יהל אור על ספר הזהר ב:רכט

באילנא דטו"ר. ר"ל במט"ט:

בגין דמטה דאתמסר כו'. שהוא מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא, משא"כ שער הנ' שאין נגדו ושם עלמא דחירו:

ויתקיים בך כו'. ר"ל לא יתן מט לצדיק בעבור הוא"ו שב מוט :

וא"ו תניינא צדיק מ"ט באמצעיתא א' כו'. ר"ל ב' ווי"ן הן מ"ט שבכללן הם מ"ט אותיות וא' באמצע הוא שער הנ'. וחוזר ומפרש צדיק מט לפי שאינו רק מ"ט וב' ווי"ן הם בפירודא שאין דרגא דמשה ביניהן וכמש"ו הקם כו' בן עמרם דאיהו א' ואז הקם תקם:

דא וא"ו מן כו'. שהן ג' קשרים רישא ושרשא כו' דכלילן כלא:

וכען דחזרת כו'. ר"ל בגלות האחרון שיפדו על ידי התשובה שגאולה הראשונה לא היתה על ידי התשובה ומע"ט היתה במנוסה מסטרא דעבד שלא היה להם שטר חירות. אבל גלות האחרון שיצאו ממנו על ידי תשובה ומעש"ט יצאו מסטרא דבן כמ"ש בתז"ח:

שית תיבין כו' ת"ת. ר"ל שית תיבין דשמע:

שית תיבין כו' צדיק. דברוך הוא צדיק כמ"ש בתז"ח והמלך שלמה ברוך ושמע ישראל הוא ת"ת ישראל סבא:

מ"ט באמצעיתא א'. ר"ל שמ"ט שערים הוא מסטרא דבינה שנקראת אל"ף אלף בינה, והיא מתפשטת בתוך שני ווי"ן ונעשית וא"ו, ובכ"ז עדיין אינו בשלימות דעיקר הא' שהוא שער א' שער החמשים שהוא בינה עצמה שנקרא' אל"ף כנ"ל שמ"ט שערים שלה הוא בסוד התפשטות שלה למטה ושער הנ' הוא בה. וז"ש פעם שמשה רבינו ע"ה הוא בעמודא דאמצעיתא ופעם אמרו שהוא בבינה והוא בסוד מ"ט שערים הנ"ל שעליו נאמר "ותחסרהו מעט מאלהים", שאלהים הוא בינה, "מעט" הוא מ"ט ע' , והן ע' אנפין, ומ"ט אנפין הידועים. וז"ש "וצדיק מ"ט כו'" שהצדיק הוא יסוד עדיין מ"ט כו' בשביל שאין בו אלא מ"ט שערים כמש"ו:

ובגין דא א' כו' בינה כו'. ר"ל שבפורקנא בתרייתא יתגלי ליה אילנא דחיי שער החמישים של בינה כנ"ל:

לקיים בך כו'. ר"ל " ו' ברחמים א' קבצך ו' בתחנונים" הוא ר"ת וא"ו , והוא וא"ו הנ"ל:

עם ו' עילאה. ת"ת

ו' תנינא צדיק. וצ"ל תנינא ומשיח אחרון:

דא בן עמרם כו'. ר"ל עמ"ו אותיות עמרם:

דסליקת כו'. ר"ל בו נשלם וא"ו. והן ג' מדריגות בינה ת"ת יסוד. וא"ו. משה משיח ראשון משיח אחרון. ואמר עם ו' ר"ל עמו, הוא אותיות עם ו' , וקאי אשניהן א"הקם" וא"תקים" שניהן עם ו':

לאות ה'. והוא ה' ד"הקם", וכן קאי אאלף החמישי ה' כמש"ו:

בתר ע"ב כו'. כמ"ש בהרבה מקומות שע"ב שנה באלף הששי הן חבלי משיח:

ודא ע"ב כו' ודא וא"ו מן וה"ו אנ"י וה"ו. כצ"ל. שג' שמות האלו הן כלל הע"ב שמות כמ"ש בזוהר ובתיקונים והן ראשי תיבות וא"ו , שהוא וא"ו הנ"ל, והן גימטריא י"ג גימטריא ז"ו של עזוב , והן בע"ב שנין הנ"ל נגד ע"ב שמות הנ"ל:

