יהל אור סב

מיד בא הנפש במעי אמו מכחם. ד"מ כשפותחין החלון בא אור לבית וכשנסתלקו נשמה ורוח אז נתבטל כח הצומח כמו בכל הצמחים כשנחתך הצומח אז נסתלק הכח כי הכח אינו רק כשקיים הדבר ואח"ז כאלו לא היה. אך באדם אינו כן רק שהנשמה ורוח מאוסרים בנפש אף לאחר מיתה נשתייר בו כח הנפש (בזמן שהנוקבא משגיחים עליו) ולזה נאמר הכרת תכרת הנפש זה סילוק נו"ר ממילא נכרת הנפש כו' אבל הנשמה אינה בכלל עונשין שמסתלקת מיד כשפוגם והרוח הוא בכלל העונשים ולזה אמר רוחין ונשמתין אבל נפש מיד נתהוה ממילא וגם שאין לו רק ע"י וכנ"ל:

ודמות ודיוקנא לעילא. כי האדם נצטייר מיד לעילא. וראי' לזה שאמרנו לעיל שהנשמה אינה ידועה כשאדם רוצה לעיין בשכלו אזי סוגר את העינים ויושב במנוחה ובהשקט וכשמבטל כחות הגופניות אז בא לו כח השכל שורה ולא קודם מפני שאין לו שייכות עם הגוף וגם הצמיחה וגידול האדם בשינה שמסתלק הנשמה ורוח אינו מחוזק אז נתחזק כח הצומח שנשאר לבדו בגוף. ותבין זאת שדברים הנ"ל נוגעים לעומקא ורומא:

(יז ע"ב) שכינתא כו' אות ברית מסטרא כו'. כמ"ש בתוספתא שברית נקרא צדיק ואות ברית נקר' שכינתא מסטרא דצדיק:

זאת אות הברית. מביא ראיה שהיא נקר' אות ברית שנאמר זאת כו'. והיא נקראת זאת כידוע:

ביני עד"א כו'. עכשיו דרש קרא דשבת שהוא במל' מסטרא דצדיק ונאמר שם אות כו' והיא נכללת מכל הספי':

ובין בני ישראל נו"ה. שהם בנים של עד"א שנקרא ישראל כידוע דחג"ת נקראו אבות ונו"ה בנים והן נפקין מעד"א:

אות כו'. ר"ל שצדיק הוא בין ת"ת ובין נו"ה ובין שכינה:

מסטרא דאת ו'. עד"א:

מסטרא דאת י'. ר"ל י' זעירא מלכות כמש"ו:

עטרה על רישיה. שהיא עטרת בעלה כידוע יו"ד שברא"ש וא"ו הוא ז' והוא ז' יום השבת שאז היא עטרת בעלה:

חכמה עלאה. עכשיו מפ' האיך נקרא' יו"ד ואמר שהיא חכמה תתאה בדוגמת חכמה דלעילא שהיא יו"ד של שם הוי"ה:

ותקינו למיגזר כו'. מפ' עכשיו האיך כל ע"ס כלולין במצות מילה:

י' זעירא. הוא הברית:

[מה"ת] שכינתא אות ברית מסטרא דצדיק. וכ"א בזוהר האותי לא תיראו. וז"ש אותי עזבו מקור מים חיים היינו אות שלי:

ביני ובין בני כו'. דריש הפ' ושמרו בני כו' ומתחיל מן ביני ובין כו' דכליל כל הע"ס והיא עטרה ע"ג. ביני ובין בני ישראל שהיא ע"ג נו"ה. אות היא שהיא עטרה בראש צדיק והיא עטרה על נה"י ואח"כ סלקת בראש כולם. כי ששת ימים כו' וביום הז' דהיא ע"ג ו' ז' כמש"ו יו"ד על וא"ו וכוללת [ז' וג'] והוא ז' ימים וג' יום השביעי והיא כללא דכלהון עטרה בראש כולם וכן במילה כמש"ו. ואמר חכמה עלאה אות היא כו' ר"ל דבשילוב ב' יודי"ן חכמה בראש חכמה בסוף וביניהם ו' אותיות ו'. ולמטה ביני ובין כו' הוא יו"ד אחר וא"ו ולמעלה על וא"ו ב' יודי"ן דב' שמות חכמה כו'. והענין הוא כי ג"ר נחשבין כא' דלכן ז' ימים בשבוע וכן ז' היכלות הכל בז' והיא כלולה מכולם ד' אדנ"י נהי"ם דנה"י הן דידה ד' הוי"ה הן חג"ת עמה דסלקא שם עטרת בעלה ולעולם היו"ד בה אבל כאן אמר על ח"ס דהוא בכתר מקדם התחלת הכתר של ע"ס דהוא גרון דא"א כידוע וכן בכל פרצוף:

ולית שביעי כו'. ולזה נא' שבת שבת וינפש ע"י נפש:

(תמן חכמה. צ"ל ח' מן חכמה. וכ"ה ברע"מ פנחס רנ"ז ע"א ע"ש כל המאמר. המ"ל):

(יח ע"א) ויחלום כו' דאיהי שכינתא. שנקרא' ארץ דשריא בארץ כמש"ו ורזא דמלה כו'. ר"ל דמ' נקרא ארץ דשריא בארץ:

שמך. השכינה שנקר' שם כידוע:

[ליקוט. ויחלום כו' ורזא דמלה ה' אדונינו כו'. סיפי' אשר' תנה הודך כו'. והוא בשמים ובארץ כנ"ל. וז"ש עינו לארץ ולבו לשמים]:

דמודע. דמייחד:

בו בההוא כו'. מפרש עולים בו. ובסמוך מפ' יורדים בו:

דשכינתא איהי מצוה כו'. ר"ל איך מתייחד שכינה וקוב"ה בצלותא ומפרש דאיהי מצוה ור"ל צלותא היא מצוה כמ"ש ולעבדו איזו הי' עבודה כו' וקוב"ה הוא מחשבה של המצוה והן מתייחדין ע"י התפלה ומחשבה של התפלה. ומפרש האיך המצוה ומחשבה ייחודם בשם הוי"ה ואמר מצוה כלילא כו' דב' אותיות מ"צ מתחלפין בא"ת ב"ש לי"ה הרי הוי"ה וכמ"ש שתרי"ג מצות תלוין בהוי"ה בסוד שמי וזכרי:

ומחשבה איהו אדם כו'. ר"ל שמא מפרש גי' אדם כמש"ו והוא מחשבה כמ"ש חשב מה:

איהי חי' דיליה. ר"ל שהיא חי' שנאמר ביחזקאל היא התי' אשר ראיתי תחת אלקי ישראל. וקוב"ה אדם שעל הכסא כמש"ו איהו אדם כו':

ומצוה בלא מחשבה כו'. ראי' דייחודם ע"י מחשבה ומצוה:

ומחשבה כו' תפארת. ר"ל של"ת אדם דחכמה שג"כ נקרא אדם:

מצוה כו' כלילא מד' חיוין כו'. כמש"ו בד' אותיות של הוי"ה שבה כידוע שהן ד' חיות שהן כלולין בה:

איהי נוקבא דילי'. ר"ל לכך היא ייחודא דקוב"ה:

אנפין דילי'. ר"ל שנאמר ודמות פניהם פני אדם ומפ' בתיקונים דקאי על השכינה שהיא נקרא' פני אדם ע"ש ות"ת אדם כנ"ל והיא פניו שהיא הוי"ה פשוטה פני מילוי של הוי"ה:

אנפוי דרחמי כו'. ר"ל מסטרא דת"ת נקרא' אנפוי דרחמי ומסטרא דצדיק נקרא' אחורוי כמש"ו וז"ש וראית את אחורי ופני כו':

ומסטרא כו' חי' כו'. ר"ל מסטרא דת"ת נקראת פני אדם דכולהו חיוון ומסטרא דצדיק נקרא' חי' ר"ל כללא דד' חיות ומפרש ח"י חוליין והיא ה' תתאה הרי חי"ה:

דדמי לשדרה כו'. ר"ל שאמרו לולב שהוא צדיק כמ"ש צדיק כתמר דומה לשדרה ולכן נקרא ח"י עלמין:

איהי אחור כו'. ר"ל שאמרו על אדם שהוא אחור כו':

וקודם למחשבה. ישראל עלה במחשבה קודם לעולם והכל מסטרא דילה שהיא אחור לו"ס שהן מע"ב ששת הימים והיא שבת וקודם להן במחשבה כמו שבת כידוע. ור"ל מסטרא דהוי"ה בהיפוך שאז היא נוקבא על דכורא כידוע שהיא נקרא' מחשבה וזהו באצי' שהכל רחמים אבל בעה"ד טו"ר מסטרא דהוי"ה בהיפוך הוא דינא כידוע דנוק' שם הוא דינא וז"ש וקדם לפורעניות וכן אמרו על האדם בגמ' והוא אדם דע"ה טו"ר שחטאו במבול שבאצי' אין חטא באדם דשם כידוע:

באדם. דאחור (ר"ל מט"ט שהוא צדיק שנקרא אחור). ל"ג:

משיריין דקוב"ה כו'. מפ' מי הן עלאין ותתאין דמקננין בי':

והנה מלאכי כו'. תרי משריין הנ"ל:

בך סלקין כו'. כמש"ל עולים בבר נש ויורדים בו בקוב"ה:

והוד דרגא דדוד כו'. ר"ל אע"ג שדוד הוא במל' מ"מ אתקשר בהוד בשמאלא כמ"ש איהי בהוד ור"ל שלכן שירות דדוד בשמאלא דלוים:

ואהרן כו'. ר"ל אע"ג שהוא בהוד בשמאלא והאיך אמר כהן איש חסד:

הה"ד נעימות. ר"ל נעימות הוד ששם נעים זמירות כנ"ל אתקשר בימינך נצח ודרגא דיליה בנצח