יהל אור ט

והיינו כי נקודה האמצעית המתפשטת לד' סטרין יש באמצעיתה נקודה א' המחברן. וכן בא"ח שבכל סטר יש נקודה עשירית הכוללן והן מ"ב. ועוד ז' עולימתין דילה ז"ק דילה הן מ"ט כמ"ש הגר"א בתיקונים ל"ז ב' ול"ח א' בד"ה אינון ברזא ובד"ה וקדם האי שיעורא:

חד תרעא כו'. הוא שער החמשים הנעלם ובי' גנוז ג"כ הנתיב הנעלם נתיב לא ידעו עיט כמש"ו ועמ"ש הגר"א ז"ל בתז"ח פ"ט ע"ד בד"ה כל הרהורין]:

(ד ע"ב) יממא וליליא. כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה כו' כמו ששמים וארץ נבראו ביום ובלילה כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו' כן האדם שבורא שמים וארץ כמש"ו צריך להשתדל כו' לכן אמר כאן כמה כו':

בגין דקב"ה כו'. כמ"ש היושבת כו' השמיעני:

רקיעא חדא. דרגא דצדיק כמ"ש למטה סלקא ויתבא על רישא דצדיק כו'. והוא רקיעא דחכמתא דסליק למוחא משכיל לאיתן כמ"ש בפ' משפטים ע"ש. וז"ש למטה ועאלת בתמניסר עלמין גניזין. שהוא י"ח נקודות שבחכמה כידוע ועי' בז"ח דף מ' א' ב' ע"ש:

(ה ע"א) עד דחפא עליה קוב"ה. כמ"ש פרשז עליו עננו (סוכה ה' א') ואר"ת מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. ונגד אלו ב' דברים אמר חפי על כו' וכסי על כו':

מכאן דכל מלה כו'. דאם נכסה למטה אז נכסה למעלה ג"כ מעינא ואז נעשה שמים ועאלת בח"י עלמין גניזין דעין לא ראתה כנ"ל. וזהו ובצל ידי כמ"ש יושב בסתר עליון בצל שדי וכנ"ל שפירש שדי כו' והוא דרגא דיסוד שהוא גנוז:

לאינון תרעין ומלין דמצויינין. כמ"ש (ברכות ח' א') אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינין בהלכה כו':

ואי תימא כו'. משום דקאמר לציון דברים המצויינים דוקא:

לשון שקר. היפך של לשון למודים שהוא דרגא דיסוד כידוע:

ודלג חמש כו'. עי' בפ' שמות א' א' זהר אילנא דא כו' וכן זה לעומת זה כו':

שיתא כו'. נגד הרקיע דקדושה שהוא וא"ו זעירא:

נפקת מיד כו' ואשתתפת כו'. נגד היסוד דקדושה שהוא מחבר זו"נ. נגד ז"א הוא חמש חומשי תורה ת"ק פרסה. ונגד נוקבא ש"ס שיתא אלפי פרסה. שבה שיתא אלפי פרסה הוי עלמא כידוע:

בחבלי השוא. כמש"ל דף י"א ע"ב קו תהו חבל כו' והרקיע נק' תהו כנ"ל:

דתמן אתתקפת. וזהו כעבות:

וע"ד כי רבים כו'. כמ"ש (סוטה כ"ב א') זה תלמיד כו' וכמש"ו:

ברא קב"ה מה דברא כו' ולבתר השמים. כמ"ש בס"י אחת רוח כו' שנים כו' שלש כו' ארבע כו' (והוא כח"ב ודעת. דאת הוא דעת כ"ב אתוון בה' מוצאות ה"ח. ואת השני לארץ. נסתר ונגלה) ואח"כ ו"ק שקודם הכל במחשבה עד השמים ו"ק והנגלות. כן האדם צריך להתבונן ד"פ במחשבתו ואח"כ לבנות בדבורו השמים כנ"ל:

(ה ע"ב) וכל יומא גלי כו'. ר"ל כל הו' ימים ו"ק כ"א גלה ביום מששת ימי בראשית כחו ביום המיוחד לכ"א:

אימתי גלי. ר"ל אימתי נתגלה בגילוי ביום ד' כמש"ל דף א' הנצנים נראו בארץ כו' אימתי כו' ע"ש וכמש"ו בגין דאינון כו' וכמש"ל שם. וכידוע שחג"ת סתימין אינון וכמש"ל דף י"ח:

דהא אשא כו'. שהן חג"ת והן מעשה ג' ימים הראשונים. בב' ימים אור ומים וכמ"ש בפ' תרומה דף קמ"ט ע"ב ע"ש. וביום הג' במאמר. יקוו המים אז נתגלה האויר במקום הפנוי כידוע והארץ הוא היסוד הד' ובה נתגלו כל הג' יסודות שכנגדן הוציאה ג' מינין דשא עשב עץ ואמר תלת יסודין עלאין שנה"י הן תלת יסודין תתאין כמ"ש בס"י פ"ג שלש אמות אמ"ש כו' אויר מים אש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות. כידוע שחג"ת נק' אבהן ונו"ה וכל בניך למודי ה' וכן יסוד אלה תולדות יעקב יוסף. והן בג' ימים האחרונים הוציאו תולדות ג"כ כסדר ביום ד' המאורות ביום ה' ישרצו המים ויום ו' תוצא הארץ נפש חיה שהוא מאויר כידוע. וכמו שכל ג' ימים ראשונים נתגלו בארץ כן ג' ימים אחרונים נתגלו בנעשה אדם שהוא מעשה הארץ כידוע שלכן נאמר נעשה והוא דמות אדם ואדם נכלל מכולם שלכן נאמר בצלמנו ונתגלו מעשה ג"י הראשוני' בג"י האחרונים לפי שג"י האחרוני' דבוקים בנוק' הארץ ושם מתגלים שהם הנצנים נראו בארץ שהם אבהן ג' גוונין דקשת כמש"ל. וז"ש לבתר יום רביעי אתגלי כו'. ר"ל בג' ימים האחרונים:

דכרסייא עלאה. ר"ל דחג"ת שנה"י הוא מרכבתא תתאה כמ"ש בהק' תיקוני' דף א' ע"ש וע' בז"ח פ' יתרו דף ל"א ע"ד:

קדושה דאתמשכא מלעילא ר"ל חכמה עלאה שהוא קדוש וז"ש למטה לקדוש ה' מכובד שכבוד ג"כ בחכמה:

את לאסגאה תחום שבת כו'. שבת הוא בינה שוא"ו ימים הוא ו"ק אבל וא"ו ימי המעשה שהן ו"ק הן ששת ימים ו"ק דבריאה או יצירה כפי הבחי' אבל ו"ק דאצילות הן תחום שבת שמלכות היא רביעית לכל תלת לחג"ת ולנה"י כמ"ש בתקונים דף ד' ע"א והן ד' סטרין חגת"ם ד' רוחות כידוע וכן נהי"ם כ"א אלף אמה שהן אלפים אמה והיכל הקדש בינה באמצע שבה מסתתר הקדש חכמה נקודה בהיכלי' שנק' קדש והיא עיר הקדש והן תחום לה לכל סטרא:

ובג"כ אסגי את. ר"ל את הוא לרבות כנ"ל:

שבתותי דא כו'. ר"ל בינה ויסוד שכ"א הוא שביעי זה מלמעלה וזה מלמטה והן נק' שבת כידוע ואע"ג שיסוד בכלל התחום מ"מ כשנכלל יסוד בבינה הוא ג"כ שבת וכן מלכות כמש"ו. ועיקר הענין הוא שהתחום הוא ו"ק דבריאה ששם הוא התחום סביב לעיר וז"ש אלף אמה מגרש שהן חג"ת ואלף אמה שדות כו' שנה"י דילה נקראין שדה כידוע חקל תפוחין. ובינה ומלכות ויסוד דאצילות הן שבתות כנ"ל. ואלו שני שבתות בינה ויסוד שניהם הן ביום שבת ששניהן הן יום כידוע ומלכות הוא בלילה. ואמר שבתותי על בינה ויסוד ובשניהן נכללין כא' מלכא דשלמא דיליה כמ"ש למטה. וז"ש דאינון תרין כו'. ר"ל שבתותי לשון רבים שיום רביעי הוא מלכות ויום השביעי הוא יסוד ובינה:

אשתאר שבת אחרא. ר"ל מלכות שהיא ג"כ שבת כנ"ל:

דלא אדכר שבכל ששת ימי המעשה נאמר ויהי ערב ויהי בקר משא"כ ביום שבת שלא נאמר רק ביום השביעי:

אנא מעטר לך. ששבת הוא בעטרא דבינה שמשם השבת ואנא אעטר לך בעטרין דאבא שהוא קדש כי בחכמה יסד ארץ ושמים בתבונה וזהו ומקדשי:

ודא שבת כו'. ר"ל מלכות והיא בינה שבמלכות היכל ק"ק. ואמר דאיהי יראה. שמלכו' נקראת יראה כידוע ואמר ושארי בה יראה. ר"ל נקודת חכמה שבמלכות שהיא יראה בסוד אם אין יראה אין חכמה שהן ב' יודי"ן דשילוב ב' השמות חכמה שלמעלה וחכמת שלמה. וז"ש ומאן איהו כו'. שמלכות נקראת אני:

את לאסגאה תחום שבת. כאן