תמן עזר כו'. ר"ל בע"ב שנה הנ"ל יקויים פי' עזב כו' רק עזר אבל בתר ע"ב שנה יקויים הקם כו':

תמן בעתו כו'. ר"ל בעתו שם ע"ב:

יורה ומלקוש. הוא כמ"ש בגמרא (סנהדרין צח, א) זכו אחישנה לא זכו בעתה ( מצאתי כתוב על הגליון: בעתו ר"ל תמן במלת תעזוב יש אותיות בעתו ):

דאינון ישראל. כמש"ל דף ק"כ ע"ב (ח"ב קכ, ב) "ומסטרא דתבואות כו' והכי מכל אילנין לית כו' והכי זית כו'". והן ברזא דג' אבהן דגן מסטרא דיעקב כו' מלמטה למעלה:

לקט שכחה. כמ"ש ואתם תלקטו לאחד כו' ותאמר ציון כו' וה' שכחני ואז יקויים התשכח אשה כו' שילקט השכחה:

לעני ולגר תעזוב כו'. ר"ל לישראל תעזוב וזהו עזוב תעזוב ומפרש והולך פי' לעני ולגר כו':

דהא מסטרא כו'. ר"ל עזוב תעזוב הוא מסטרא דצדיק הקם תקים מסטרא דת"ת כמש"ו:

עני עזוב. ר"ל דעזוב הוא עני:

תעזוב עמו דא כו'. כנ"ל ד"עמו" הוא בן עמרם ו"תעזוב" קאי אשניהן א"עזוב" וא"עמו", ועזוב הוא עני ועמו הוא גר כמש"ו, ולשניהן תעזוב. וז"ש "והאי איהו כו'":

בדרגא כו' עילאה דילך כו' שמא מפרש. ר"ל שדרגא דמשה בת"ת וזהו בדרגא דילך כנ"ל, ודרגא עילאה דיליה בכתר. ובת"ת הוא הוי"ה פשוטה ובכתר שמא מפרש מ"ה מחשבה, דרגא דמשה כידוע. וזהו מ"ה ד הקם , ו ק' ק' ד"הקם תקים" מפרש והולך שהן ר' לאלף הששי שאחריו יהיו ע"ב שנה הנ"ל כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס "ע"ב בתר אלף ומאתן". ואלף הוא אלף החמישי הנ"ל. וכן הוא בתיקונים. ואז יקויים "ערב וידעתם", "לא רעב ללחם כו' כי אם כו'". ו תים ד תקים מפרש והולך "אשתאר תים כו'":

יעקב כו'. ר"ל ת"ת:

עמו עם כו'. חוזר כל הג' מדריגות:

[ליקוט] ובגין דהדרת בתיובתא. (נ"א בהעתק אחר באות ברית. דחטאו בזה בכמה נשין בבבל וכד יהדרון בתיובתא בזה ועיקר התשובה תליא בזה שסוד בן י"ה הוא ביסוד כו'). בינה ועיקר התשובה תליא ביסוד בינה), שסוד בן י"ה הוא ביסוד ששם נהר היוצא מעדן פגם ותיקון הדעת:

ובגין דבמחשבה טובה עבדת כו' עד נחית עלך. לא גרסינן ומיותר הוא:

לעני ולגר כו'. שיעזוב אותם שילקט אותם העני והגר בן עמרם. ואמר עם עמרם שנקרא רם דסליק לבינה רם ונשא, וכן כ' "ולו יקהת עמים " עם י"ם גם כן:

וצריך לאחזרא כו'. שבתחלה פי' שניהם בת"ת וצדיק רק זה לעזר וזה לקימה, ועתה מפרש עזב תעזוב בצדיק דשם רק עזר. וקימה בת"ת דשם קימה. כורע בצדיק בברוך לאסמכא לה, וזוקף בשם כמ"ש בתז"ח:

מסטרא דצדיק עזב תעזוב כו' ו' תתאה. לא גרסינן:

מאי קאי אחזי. לא גרסינן. וכצ"ל "ודא הקם מה תקים תים" כצ"ל, ור"ל עזוב תעזוב הוא שנעזב והוא צדיק שנקרא עני כמ"ש בכ"מ, ועמו הוא בן עמרם כי גר וגו' ואמר שיעזוב לישראל שהם עני ולגר משה כמ"ש אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו. אבל לעתיד לבא הקם תקים בדרגא דת"ת ישראל והוא מדרגת ת"ם ד תקים , ונשאר ק"י , ומשה בדרגא עילאה דידיה דבתחלה לא היה אלא בצדיק בדעת המתפשט אבל כשישראל בת"ת יהיה הוא בדעת במקומו שהוא בן י"ה, שמא מפרש, מ"ה ד הקם . ונשאר ק' שני' (בנ"א ק' ק') וז"ש איש תם. וכ"ז הכא בדרגא חד כאשר יהיו במדרגת עני בצדיק אז לבד מ"ט שערי בינה אבל כאשר יהיו בת"ת ושם הקימה ושם בני בכורי ישראל וכן הוא בן י"ה אילנא דחיי אלף בינה כנ"ל:

[מהדורא תניינא] פקודא להפריש כו' דהדרת בתיובתא. קאי על הדורות דגאולה אחרונה יהיה דוקא על ידי תשובה דג' גלויות לא היה על ידי תשובה:

אסתלק' בבינה. כי בינה היא תשובה כמו שכתוב "ויאמר לאדם והן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה" היינו תשובה סו"מ:

נחית בינה כו' בצדיק כו'. משום דחטא קודם בברית דנשאו נשים נכריות ובתשובה יתוקן זה הפגם בברית:

דקדם דאהדרת כו' עבד נער. שלא היה להם שטר חירות היינו התורה ולכך היה מנוסה במצרים עוגות מצות כו'. אבל לעתיד כתיב "במנוסה לא תלכון". ויתורץ מה שהקשה הרמב"ן וכמה קדמונים שתוכחה שניה מסיימת "והתמכרתם לעבדים ולשפחות כו'" ובראשונה כתיב "וזכרתי את בריתי כו'". אך באמת היה כן דג' גליות ראשונים היו על ידי זכות אבות דהיינו כנגד ג' אבות כנ"ל, והשתא כנגד משה ודרגי' בינה תשובה, לא יגאלו כי אם על ידי תשובה. ובאמת ב'אתם נצבים' בפרשה שניה כתב "והיה באחרית הימים ומל ה' את לבבך ושבת כו'", וע"ש כי שם כתב באר היטב ענין התשובה באריכות להורות שעל ידי תשובה דוקא יהיה נחמתן אך לכך הפסיק בין בתוכחה ובין פרשת התשובה פ' שלמה לומר לכשיהיה בהסח הדעת כלומר באריכות, וזה הפ' שמפסוק וע' ותבין:

ותיעול במ"ט אנפין דילך באורייתא. כי כבר נאמר במאמר דמרגלאין דבבינה יה"ו אהי"ה וכרסייא ע' אנפין נמצא מ"ט אנפין גבוהים כביכול מע' אנפין. וע"ש. וזהו במ"ט דילך. ודוק. וזש"ה "ותחסרהו מע"ט" מ"ט ע' :

הקם עם ו' עלאה משיח ראשון כו' תתאה משיח אחרון. וזש"ה לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. מרמז על הנ"ל דבעת הוצרכו שיהיה ב' משיחין היינו ב' ווין הנ"ל ומשה אחד בין ווין ולוי וקהת ועמרם כמ"ש בת"ז שבט גימטריא רפאל , וגם שבט הוא וא"ו, מחוקק גימטריא אוריאל , ומחוקק נקרא וא"ו. וזהו "מבין רגליו". והבן. "עד כי יבא שילה" גי' משה. ולו יקהת עמים אותיות לוי קהת עמרם , דר' וי' חדא הוא כדכתיב "יראת ה' ראשית דעת", "ראשית חכמה כו'":

עמו דא עמרם דסליק לרם. ר"ל לבינה:

בתר ע"ב. ע' הוא ע' קלין דצווחא היולדת וב' חבלי לידה:

תמן בעתו. ר"ל תעזוב מלא תמן בעתו וזה הכלל כל מקום שאמר תמן אינו כל התיבה רק בתיבה תמצא תמן זה:

ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. היינו ג' מדריגות חג"ת יין, שמן, תבואה. קדש ישראל כו' ראשית תבואתה זה ישראל. נמצא ג' מדריגות מרומז כאן כנ"ל:

לקט. שכתוב ואתם תלוקטו שכחה ותאמר ציון כו' וה' שכחני זהו עשרת השבטים. פאה הם בני הרכבים בני משה שנשא אותן הענן לסוף העולם לכך נקראים פאה:

וצריך לאחזרא כו'. פי' לחזור הפסוק לעני ולגר כו'. גר אנת בקדמיתא עם עני. ותבין ענין גר וגם תבין ענין הבאר שהזכרתי לעיל שפי' גר שאין הוא בביתו ודירתו רק במקום אחר כגר בארץ נכריה, והבין:

הקמה בדרגא דילך הקם תקם עם בן עמרם בדרגא כו'. כצ"ל:

ובגין דא תקים. כצ"ל:

מאי קא ל"ג ואחזי כו' בן עמרם יוקים ל"ג רק עם בן עמרם הקם צדיק מ"ה כצ"ל:

תקים תם. ר"ל שישראל שעכשיו בדרגא דעני צדיק יהיו בדרגא דתם יעקב איש תם כנ"ל ע' בפיקודא הקודם ובמהדורא קדמאה וזהו ענין כריעה בברוך וזקיפה בשם ע"ד והמלך שלמה ברוך]:

שם. פקודא בתר דא לפדות כו' כליל שית סטרין. שהוא ו"ק דיצירה כידוע:

שית סדרי משנה. שהן במט"ט כמ"ש בתיקוני זהר:

ובהון. בש"ס:

אורייתא מתמן כו'. כמ"ש מימינו אש דת למו:

ומאן דאשתדל כו'. שעל מנת לקבל פרס הוא בדרגא דעבד מט"ט כמ"ש בתיקוני זהר:

ע"ש אל כו'. חסד שמשם התורה כנ"ל:

קנה חכמה כו'. ר"ל ראיה שהתורה נקראת קנין. ואמר ג' קנינים נגד חו"ב וז"א, כי ריבוי בדרגא דז"א כידוע והן ג' אותיות יה"ו כידוע שמהן שית סדרי משנה בששה חותמות המתהפכין כמ"ש בתיקוני זהר:

גאולה תהיה כו'. ר"ל שאח"כ יתעסק בעץ החיים רזין דאורייתא שהוא עלמא דחירו שהוא בדרגא דאצילות ועיין בתיקוני זהר:

אית דאיהו כו'. ר"ל שאין מגיע כל ימיו לרזין:

ואית כו'. ר"ל עד שילמוד הש"ס ואח"כ ילמוד רזי תורה שמשם יגיע ליראה פנימית וישתדל שלא על מנת לקבל פרס שאז הוא בדרגא דבן באצילות כידוע כמ"ש אם אין יראה אין תורה, אם אין תורה כו', דהראשונה קאי על יראה החיצונית ופשיטו דאורייתא, והב' על קבלה ויראה פנימית:

לית עולם כו'. וז"ש "אחרי נמכר גאולה תהיה לו וביובל יצא" רומז על שני מדריגות הנ"ל, ור"ל ביובל לעוה"ב שאז יצאו מדרגא דעבד לעלמא דחירו ויתגלה עץ החיים כידוע. וז"ש רבנן לר' חנינא עולמך תראה בחייך כו' (ברכות יז, א). וזהו "והשיגה ידו ונגאל". ויש שנגאלין על ידי אחרים והיינו על ידי גלגול וידוע שגלגול היותר מועיל הוא על ידי קרוביו כמ"ש בסוד היבום ובועז וכמ"ש בירושלמי (בב"ר פרשת חיי שרה) (בר"ר נט, ח) חטין דקרתך זונין זרע מנהון ע"ש. וז"ש או דודו כו' כמ"ש לקמן וז"ש (קידושין טו, ב) בקרובים לשחרור בשאר כל אדם לשעבוד, וחכמים אומרים הכל לשחרור. ויש שאין נגאלין כלל על ידי גלגול וזה צריך להמתין עד לעוה"ב כנ"ל: