יהל אור על ספר הזהר א:קכג

דא זכאה כו'. וכן נר"נ. כי הנשמה אין לה חטא כלל והיא מסתלקת אפילו קודם מחשבה של החטא, וכל החטאים בנפש והיא מתלבשת כולה בקליפה נפש כי תחטא, ורוח אינו מסתלק ואינו מתלבש אלא נפגם:

בין טורי פרודא. ר"ל בעולם הבריאה שהוא עולם הפרוד כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ב ע"א (ח"א כב, א) כד מטי לעלמא דפרודא כו' דא אדם דבריאה כו' עי"ש. ואמר בפרשת פקודי דף רמ"ו ע"א (ח"ב רמו, א) כד ההוא רקיעא עלאה נהר דנגיד ונפיק מעדן אפיק נשמתין כו' עי"ש עד כדקא יאות. ואלו הב' רוחין נקראים הרים כמ"ש שם דף ר"ס ע"א (ח"ב רס, א) תרין רוחין דקאמרינן אלין אקרון תרין טורין כו' עי"ש. וז"ש בין טורי פרודא:

ואמר נפקאת ועאל בין כו'. שנפקאת מהיכלא שביעאה ששם הוא עולם הייחוד. והפרוד מתחיל מהיכל הרצון ששם ארבעה ראשים אבל היכל ק"ק נכלל באצילות כידוע. ושם בין טורי פרודא נתחבר ברוח ששם תחל' היצירה. וז"ש ואתחבר רוחא כו' . וזהו התקשרות רוחא בנשמתא ונפש ברוחא, כי מלכות של בריאה כתר דיצירה, וכן דיצירה בעשייה, ושם התחברותם:

נשמתא שריא כו' והיא מדורא כו'. כי הנשמה אינו מתלבש בגוף כלל רק מסייע מלמעלה. וז"ש (יומא לט, א) אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. (שבת קד, א) הבא ליטהר מסייעין אותו. וזהו הנשמה שמסייע אותו שנותנין לו והוא מזלא של האדם ונקרא מזלא דנשמה מבינה והיא אתכלילת במזלא דכל ג"ר נכללין במזלא ונשמה כולל ג"ר. וכן הי"ג תיקונים כולם משתכחים בעלמא עלאה בינה. וכל בעל חי יש לו נפש ורוח אבל נשמה אין רק לאדם וז"ש (בבא קמא ב, ב) אדם דאית ליה מזלא:

וז"ש ודכיאן לי' ומקדשין ליה. ואעפ"כ (ר"ל שאף על פי שיש לו נשמה צריך שתסייע לו ויתוסף הארה בנשמתו. המסדר) שכמה בחינות הן בנר"נ:

תוספתא. מתבר טורין וטנרין. הוא סט"א הנאחזת בזו"נ שהן ס"מ ונוקביה והן יש להם אחיזה בנפש ורוח. אבל הנשמה מתבר אותם. כמו הבינה שנקרא עלמא דחירו. וכד אתגלייא על בנין אז מתבר כל הס"א, כן בנשמה. וס"מ נק' טורין ונוקביה טנרין כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב מאן נפש אויביך כו' עי"ש:

חד דכלילא בתרין בגויי'. ר"ל הנשמה שכולל נפש ורוח כמו הבינה שכוללת בתוכה זו"נ מלבד זו"נ עצמן. כן הנשמה. ואמר בגויי' שעד כאן מדבר בשרשם בספירות ועכשיו מתחיל מנר"נ ששוכן בתוך האדם: