יהל אור צה

(קפ ע"א) דאתוון חקיקין [גו] נקודה טהירין. שהנקודות הוא מאוירא בהיר הוא בשחקים וזהו טהירין. ואותיות מבוצינא גליפין ואותיות ונקודות הן גופא ורוחא כמ"ש בז"ח ש"ה. וכל ענין רוחא הוא טהירו וגופא חקיקא בסוד גליף גליפו בטהירו כו'. ולכן נקראו הרוחות ושידין טהירין שהן רוחות בלא גופות:

לעילא אינון בריבועא כו'. ובפ' תרומה כתב להיפך בסוד אפרסמון וצ"ל כאן לעילא בחכמה בסוד הבן בחכמה לתתא בבינה עצמה. (א"ה עי' בתיקונים קל"ג ע"ב בד"ה מבועא דמיא כתב שם הגר"א כי לעילא אינון בריבועא היינו בסוד אימא עלאה הדבוקה בחכמה במילוי יו"ד ו"ד והן סמ"ך ומ"ם והוא עיגולא גו ריבועא סמ"ך תוך המ"ם ונכלל העיגול תוך הריבוע וז"ש בספר הבהיר עגולא בגו רבועא רהיט והוא השמים גלגל המזלות בגו נדנם ריבועא אבל לתתא בחכמה תתאה מלכות דהיא דיוקנא דנקודה עלאה אינון בעיגולא שהיא ה' שהיא ד' על ו' והוא מ"ם וסמ"ך והוא ריבועא בגו עיגולא לא רהיט והוא יסוד הארץ שהיא ריבועא והיא בגו עיגולא לכן לעולם עומדת שהן נכללין בתוך עיגולא מ"ם במילואו. כי מילואו מ"ם סתומה ריבועא נכלל בפשוטו מ"ם פתוח' עיגולא וז"ש לתתא אינון בעיגולא וז"ש לעיל ואע"ג דאת ס' כו' היינו מ"ש בפ' תרומה סמך ומ"ם דאפרסמון מ"מ בגו נקודי טהירין הכל הוא ברזא דמ"ם):

אינון תשעה אינון תמניא. שהן ג' לכל צד בצורת מ"ם והם ח' והם ט' בצירוף נקודה האמצעית:

וע"ד אתפשטותא לארבע סטרין תלת כו'. ששרשן הן מתלת נקודין של היו"ד:

ואלין אקרין רתיכא דילה ולא קיימין כו'. ע' בס"א בז"ח דף ה' ע"ב:

בר ברזא דתשע נקודין כו'. שהן מתפשטין מאלו ובהון אקרון בשמן כמ"ש שם ובסוף המאמר דשם דף ט' ע"ב בסופו:

ואפיק נהורין תמניא ואינון תמניא כו'. והן תמניא קיימין מאת יו"ד כמ"ש בס"א שם דף ה' ע"ב וכדין נהרין מגווה תמניא אחרנין וכולהו קיימין ברזא דאת יו"ד כו':

ואתוון תשעה כו' ואינון צרופים דשמא קדישא ברזא כו'. שהן תמניא נהורין פעמים תשעה אתוון ח"פ ט' הוא ע"ב. בצירופא דאתוון דשמא קדישא הוא ט' אותיות בצירוף ב' שמות אדנ"י אלקים כמ"ש בפ' פקודי דף ר"ס ע"ב ושמא דא כליל כל שמהן אאלד"הניים כו' מצטרפין אתוון כו' וז"ש למטה ואתוון תשעה כו':

דנפקי מרזא דתלת גוונין כו'. ר"ל מחג"ת ג"פ [נראה דצ"ל ג' חלקי. המסדר] ע"ב. והכל מרזא דאת יו"ד שהוא תלת נקודין שלכן כל צירופו בתלת אתוון כל שם ושם כמ"ש למטה וע"ד אתוון בצירופייהו תלת תלת כו' כמה דאתמר:

ואינון תריסר כו'. שהן תלת לכל סטר שאינן מתחברים התלת עם התלת והם ד"פ תלת:

ומהכא נחתין כו' לשית סטרין. לכל הו"ק י"ב שכל א' וא' י"ב בוסמין עלאין וכמ"ש לקמן ע"ב רזא תליתאה את ו' כו' דהאי את קיימא על י"ב רתיכין:

וע"ד לא אסתלק בסליקו כו'. ר"ל לכך הוא בצירוף הכל בתלת תלת והסילוק בשם ע"ב הוא מלכות דסליקו באבהן עשר בכ"א כמ"ש בפ' תרומה וסליקו דילה ברזא דחכמה ולכן הוא בתלת כמ"ש כאן וזהו המלכות בשלשים מעלות שיר למעלות ל' מעלות שהוא באבהן עשר בכ"א כמ"ש לקמן ובס"א וכל נקודה קיימא ברזא דעשר גוון כו':

רזא תניינא כו' מרזא דבוצינא כד אתכניש כו'. כמ"ש בס"א שם האי אית לי' חמש רתיכין דנפקו מגו ההוא נהורא דבוצינא כד סלקא לאתרה ואתכנישת לבתר דעבדת משחתא וזהו באור חוזר שהיא נוקבא וכן אמר בס"ד פ"א אתיחיד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא כו' ואתנהירת אימא כו':

כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת חד כו'. ר"ל שה"א נפיק מאתפשטותא דיו"ד כנ"ל וכמ"ש בריש פ' בראשית ויו"ד בו ג' נקודין ב' ברוחבא וא' באורכא כנ"ל ואתפשטו ונעשו מן ב' הנ"ל ג' ומן א' הנ"ל ב' והוא שיעורא דדלי"ת מן הה"א והוא ה"א סמכין דילה וז"ש ואתעביד חד היכלא:

[ליקוט. היו"ד ט' סמכין ברבוע בצורת מ"ם סתומה והן ג' נקודין לכל צד והן ח' נקודין ועם נקודה האמצעית גוף היוד הן ט' וז"ש הן ח' והן ט' ואלין סמכין דנפקין מגו בוצינא והן סמכין תחת היו"ד ותמניא אחרנין מגו יו"ד והן קיימין דיו"ד שהן ט' עם היו"ד ג"כ והן שנק' א"ס והראשונים הן רתיכין לאלו הט' ואלו הח' נצטרפו עם ט' אותיות ונכללין בכ"א והן ח"פ ט' שהן ע"ב וגוף היו"ד הוא בג' נקודין ונכלל בכל ע"ב והוא שם ע"ב בג' אותיות כל שם וכן הם י"ב נקודין ג' לכל סטר כמו שמצוייר סביב המ"ם בפ' פנחס אלא ששם מצוייר גפ"ג. והן מתפשטין בו"ק הן ג"כ ע"ב. ואמר דאתוון חקיקין גו נקודי טהירין. שאותיות הן מבוצינא והן סוד גליפו דבוצינא ונקודי הן סוד אוירא ששם הוא אור וזהו טהירו וז"ש בתחלת הזוהר בריש הורמנותא גליף גליפו בטהירו עלאה וגליף גליפו הוא גלגלתא כמ"ש בא"ר י"ג עיבר גליפין ושם בוצינא דקרדינותא. בטהירו עלאה באויר עליון שאינו נתפס ברדל"א בז"ת דחכמה דרדל"א שהוא ראשית שנקרא שירותא ושם ראשית המחשבה לא"ס. (מצאתי מוקף בהעתק אחר וז"ל. אמר לעילא אינון בריבועא לתתא אינון בעיגולא. ר"ל בז"ת של אבא שהוא יו"ד ו"ק ומלכות ו"ק הוא בסוד נקודות וד' בסוד אותיות וזהו היכלא ליו"ד)]:

(קפ ע"ב) ואלין לא קיימו כו'. והענין כי בי בקדושה ובין בס"א אית ימינא ושמאלא דו"נ. והן בג' עולמות בי"ע למעלה שניהם טובים. ובעשי' מדור הקליפות שניהם רעים. כי ימינא הוא חנף ומרע שמראה טוב לב"א ושמאלא בעל מחלוקת איש לשון בל כו' והן אותיות ח"ק ומספרם גיהנם והן דכר ונוק' דגיהנם. וביצירה ע"ה טו"ר מטה ונחש ושם ב' אתוון ט"ר. אבל בבריאה כולו טוב והוא בנשמתא כי אין בה חטא לעולם כי היא מסתלקת קודם החטא ושם ב' אתוון י"ש או"ר ומנח"ה. וח"ק הוא סיומא דיצח"ק סוספיתא כו' מ"מ ח' הוא שכינו של ט' כי שניהם בימינא וז"ס ח"ט (שמחשיך הקדושה אצלה בצדיקי') [בהעתק אחר. שממשיך הקדושה אצלה בצירוף. וכצ"ל] כי טוב העץ להשכיל כו'. וכן רי"ש שכינו של קו"ף אבל הן ק"ר אין בהם הולדה כי שניהם רע לכן צריכין לשי"ן דלעילא כל שקר שאין אמת בתחלתו כו'. והן שקרא דמרגלים ומחלוקת בשמאלא כי אף שאין אחיזה שם מ"מ למטה יש להם קצת אחיזה בשמאלא שהוא השי"ן ואינו יכול להפוך אותה לרע רק שממנה נבנית השקרא שלהן אח"כ. ולכן הזהיר הי"ת על ע"ה טו"ר ואלו המתין עד שבת היה מתברר הטוב שאז בפרוח רשעים כו' להשמדם כו'. והנה קרח לקח כל השלשה אותיות. ומרע"ה לקח