יהל אור על ספר הזהר ב:רנב

נקודה עלאה קדמאה. בשביל שיש נקודה תתאה ועיין לקמן ר' א' (ח"ב ר, א). ואמר "קדמאה" לאפוקי השני שדבוק בה"א ונהר יוצא כו':

מגו דסתים. רישא תתאה וכמ"ש חכמה סתימאה דלא אתפסק:

וגניז. רישא תניינא ועליהן אמרו במופלא ממך כו' ובמכוסה ממך כו':

דלא ידיע כו'. הוא עלאה על כולא. ואמר בו ג' דברים "דלא ידיע ולא כו'" כנגד הב' רישין תתאין אע"ג דגניז וסתים נאמר ג"פ אהיה אנא זמין לאתגלייא וכמ"ש בפ' א"מ:

ומגו סתימו כו'. הוא תתאה הנ"ל שממנו יוצא כמ"ש באדרא זוטא:

נהירו דקיק וסתים. שיו"ד קטנה ואין לה חוורא בגווה והיא שחורה ובכלילו דכליל כולא נאוה כו' וז"ש כליל כו' בג' קוצין לג"ר ובמילואו לזו"נ:

בטיש מאן כו'. ההוא רישא עלאה בההוא נהירו דפריסא:

וכדין אפיק. הה"א שבתוכו היו"ד והוא הגג ונהר יוצא כו':

אתרקימו ואשתכללו כו'. ונוטה שמים כיריעה כיריעות שלמה ואינון חמש ואינון שית והוא דעת עליון דלא אתגלי כלל רק דבוק ליו"ד בלבד קו ימין:

וז"ש בר לההוא נהורא דקיק כד עאל כו'. וידוע שאותיות עליונים כאשר מתפשטים למטה נשאר העליון במקומו וזהו יו"ד הראשון:

דאינון חיילין כו'. ג' דרגין חב"ד יו"ד וב' קוין הנ"ל:

כיון דאפיק כו'. ר"ל כאשר יוצאין ס' רבוא אלף הנ"ל לג' ה"א והוא קו שמאל:

כדין איהו חבורא חדא. שאז מחוברין ביו"ד הנקודה בימין ובנהר בשמאל: