יהל אור על ספר הזהר ב:רלג

ובה אסתכל כו'. ר"ל בעין השכל דחכמתו אסתכל בחייו:

מה דלא כו'. ר"ל אע"פ שבעיינין לא יכול להתסכל. ואמר בקדמיתא לאפוקי לאחר פטירתו כידוע:

אלין טפשי כו'. ר"ל אע"פ שמשה רבינו ע"ה מתעלם בכל ישראל מכל מקום טפשין שבהן אין מעכבין אותו שלפי רוב גדולתו אין חשובין כנגדו להפסיק כמו קליפה קטנה על אדם גדול:

באינון חלונין כו'. ר"ל במילולו וראייתו וכל שימושיו בז' נקבים שריא שכינתא וכל משריין:

נרד וכרכום כו'. וראשי בשמים לא חשיב שהוא כלל כל הבשמים והוא בג' ראשונות כח"ב שהן ראשים, והן כלל כל האצילות כידוע:

כלילא מתלת כו'. קאי על בינה שהיא גם כן כלילא מתלת:

מר דא כתר כו'. אע"ג דמור ולבונה קא חשיב למעלה בז"ת היינו מצד שרשם בג' ראשונות:

מכל אבקת כו'. שהיא כלל כלילא כנ"ל:

[מהדורא תנינא] פקודא בתר דא לפדות ע"ע כו' דא בגין מילין אלין אליהו אתעכב. דהיינו בגין שאמר לעיל בן י"ה אסתלק לעילא וידוע דמשה נקרא בגלות כבד פה וכבד לשון ואליהו הוא יהיה לפה, ר"ל שכל זמן שאליהו לא בא הוא כב"פ ופנחס אליהו בן אהרן וז"ש ואהרן כו' יהיה לפה:

מכל ממונא דעלמא כו'. שאמר קודם "בכמה עותרא" ז"ש מכל ממונא כו':

ואנא מחיל ליה. אף שלא יהיה עותרא:

ולא למגנא תקינו ג' בני נשא. דשבע"ת ע' ע' אנפין ש' ג' אבהן חג"ת. ר"ל עד שיתירו לה חג"ת אך א"ת מי מעכב אך מוכרח להיות בזה העולם ג' אנשים בדרגא חג"ת ז"ש בגמרא איכא ר"ח ובניו]:

ואי לית ביה כו'. ר"ל ז"ש אחרי רבים דווקא להטות:

בג' תלת חיוון כו'. ר"ל חג"ת והיא חיה רביעית פני אדם דכליל כל תלת חיוון וזהו כלל ב"ד:

ואיהי דין כו'. ר"ל שהוא דין של עמודא דאמצעיתא שנקרא אמת לכך צריך משפט אמת:

שפת שקר גיהנם כו'. זה לעומת זה נגד אמת עמודא דאמצעיתא שקר ס"מ, ונגד שכינה גימטריא שפ"ה שפת שקר כו':

לג"ע. שהוא היפוך של גיהנם כי גן עדן הוא נוקבא דקדושה ועץ החיים ת"ת כמש"ו:

ולעולם דינא כו'. ראיה שדין במלכות:

בז' נוקבין כו'. ר"ל שנאמר שבעה עיני ה' כו' וכתיב עיני ה' משוטטות כו' שהוא על המחשבה וז"ש (משנה, אבות ב, א) דע מה כו' עין רואה, וכתיב עיניו על כל דרכי כו' שהוא על המעשה וז"ש וכל מעשיו בספר כו' ובכ"א שבע כנ"ל:

(ע"ב) דנקבי פתוחות כו'. ר"ל למה באימא עילאה נוקבין לפי שהיא רחובות נקבים רחבים:

לקבל כו'. קאי אלמעלה:

אשתו כו'. ר"ל מכאן ששכינה תתאה נקרא גוף:

וע"ד פקודין כו'. ר"ל ע"ש התחלקות רמ"ח פקודין נקרא אברים:

לאדם כו'. שהוא נשמתא דרגא דת"ת כמש"ו שמלכות גופא ליה כמ"ש לקמן:

קוב"ה שופט כו'. חוזר למעלה ר"ל שהוא שופט מסטרא דבינה כמש"ו:

דבינה כו'. ר"ל אע"ג דבינה בעולם הרחמים מ"מ דינין מתערין מסטרא דלמטה וזהו שאותיותיה הוי"ה ונקודותיה אלהים:

וכל ספירין כו'. ר"ל ז"ש שופטים ושוטרים כו' לאשלמא כל ספירין:

דתפארת. צ"ל ותפארת:

וצדיק מתמן כו'. של"ת הלא אמר למעלה שוטר מסטרא דצדיק:

(שם) פקודא להשוות הבע"ד כו'. ר"ל שאין הפי' מדבר שקר תרחק שלא יעשה שקר במשפט דאם כן מאי מדבר ומאי תרחק, אלא שלא יוציא לעז עליו כמש"ו:

ולהתרחק מדבר שקר דלא יימרון כו'. ור"ל להשוות כמ"ש (שבועות ל' א' וע"ש ל"א א') שלא יהא א' יושב כו':

כגוונא דאחד כו'. ר"ל אחד לשני הבע"ד כמש"ו:

דיהא איהו בדיוקניה כו'. כנ"ל דעמודא דאמצעיתא אקרי דיין והוא מכריע בין חו"ג ואי ןנוטה לזה יותר מזה כן דיין בין זכאי וחייב. ואח"כ לפי המשפט נוטה אם לחסד או לדין כן הדיין:

וז"ש ולא יטה כו' ולבתר כו'. כמ"ש כל באי עולם עוברין כו' וכלם נסקרין בסקירה אחת:

ואוקמוהו כו'. זה לראיה שכ"א נידון כפי מעשיו:

גמור ביה. לא גרסינן "ביה":

דא צדיק כו'. כמסקנא דגמרא צדיק וטוב לו כו':

ולית טוב אלא כו'. ר"ל לא טוב ורע בעוה"ז וכמ"ש בזוהר דהרי יעקב צדיק גמור היה וכל ימיו בעאקו אלא על תורתו ונשמתו:

מסטרא דעה"ד כו'. מכרסייא כמש"ו לקמן דשם מורכבין טוב ורע וכן צדיק ורע:

בגין דיצה"ר אסתלק למהוי רישא דיליה. כצ"ל:

ואע"ג כו'. ר"ל דהרע שליט על הטוב ועטרא ליה וזהו מכתיר:

גם כו'. ר"ל גם ענוש לצדיק לא טוב בשביל דיצה"ר דכד כו' ר"ל אמאי קאמינא שפחה דיצה"ר לכן קאמר דיצה"ר כו':

וכבודי. שהיא השכינה, לאחר שהוא הסט"א כמש"ו דשכינה דאילנא דחיי אין רע נוגע שם:

אתר דילה. ר"ל בכרסייא וכן בנשמתא כמש"ו ובכ"א כשהנשמה פגומה הכסא ח"ו פגומה שמשם נחצבה: