יהל אור על ספר הזהר א:קנה

בסתרי תורה. ואעשך וכו'. כמש"ל ואתברכא בשבע כו':

האי ברכתא כו'. מסטרא דז"ס כנ"ל ד' ברכות מחגת"ם כמ"ש בזוהר בעמוד הזה רש"א ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא כו'. כי גדול בימינא וברכה בשמאלא כידוע. ואגדלה כו' מסטרא דת"ת. והוא נוטה לימינא לכן ואגדלה. ומלכות נוטה לשמאלא לכן והיה ברכה. ואמר שמך שהוא מלכות כידוע לאכללא מדת לילה ביום. וכן בסוד שמי וזכרי רמ"ח בת"ת ושס"ה במלכות. וזהו ואגדלה שמך שמוסיף ה' בשמו ויהיה גי' רמ"ח מסטרא דת"ת. ו ה' מוסיף ב שמך . שמך גימטריא ש"ס. ועם ה' שס"ה. וז"ש ואגדלה עם ה'. וכן אמר והיה כו' לאכללא מדת יום בלילה שהן כלולין כי שניהם נוטלין מחו"ג רק שכאן זה גובר וכאן זה גובר. וזהו והיה שהוא אותיות הוי"ה. ואמר "והיה" בתחלה ו"ה לאשלמא ל"זכרי" וזהו ברכה גי' זכר. ואח"כ י"ה לאשלמא ל"שמי". וזהו שם דשמך לאכללא כנ"ל. ג' ברכות האחרונים בנה"י. "ואברכה" נצח ישראל לא ישקר. "ומקללך" הוד, כל היום דוה, ויגע בכף ירכו כידוע. "ונברכו כו'" יסוד. "בך" שבו כ"ב אתוון. "כל" שנקרא 'כל'. "משפחות האדמה" והן ע' פרי החג שמתברכין ע' אומין והן ע' שנין כמש"ל. ומלכות היא ברכה רביעית שהוא יום הרביעי כמ"ש:

דאיהי קאים לפתחא. כמ"ש לפתח חטאת רובץ כו' ור"ל לפתחא דעלמא:

עד דיעברון כו'. שאז בא יצה"ט לאדם ואז מתעוררת הנשמה לאדם כמש"ו:

דהא מתריסר וכו'. ר"ל לאחר י"ב בתחלת י"ג מתחלת הנשמה להתעורר ובסוף י"ג שנה נשלמת הנשמה וזהו שנחלקו בגמרא (נדה) תוך הפרק אם הוא כלפני הפרק או כלאחר הפרק. ור"ל לפרש הפסוק ואברהם בן חמש וכו' כמש"ו שהן י"ג: