יהל אור צד

בהוד דרגא דידה וכידוע בסוד שאול מרחובות הנהר:

מ"ט. ר"ל מ"ט כנישו בנו"ה:

בגין דהא שתי ערבות לא עבדין איבין ופירין. ר"ל נו"ה שהן שתי בדי ערבות אינן עבדין פירין כידוע ופירות שלהם הוא שבהן מתכנשין כל הזרע כמ"ש בפ' משפטים דף קכ"ג ע"א שוקין וכוליין כולהו תליין באתר חד דתמן אתכניש כל רבות וכל משחא דגופא כו' ומאן אינון נצח והוד ובא"ז דף רצ"ו בתרין שוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין ותרין ביעי דדכורא דכל משחא ורבות וחילא דדכורא דכל גופא בהו אתכנש דכל חיילין דנפיק מנהון נפקין ושריין כלא בפום אמה ובג"כ אקרי צבאות ואינון נצח והוד. ולכן נה"י כולם מדריגה אחת וסמוכין זה לזה בברכה כנ"ל שכלם דבר א' עושין שנו"ה בהו מתכנשין לנחתא ביסוד ולכן נקראים ע"ש הנוק' דכ"ז הוא ליתן לנוק' משא"כ בחג"ת שהן ג' דרגין דחד"ר. והן מתברכין בעצמם. וז"ש וכנישו דבנין לגבייהו אינון פרין ואיבין דלהון. ר"ל לכן תליא בהו קיבוץ גליות שדרגא דלהון אינו אלא לקבץ כנ"ל:

ולא אתערו כנישו דבנהא לגבהא בר נביאים. שכל הנביאים כולם מתנבאים על קיבוץ גליות וכמ"ש קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו וכמ"ש כל הנביאים יתכנשון אליה ויבשרו לה על קיבוץ גליות כמ"ש דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כו':

שתיתאה שמח תשמח רעים אהובים אתר דרעותא כו' עד דלא אתעדון דא מן דא. כמ"ש מבועא דבירא דלא פסיק מן בירא לעלמין ושניהם נכללים בהיכל אחד והן רעים ושניהם נקראים צדק בשם א' רק שבו בתוס' יו"ד שהוא יו"ד זעירא פי אמה חסד דמתגלי שם טפה דיו"ד והיא נקרא' צדקה בה"א והן איש ואשה הוא ביו"ד והיא בה"א ויו"ד דאיש באמצע וה"א דאשה בסופה כנ"ל וכן בצדיק וצדקה וז"ש וצדיק וצדק כו'. ואומרים בו כשמחך יצירך בג"ע מקדם שהשמחה אשר שם הוא בנהר אשר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא יסוד וכמ"ש בפ' ויקהל דף ר"י ע"ב דא עדן עלאה כו' ידע לנקודה תתאה בחד צדיק דנפיק מני' נהר דרוי לי' כו' והאי נהר דנפיק מעדן לתתא רזא איהו לחכימין ברזא דכתיב והשביע בצחצחות נפשך ומלה דא אתפרש לעילא ותתא נשמתא דנפקת מההוא עלמא כו' וההוא נהר דנפיק מעדן כל אינון נשמתין בלבושי יקר יתבין על ההוא נהר כו' וכדין מתיישבין ורווין באינון צחות כו' וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין לאתיישבא ולאתזנא ולאתהנאה מאינון צחות ונשמתין אתהנן על ההוא נהר ומתיישבין בי' ההוא נהר דלעילא אפיק נשמתין ופרחין מינה לגו גנתא האי נהר דלתתא בגו גנתא דארעא אתקין נשמתין לאתתקנא לאתמשכא באינון צחות כו' כגוונא דמיא מתיישב' נפשא לאתנהרא כו' ובגין דמתהנין נשמתין על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן כו' ע"ש. ומסיים ברוך משמח חתן וכלה שיסוד הוא חדוותא דחתן וכלה:

עד הכא שית ברכאן דכלה אתברכת מינייהו. כנ"ל ברזא דו"ק והן כסדר רק גבורה קודם לחסד כנ"ל והוא בסוד זהב וכסף בסוד המשכן כמש"ל דף קל"ח ע"ב איהי תרומה ברזא דזהב דהא מתמן אתזנת בקדמיתא בגין דאיהי גבורה תתאה כו' ע"ש וכן כאן בסוד הכלה שהוא ברזא דמשכנא כמש"ל ע"א ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים וכתיב התם שרפים עומדים כו' אלין קיימא בתיקונא דכלה וסחרן סחרנא דחופה למשרי בההוא חופה רוחא עלאה כגוונא דכלה לתתא כו' ע"ש וכן כל תיקוני המשכן הוא ברזא דכלה:

