יהל אור י

ע"כ ו"ק עם מלכות הכל דילה בבריאה:

שבתותי דא עגולא ורבועא דלגו. ר"ל בינה דילה שהיא עיר הקדש באמצע כנ"ל ובה שני בחינות בינה ותבונה ס' ומ' כמ"ש בפ' תרומה קכ"ז א' ר"א ור"ש כו' ע"ש ועבא"ז ר"צ ב' ורצ"א א' ועגולא הוא בגו רבועא בינה גו תבונה ואח"כ בתחו' וז"ס שאמרו (עירובין נ"ו ב') הבא למדוד את התחומין מרבע את העיר ואח"כ מודד את התחומין ומרבע את התחומין לפי שתבונה הוא דינקא לבנין לפיכך הן ג"כ בריבוע וע' בפ' תצוה ק"פ א' ואע"ג דשם כתוב דרבועא למעלה מעגולא שם הוא בחכמה כמ"ש שם באורך:

ולקבל כו'. ויכולו נגד בינה וקדושה דאנן מקדשין וממשיכין היא תבונה שהיא נותנת מוחין וינקא לבנין:

לשבעין שמהן כו'. שהן ע"ב שמות עם יום הששי שע"ב שמות הן ע' שמות וב' הן כללם כידוע והן אנ"י וה"ו. וה"ו כולל ל"ה שמות שאחריו אנ"י כולל ל"ה שמות שאחריו. אנ"י וה"ו הן קב"ה ול"י. וכן בשבעים נפש אברהם ויצחק וכן בע' אומין וכן בכ"ד:

כלילן תרווייהו בשמור. שזכור ושמור הן זו"נ וכאן הן שבתות דשמור אבל בינה דלעילא נכלל בזכור את יום השבת שהוא יסוד זכורך יום השבת כנ"ל. וז"ש דהא מלכא עלאה כו'. ר"ל בינה נסתיים ביסוד דדכורא (ברכות מ"ח ב') שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא והן בינה ומלכות וע' בתמ"ט ל"ז א' דבינה מתפשטת בנ' תרעין עד הוד ונכלל ביסוד:

וע"ד אקרי מלכא דעלמא דילי'. ר"ל מלכא בינה שלמא יסוד כמש"ו:

וע"ד לית מחלוקת לעילא. ר"ל עוה"ב דרגא דבינה בתרין מתיבתין מתיבתא עלאה נגד חג"ת ומתיבתא תתאה נגד נה"י כמ"ש בתז"ח ע"ד ד' ע"ש ובמתיבתא עלאה יעקב עשה שלום ובתתאה יוסף וע"ל י"ז ב' ענין השלום דעביד יעקב. וז"ש בגין דתרין כו'. והכל בדרגא דבינה שית סטרין דדכורא:

(ו ע"א) כד"א מרחוק. ר"ל דעד"א יצא מחכמה ונגלה מן הסתום וע"ז מביא ראי' שרחוק קאי על החכמה ותתצב כו' כמ"ש (סוטה י"א א') כל הפסוק ע"ש החכמה נא' כו'. והענין כי עד"א פעמים סליק וסתים לעילא בג"ר כמ"ש בתיקונים והוא בזמן שאין שלום כמו הגלות והעונות. אבל יסוד קרוב לעולם מבועא דבירא לא פסיק מבירא. וכששב בתשובה אז נגלה מרחוק ויוצא כנ"ל וזהו מרחוק ה' כו'. וז"ש (בברכות ל"ד ב') שלום שלום שלום לרחוק זהו בעלי תשובה שהיו רחוקים ונתקרבו שע"י הי' ה' רחוק ונתקרבו אל ה'. ולקרוב הן הצדיקים בדרגא דצדיק. ולכן במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד ששלמא דלהון במתיבתא עלאה עד"א וזוהר דילי' בינה דרגא דתשובה כמ"ש בתז"ח ע"ח ג' ואיהו זוהר דנהורא כו' ובכמה מקומות:

כד"א חדשים. שהיסוד נק' נער ע"ש חדתותא דסהרא כידוע ושם מחדש בכל יום תמיד כו' כמ"ש חדשים לבקרים בקר דיוסף וע' בפ' בלק ר"ד ב'. ורישי' דקרא יזבחו לשדים כו' והם נבראו בע"ש בה"ש דרגא דקרוב אתקדש וע"ל י"ד א' כיון דאתקדש יומא כו' אתערו מגו אלנא דחיי כו'. ונקראו חדשים שאין להם קיום תדיר שהן מסט' דלהט החרב המתהפכת וע"ל דף מ"ד ובפ' פקודי רס"ח א' ולקמן מ"ט ב':

מרחוק דא כו'. ופי' מרחוק שהוא בחכמה כמש"ל וכמ"ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה כו':

וע"ד כתיב תשמורו. ר"ל שהכל במלכות כנ"ל:

ומקדשי כו'. ר"ל חכמת שלמה בת עין בת שלש בת שי"ן בינה כידוע [א"ה אולי כוונתו שהמלכות יש לה ג' מקומות כידוע. תחת היסוד ואז נקראת בת עין כי היסוד מעיינא דלא פסיק. ואצל החזה שהוא בת"ת יום השלישי ואז נקראת בת שלש. ולעיל מו"ק אצל הבינה ואז נקראת בת שי"ן כי הבינה שי"ן בסוד אמ"ש] והיא המרכז של העגול היכל הקדש באמצע נושא את כולם שמעגולא מתפשטין ו"ק שסביב העגולא תחום שבת וכאן סוד היראה שאמרו אם אין יראה כו' י' דאדני וע"ל ז' ב' ר"ח פתח כו'. וז"ש דאית לדחלא מינה כו'. ואמר דענשיה מיתה. שכאן סוד החיים והחכמה תחיה בעליה סוד החיה. ואמר מות יומת. נגד עגולא ורבועא כמש"ו שהן שתי שבתות:

מאן דעאל לגו כו'. ר"ל שנכנס לתוך חלל כו' ופגים את החלל מות יומת לפי ששם שורה ההיא נקודה ויש לירא ממנה משא"כ בתחומין שאין מיתה עליהן אף למ"ד תחומין דאורייתא:

וע"ד כתיב תיראו. כנ"ל ור"ל ז"ש את שבתותי תשמורו את עגולא ורבועא שלא לחלל ואזהר ומקדשי תיראו ששם הנקודה:

וההוא נקודה אקרי אני. כי התחלתה מחכמה ומשם ואילך השם אדנ"י אבל כתר דילה הוא ה' אחרונה של השם וכלולה בז"א כידוע ולכן נקרא' אני וכתר שלה ה'. וז"ש ועלה שרי' ההוא כו'. ר"ל כתר דילה שלא נתגלה כלל וע' בתיקו' ל"ו ב' ול"ז א'. וע"ל מ"ו ב' ת"ח נקודה חד אית וכו' [ור"ל חכמה שבמלכות] דהא מה דלגו כו' [ר"ל בכתר שלה וכ"ש בז"א ולמעלה] ואית נקודה לעילא [ר"ל חכמה עלאה אבא שנקרא ראשית ועבא"ר] ה"נ אית נקודה לתתא כו' [כנ"ל] וע"ד הכא הוא אתר כו' [וז"ש תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה כנ"ל אם אין יראה אין חכמה וכמש"ל דף ז' ע"ב]:

יו"ד עבד קרבא. הוא יסוד כמ"ש בסוף תי"ג חד ב"נ עולימא צדיק כו' ע"ש:

בכ"ף וסמ"ך. הוא מלכות ובינה כ' הוא כורסייא כמ"ש לעיל דף ג' ע"ש וס' הוא בינה עלאה כידוע וכמ"ש ויסוד נק' חי וקים בסוד דוד מלך ישראל חי וקים ואמרו חי בעוה"ב וקים בעוה"ז והענין כי הוא קים תמיד בעוה"ז קים מבועא דבירא וכן הוא חי בעוה"ב בבינה מלכא דשלמא דיליה ונק' חי משם והוא בין מים למים כמלא נימא כמ"ש בתי' והוא מחבר ב' עולמות יחד. וז"ש כ"ף לא כו' רגעא חדא בלא יו"ד (א"ה לפנינו הגי' אלא בי' ונראה דהגר"א הגיה כן) **(מהעתקת הרד"ל ז"ל נראה שתיבות בלא יו"ד הוא פירוש ולא הג"ה. ש"ל.)** סמ"ך כו'. כנ"ל דף ג' ע"ש:

מכמה טבין. מחכמה מוחין דחכמה:

ואתוון כו'. מבינה:

עלאין יקירין. שהם מנצפ"ך כמ"ש בז"ח נ"ב ד' אלין מישרים אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עלאה כו'. וכן נוטלן צדיק כמ"ש בסיף תז"ח:

אתר בית מותבי טב. עולם שכולו טוב וז"ש מגדל חד דפרח כו' בינה כידוע:

קב"ה וחד מסכנא. זו"נ ושם בסוד ו"ד וזהו מסכנא דל"ת בסוד יחודה נער נערה:

חד נונא. ר"ל יסוד דג כידוע:

ימא רבא. חכמה משם נטיל זרעא דתלת נקודין כו':

מסט' דא לסט' דא. כל הו"ק כמ"ש מקצה השמים מוצאו ותקופתו כו' בסוד משכיל לאיתן כמ"ש בפ' משפטים דף ק"י משכיל לאיתן בזמנא דההוא נהר קם בתיאובתא כו' עד דסליק עד מוחא עלאה כו':

רב. מחכמה:

ויקירא. מבינה:

ועתיק יומין. מכתר. והוא מוחין דאו"א וב' עטרין דע"י שב' עטרין הן ה"ח וה"ג ועם כללותם והם ו' ימי בראשית ויהי ערב ויהי בקר בכולם והוא אור ששימש בששת ימי בראשית