יהל אור סט

וזהו הנשה שהוא מדורא דיצר הרע כמש"ו ומסט' אתנשי התורה מבן אדם וז"ש כי נשני אלקים את כל עמלי שהוא התורה (כמ"ש בב"ר שם ע"ש):

וקודם דייתי כו'. עכשיו מפרש הפסוק על שני היצרים קודם בריאת העולם:

דא גבריאל. שהוא מסט' דיצ"ט כמ"ש לקמן שהשני יצרים שניהם מצד גבורה כידוע וז"ש איזהו גבור כו' ולכך נאמר ויאבק איש כמ"ש והאיש גבריאל:

בההוא אבק כו'. ר"ל מגבורה דמלכות שהמלכות הוא עפר ואבק שלה מסט' דגבורה אלקינו גי' ק"ב וכן גימ' ג' מיצויים ע"ב ס"ג מ"ה שמילוי הוא דין מל"וי גי' אלקים וא' [דאבק[ הוא כולל היצ"ט וכן הוא אבק דיצה"ר:

ואשכח מיניה כו'. ר"ל זהו הנשה כנ"ל:

אי אית ליה זכות כו'. כמש"ו והוא מצד גילגולו הראשון:

גבריאל דאיהו יצ"ט. אע"ג דיצ"ט הוא כללא דד' מלאכין האלו מ"מ עיקר יסודו הוא בסטרא דגבורה:

[מהדורא תניינא פקודא לקדש כו'. ע"ש המאמר. ושם ומסטרא דמיכאל אתקרי בכור דבי' צריך לקדש בכור בהמה דרגי' כסף כו' דאי יחכים בתורה יתוסף עלי' יוד דאיהו קדש ישראל כו' ובי' צריך לעשר כו' ואיהו ו' כו'. דבין בכור ובין מעשר הם הוולדות דהיינו הבכור הוא הראשון ומעשר העשירי וביניהם הוולדות כמו שהוולדות הוא באמצע עד"א:

דכל חיון כו' יתחזי לכל חד כו' אל מי תדמיוני. כי זהו כלל גדול שאסור להרהר במהותו רק מצד גבורותיו ומעשיו מה שאנו רואים כמשה"כ שאו מרום עיניכם היינו שהשם מחי' לבריותיו וזהו שאו מרום עיניכם ואתם רואים נפלאותיו ולכולם שיער חיותו וכחו ויקרא בשם והשם ינהיג אותו כפי הצטרכו וכמש"ה אריה שאג כו' דימה הכתוב. דהא אם אנו היו אומרים על הש"י גבור אין מעלה לו דמ' שאנו יודעים גבורותיו ובאמת בלתי תכלית הוא אך אנו רואים שברא את האריה שהוא גבור יותר מכל הבריות שבעולם ובזה אנו מכנים להש"י שזה אנו רואים בעינינו ומה שאין אנו רואים אין לנו רשות להזכיר כי בב"ת הוא ובזכירתינו אנו עושים גבול אבל אם אנו מכנים על מה שאנו רואים אין חסרון ח"ו בכבוד הש"י על מה שאנו מגבילים כי אנו מגבילים מה שאנו רואים והוי כאלו אנו אומרים שיותר אין לשכלינו להשיג בב"ת וזשה"כ יושב בשמים הלא השמים אין יותר כלל להש"י אך הואיל ואין אנו רואים יותר לכך אין אנו מכנים אלא לשמים ואתה תשמע השמים אבל אם אנו מכנים יותר משמים אין אנו יודעים איך לומר כי ב"ת הוא שלא יהיה ח"ו חסרון בכבודו לעשות שיעור וגבול ח"ו וזה מה למעלה כו' כלומר מהשמים מה שאין אנו רואים ומשיגים אסור לחקור דבחקירתינו יהיה ח"ו חסרון כנ"ל שנעשה ח"ו גבול כו' ודוק ותבין וזה שאנו מברכים על הברכה לנוכח ונסתר היינו לנוכח היינו נגד הפרי שאנו רואים פליאותיו ואח"כ נסתר נגד כבודו ב"ת הנסתר ממנו ואין שום אדם וברי' להשיגו כי הוא בב"ת. ותבין]:

(מב ע"א) דכל ב"נ כו'. ר"ל בכ"א הולכין דבכולם הד' יסודין יש בהם כמש"ו ולית ב"נ כו':

מסטרא דגופא מט"ט כו'. ר"ל מסטרא דכלל הגוף נחית מט"ט שהוא כלל הד' מלאכים כידוע בסוד ארגמ"ן שהוא אוריאל והוא היצ"ט וזהו שכתבתי לעיל שא' הוא כלל היצ"ט:

דלא ע"ה חסיד. נותן טעם על מ"ש שהוא טיפש האיך הוא בימינא ואמר דלא ע"ה חסיד והוא אינו חסיד לכך הוא ע"ה. וכן בימינא הוא חכם דהוא חסיד דתליא הא בהא אם אין יראה כו' וז"ש הרוצה להחכים ידרים והענין הוא כי חכמה בימינא כידוע וד' מדרגות הן נגד ד' אותיות השם או"א זו"ן חבת"ם. ונראה דצ"ל וחכם ואשתדל באורייתא. וחשיב ד' מדריגות נגד ד' אנפין דימינא וכן בהיפוכא גזלן טיפש ולית ביה חסד ולא ע"ה חסיד ר"ל שהוא ע"ה וכן בסט' דגבורה חשיב ד' מדרגות בכ"א:

בינוני ביצ"ט כו' וביצה"ר במדות בישין. ר"ל ביצ"ט הוא בינוני במדות טבין לאו רחמן סגי ולאו מדה"ד על רשיעיא סגי וכן ביצה"ר בינוני במדות רעים לאו גזלן סגי ולא גבור בעבירה סגי וכן בכולם:

ממולא מכל כו'. שאדם הוא ה' רביעית שבשם מלכות שהוא כולל מכל הספירות ונשר הוא ת"ת מכריע בין חו"ג כידוע:

ואי חובוי כו' ואי נפישי כו'. קאי על כל הד' מדרגות הנ"ל:

בההוא זמנא שליט כו'. ד' מלאכים הן מסט' דד' אותיות הוי"ה כנ"ל:

צבא העמים כו'. כי הד' מלאכים הנ"ל בין בימינא בין בשמאלא הן כללא דכל צבא השמים וז"ש באחאב וכל צבא השמים כו' מלמד שאחאב שקול הי':

אלין מיימינים כו'. ר"ל שאלו יועצים אותו לטובה ואלו לרעה וכן למעלה אלו סניגורים ואלו מקטרגים במדה שאדם מודד בה מודדין לו כידוע:

לעולם יראה כו'. שאלו הנ"ל הן כלל העולם:

ומסט' דמיכאל כו'. ר"ל שחכמה נק' בכור וכן חסד כידוע וכן מיכאל:

כסף חוורו כו'. שכסף הוא בחסד כידוע והוא חוורו דרגא דחסד. ור"ל לכן נותנין פדיונו ה' כסף כמש"ו:

כחושבן ה' דאברהם. שאברהם הוא דרגא דחסד כידוע:

[ליקוט. כחשבן ה' דאברהם כו' דעתה הוא בסטרא דשמאלא עדיין ואי יחכים יהא בסט' דימינא י' חכמה והוא בהפוכא עתה בסוד פטר חמור בפדיון וכשיחכים יהא קדוש בסט' דבכור בהמה טהורה כמש"ו ומעשר הוא בסט' דוא"ו וה"א אחרונה כלולה מכולם]:

דבי' צריך לקדש כו'. ר"ל דקדש הוא מסט' דחכמה דהוא יו"ד של השם והוא קדש דבהמה דבבהמה כתיב קדש וקדש הוא חכמה כידוע וכן מעשר הולדות הוא ביו"ד כמש"ו. ור"ל דפדיון דבכור הוא בה"א וקידושו בתורה הוא ביו"ד. והוא נגד ב' בכורות פדיון פטר חמור וקידוש דבכור בהמה טהורה כנ"ל כמ"ש בפקודא שאח"ז דפדיון פטר חמור הוא פדיון של עם הארץ מיצה"ר אבל קידוש דבכור בהמה הוא למהוי סליק ברזא דאדם תינוק יונק משדי אמו באורייתא:

דכל ולד כו'. ר"ל ולד הוא לשון בן שהוא בן י"ה כמש"ו י"ה הוא ב' בכורות הנ"ל:

ואיהו ו' דכל חיוון כו'. ר"ל דחיוון הוא בסט' דאות ו' ובהמות וחיות הוא מסט' דחיות. וז"ש דכל חיוון דאינון כו':

ואפי' כל בריין כו'. ר"ל שהחיות הן באותיות של הויה וכן בהמות וחיות בדרגא דילהון כולם באותיות של הויה:

ו' דיוקנא דגופא. יו"ד דיוקנא דרישא:

(ע"ב) ובג"ד לא כצורנו. ר"ל שכתיב כצורנו שהוא יצורנו דיוקנינו:

האי תמונה חזינא כו'. ר"ל מלכות שעלי' נאמר ותמונת ה' יביט כמ"ש וראית את אחורי כידוע שנקר' אחור:

ולא בכל תמונה כו'. ר"ל דשם כתיב כל תמונה והוא א"ס דכל תמונה מיניה כמש"ו