שביעאה איהו מקיים כלא, ומהאי שביעאה כו' עד למיהוי כלה שלימו דכלא. ר"ל זו הברכה נגד בינה שממנה הכל מתברכין והיא כלל ע"ס שהיא כוללת ג"ר והיא כוללת ו"ק בינה בן י"ה. וז"ש כליל עילא ותתא וע"ד כליל בהאי יו"ד כו' ומשם כל החדוה ממעיני הישועה ונביאים מבינה כרובים זהב ובהם השמחה מבינה ולכן עשרה מיני חדוה ובה כל עשר מאמרות דמעשה בראשית ויאמר אלקים אלקים חיים אומנא דעלמא כידוע וכמ"ש בפ' בראשית מאן אלקים אלקים חיים ולכן בערבות עשרה דברים צדק ומשפט וצדקה וגנזי חיים וגנזי שלום **(וגנזי ברכה. ש"ל)** ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידין להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים והן עשרה זיני חדוה האלו. ואמר זאת הברכה באחרונה דלא נחית נהירו דילה עד שהיא שלימה בכל ברכאן דבעלה כמ"ש בזוהר כמה פעמים ובהיכלות לקמן דף רנ"ו ע"ב וכד מתדבקן רוחא ברוחא כדין רוחא עלאה סתימאה שארי על האי רוחא דאמצעיתא ועד לא אתער לאתדבקא רוחא ברוחא רוחא עלאה לא שריא על האי רוחא כו'. וז"ס ארך התיבה ורחבה ואח"כ קומתה ברזא דב' השמות ומסיים משמח חתן עם הכלה שהוא מלכא דשלמא דילי' וממנו הכל כנ"ל ולכן מסיים כאן עם הכלה כנ"ל דלא נחית עד שהן בזיווגא חד וזהו עם הכלה. ובנוסחא דידן י"ב מיני שמחה ויש סמך בז"ח דף מ' ע"ד ע"ש:

זכאין אינון ישראל דאינון זכו לתתא כגוונא דלעילא כו'. וז"ש כאן דאינון שבע ברכאן דאתמסרו לה. ר"ל להאשה הישראלית. (כ"ז הועתק מביאורו על ההיכלות גוף כי"ק שביאר שם (בהיכל ו') כל המאמר הזה בד"ה בגין דאינון שבע ברכאין דאתמסרו לה. שהובא בסיום כאן. ש"ל):

[ליקוט. סוד מ"ש בפ' תרומה אהבה בד' רוחין. הן ד' מוחין. א"ב הן חכמה בינה כידוע. והוא בסוד אלף בינה שהוא חו"ב ואח"כ גמול דלים שהן יסוד ומלכות בסוד טפת [הזרע] דנפיק ממוחא. וזה הלימוד קודם למעשה. וה' ה' הן ב' מוחין דדעת ה"ח וה"ג וא' נפיק מחכמה וא' נפיק מבינה ב' עטרין דגניזין בגווייהו כמ"ש בא"ז. והן אותיות א ה'ב'ה' (ועי' ביאור היכל ו' דבראשית ד"ה הני תריסר נהורין. המ"ל):

עוד מצאתי ליקוט לפרשת תרומה בשמע ובשכמל"ו י"ב תיבות שם של י"ב מלך מלך ימלוך שמע ו' דכורין בשכמל"ו ו' נוקבין ו' ההין והן המלכות נקנית בשלשים מעלות וכן בב' שמות שבפאות הידועים שהן מלכות דכתר דא"א כידוע. וה' אלקינו ה' י"ד אתוון הידועים ואחד י"ג הן כ"ז אותיות שבתורה וכן שבמשכן י"ד אבנים שבחשן ואפוד וי"ג דברים בנדבת המשכן ומ"ש כ"ה זינין לפי שלא השיב לאפוד שהן בחשו ג"כ והן ביוסף הכוללם. וכ"כ (בזוהר) בפ' וירא [ובז"ח רות] ה' אלקינו ה' י"ד כו' וכ' שם מן שם יה"ו יוצא כ"ב אותיות וה' אותיות מנצפך שהן כ"ז והוא מן הוי"ה פשוטה כ"ב מן יק"ו דכורא וה' מה"א אחרונה נוק' ולכן ג"כ כפולים בא"ב והן גבורות אבל כ"ב הן חסדים כידוע והן סוד אתה והן ה' נגד ה' שהן מה' מוצאות. ומש"ש בזוהר הוי"ה מליאה ט"ס הוא וצ"ל הוי"ה פשוטה וכ"ה בהרבה מקומות בזוהר ותיקונים:

ביאור הגר"א על הספרא דצניעותא. נדפס בייחוד עם הפנים בצירוף כל הליקוטים בכרך בפ"ע: