יהל אור על ספר הזהר א:קנב

דחמאן שבילי ואורחי כו'. שבילין הן קצרין מאורחין והן נגד הנסתרין והנגלין. וידוע כי ל"ב נתיבות שבחכמה הן ל"ב שבילין והן מסתתמין בעמודא דאמצעיתא תורה שבכתב, ושבבינה הן אורחין ומתגלין במלכות תורה שבעל פה:

ולא מסתכלאן. לעיין בהם כמ"ש העורים הביטו לראות:

ולביי' תקיפין. שאין לבם נופל כמ"ש ומקשה לבו וגו':

דמתרחקי מאורייתא. כמ"ש וצדקה תהיה לנו כו':

ר' חזקיה כו'. ר"ל אבירי לב שהן רחוקים מקב"ה:

הרחוקים מצדקה. ר"ל שאין רוצין להתקרב לו. ור"ל קב"ה נקרא צדקה והוא בינה ושלום יסוד ובינה מלכא דשלמא דליה. לפיכך כיון דאינון כו' ואמר זה בשביל שמפ"ו ת"ח כו' :

בעי כו' ואתקרב. היפוך ממ"ש למעלה ואינון רחיקין כו' דלא בעאן כו':

אהבת צדק. צדק במלכות ושם השער להתקרב ואח"כ הוסיף לו הקב"ה ה' אברהם ונתקרב לצדקה ונתקרב לה בדרגא דחסד שהוא קרוב לבינה ומשם זכה לה"א עלאה דלא עייל בק"ק אלא איש חסד. וזהו סוד מ"ש (שבת קנו, א) מאי דעתיך דקאי צדק במערב אהדרנא ליה למזרח. והענין כי מזל צדק בתולדתו הוא כוכב אחרון דרגא דמלכות כמ"ש בתיקונים ובספר יצירה ואח"כ נתקרב בדרגא דחסד. וכן דרגא דאברהם כידוע בסוד ואנכי נטעתיך שורק:

וע"ד כתיב אברהם אוהבי. החילוק בין אהבת שרוצה להתקרב אבל אוהבי שכבר נתקרב ולכן אצל אהבת כתיב צדק. ומנ"ל דנתקרב לצדקה שנאמר ויחשבה לו צדקה. ואז אתהדר צדק לצדקה:

(שם) בסתרי תורה. בתוקפא כו'. הוא בוצינא דקרדינותא הנזכר בריש פ' בראשית‏ והוא סטרא דגבורה דעתיק שהוא משחתא דכולא דבי' נעשה הכל. וז"ש בתוקפא דהרמנו רצון העליון שהוא כתר. דמלכא מלכות דאדם קדמון עתיק. חד אילנא יסוד. בתריסר תחומין הן זה אל זה ו"ק של ת"ת ו' של יסוד, שני ווי"ן שכולם כלולים ביסוד והן י"ב גבולי אלכסון. בארבע כו' חגת"ם. פרישא רגלי' נו"ה:

ת"ק פרסה כו'. הן נ' תרעין דבינה שמתפשטין עד הוד, כ"א כלולה מעשר, ונכללין ביסוד שלכן נקרא 'כל' גימטריא נ', והוא מילוי של שד"י שהוא ביסוד. וז"ש

כל רעותין כו' לבתר כולהו. ר"ל רצון הזיווג שכד האי מיתער לזיווג כל האיברים מסכימין:

קם לעילא כו'. ר"ל שהולך למוח ומביא משם הזרע שלכן נקרא "משכיל" כידוע:

נחית במטלנוי כו'. שמוליך הזרע על ידי חוט השדרה ומוליך כל הת"ק רעותין, נ' תרעין, למלכות שלכן נקרא' י"ם גי' חמשים. וז"ש לגו ימא כו' :

תחותיה מתפלגין כו'. ר"ל שהוא עץ החיים שאמרו ז"ל עץ החיים ת"ק פרסה ותחותיה מתפלגין כל מימי בראשית כי הוא נקרא חי כידוע, וזהו 'עץ החיים'. וז"ש חד אילנא כו' ת"ק פרסה כו' ותחותיה כו'. ור"ל מימי בראשית של מלכות שנקראת בראשית כמ"ש בתיקוני זהר כידוע:

שקיו דגנתא כו'. הוא בריאה ששם צרורא דחיי דנשמתא צרור החיים. ושם יורד הקב"ה בחצי ה לילה לאשתעשע כו':

כל נשמתין כו'. שלכן נקראת נשמת כל חי:

דעאלין בגנתא. לבריאה. וכ"ז כ"ה למטה שאילנא דת"ק פרסה הוא מט"ט וים הוא עשיה וגנתא הוא ג"ע שבארץ ג"ע התחתון. מט"ט הוא שדי ומלכות [עשיה(?)]:

אתברכא בשבע. מז' ספירות דזו"נ על ידי הרמנא דמלכא ז"ס דמלכות דאדם קדמון:

למיהוי אבא לגופא בסליקו דדיוקנא עלאה. ר"ל ז"ש אברם. אב אבא. רם בסליקו כו'. שר"ל אב כמו אב לפרעה שיהא מנהיג אותו:

כד בעיא לנחתא כו'. ר"ל זהו ויאמר ה' אל אברם כו':

לאשלמא כו'. (ע"ז ע"ב)(?) ר"ל לעשר ספירות שכל אחד כלול מעשר:

בחושבן כו'. ר"ל זהו ויאמר כו' שא"ל שתקיים ל"ך ל"ך:

לאתתקנא כו'. שכולן יורדין לגן:

ולמפלח כו'. כמ"ש לעבדה ולשמרה כו':

מארצך כו'. ששם (נמחק בהעתק אולי צ"ל לבושין. המסדר) דילה:

וממולדתך דא אילנא דחיי. שמשם הולדתו יסוד:

ומבית אביך תריסר כו'. (אמר המסדר נראה שגירסת הגר"א "אילנא דחיי ומבית אביך תריסר שבטין עלאין דשכינתא"). שהן י"ב שבטין שבמלכות כידוע שהן ביתו של הקב"ה ישראל סבא:

אל הארץ כו'. והן כנגד ד' לבושי הנשמה רוח מו"ק שנכללין ביסוד בסוד ת"ק פרסה ונפש מימא‏ בית אביך ולבוש כלל הנשמה שהוא אמצעי בין הנשמה ובין הגוף כידוע והוא מגינתא ובו מתלבש הרוח בג"ע וגוף מהאי עלמא והוא ממט"ט שהוא גוף השכינה. וכן למטה ממט"ט הרוח. ומעשייה הנפש. ומג"ע התחתון הלבוש ומן הארץ הזה הגוף. וכולן לבוש לנשמה מבריאה ולמעלה כולן לבוש להנשמה מבינה. וממט"ט הן האיברים הפנימיים שנאמר "ופני לא יראו" שקאי על מט"ט כמ"ש לקמן ואיברים החיצונים הן מעשייה שנקרא אחוריים "וראית את אחורי". וכן למעלה "וראית את אחורי" מלכות כו' ולמטה מאביו ואמו איברים הפנימים והחיצונים:

אשר אראך. אל בטן אמו ששם מראין לו מה לעשות ועונשי המצות ושכרן וכל התורה כולה כידוע: