתדבקותא כו'. והוא מ"ש בפרשת בראשית "באמצעיתא דהיכלא דא הוא אתר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא כו'":