יהל אור נח

כמו שמפרש והולך שהוא פתח הגוף שנקרא אהל כידוע:

ואז נשמת הצדיק כו'. ר"ל זהו וירא וירץ כו'. וישתחו ארצה לקראת השכינה ארץ החיים. ארצה לארץ [כמ"ש בס"ת צ"ט ע"ב ולגבי שכינתא אמר בשמא אדני]. ויאמר אדני אם נא מצאתי כו'. כמ"ש אם הוא זוכה אז אין שכינה מסתלקת מאצלו עד שמוליכתו למקומו כמ"ש צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו מה יפו פעמיך בנעלים כו' ואם ח"ו רשע הוא אע"ג שמוכרח לראות השכינה בין צדיק בין רשע מ"מ השכינה מסתלקת תיכף ואז מצער אותו המ"ה מאד ויוציאה כפיטורי בפי ושט (ברכות ח' ע"א) אבל בצדיק כשהשכינה לפניו יוציאה בנשיקה וז"ש הצדיק אל נא תעבור מעל עבדך ולכן נאמר כאן שם אדני שהוא השכינה כידוע:

(ק ע"א) יוקח נא מעט מים כו' ורחצו רגליכם וגו' ואקחה פת לחם כו' רמז הקרבנות. וצ"ל מים הנאמר כאן הוא ניסוך המים. לחם אלו המנחות ואמר פת לחם שאף הבשר נקרא לחם לחם אשה כו' וכאן פתות אותה פתים וכו'. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם שהן יורדין לשיתין ואמרו רז"ל (סוכה מ"ט ע"א) השיתין מששת ימי בראשית נבראו שנא' חמוקי ירכיך כמו חלאים כו' וידוע ששם השיתין שוקיו עמודי שש והן אפיקי מים כמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג ובכמה מקומות שהן נחלי מים:

והשענו תחת העץ. הוא עץ החיים למחזיקים ועליהן סומכין ג' אבות כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"ב אברהם רחימא תמיך על דא יצחק כו'. ואלו ג' אנשים הן האבות כנ"ל שהן תחת השכינה וכן אלו הג' מלאכים שאמרו בגמ' ואלו הג' המבקרים מעשיו הכל בדרגא דג' אבהן כידוע והן ג' גווני הקשת שעליהן נאמר וירא והנה כו' גוונין דמתחזיין וע' בפ' בראשית דף י"ח ע"ב ובפ' וארא ע"ש. והן דרגין דתמכין ע"י המחזיקין התורה כידוע. וכ"ז ה"ה בתורה במקום הקרבנות מים כל צמא לכו למים וכן לחם לכו לחמו בלחמי וכן עץ כנ"ל וסעדו לבכם אמרו רז"ל לבבכם אין כתיב כאן בלא יצה"ר שהתורה תבלין ליצה"ר אם פגע בך כו'. וז"ש כאן האי דלא אעסק בקרבנות כו':

(ע"ב) וימהר אברהם כו' האהלה בית המדרש. אל שרה אל הגוף שהנשמה מעוררת הגוף נפשי אויתיך כו':

מהרי שלש סאים. זהו המנחות שהיא באה סולת מנופה מאיפה. וזהו שלש סאים קמח ומזה תקח ותסלת סלת. לושי ועשי עגות שכל המנחות באות מצה. וענין שלש סאים שאמרו העומר הי' בא כו' ואמרו בגמ' (מנחות ע"ו ע"ב) מ"ט כיון דמחדש אתי כו' שתי הלחם שתי עשרונות כו' אע"ג דמחדש כו' לחם הפנים עשרים דמחטין אתו ומישן כו'. וא"כ ה"ה למנחות שהן באין מחטין ומישן כמו שתי הלחם שאין מביאין קודם לשתי הלחם ה"ה נמי שהן באין ג' עשרונים מג' סאין. ומנחת נסכים של בקר ג' עשרונות וכאן אל הבקר כו'. ויקח בן בקר רך וטוב מובחר לקרבן וכו' (הכל כמו שנדפס באד"א):

פרשת חיי שרה (קכא ע"א) אלא ודאי כו'. דכסא הוא שכינה והיא ים בדגש המ"ם:

(ע"ב) ת"ח בשעתא דבר נש כו'. ר"ל שע"ז מרמז יונה וכנ"ל ובשביל שאח"כ קרא על נינוה חיה:

בתרין גוונין כו' ז"ס הודו תחלה וסוף כו' [בס"א איתא זה"ל. ז"ס הודו תחלה וסוף ואנא כו'. דלא כב"ש שהם מסטרייהו משוין להדדי כו'] כמ"ש כבר בענייני הנענועים ע"ש (בביאור ר"מ פ' פנחס רנ"ו ע"א) וכ"ה באברהם יצחק ויעקב שם חם ויפת שם נגד ואגדלה שמך כו'. חם ידוע. יפת ישראל אשר בך אתפאר. וכן יין השרוני [ב' חלקים מים וא' יין]. וי"ש תחות כורסייא או"ר וק"ג וז"ס עג"ל בשעת מנח"ה [ששניהן עולין ק"ג] ולכן דרש ירבעם כו' ואח"כ נהפך לעשות כו' וחסד נק' אור [ס"א וכן עשרה הלולים ג"פ נגד נר"נ. שופר ותקיעות (ס"א ותוף) ותרוע'. ונגד ט"ס ג' קוין חד"ר גפ"ג] (אמר המסדר פי' כי בעשרה הלולים הם ג"פ תלת נר"נ. שהם שופר בינה נשמה. תקיעה קול ז"א רוח. תרועה תרע"א אדנ"י במילואו י' זעירא חכמה זעירא מלכות נפש). והכל כי החסדים גוברים על הגבורות כנ"ל למתקם ופי' כל זה לפרש דברי הזוהר כי שכר ועונש הם מחו"ג. ועבר והוה ועתיד הם תחלה וסוף ואמצע. ובעונש מסט' דגבורות דנין על האמצע באשר הוא שם. ובשכר מסט' דחסדים דנין על העבר ועל העתיד תחלה וסוף:

בשעתא כו' וכד אולידת כו'. וז"ס ההיא איילתא שמעוברת מגבורות נשיך חד זמנא כו' תניינא כו' שאז נק' אילת וכן יסוד איל בסוד אילו של יצחק וסוד במטהו פעמים ויזובו מים. וסוד קריעת ים סוף ויהי הענן ויאר את כו' וסוד כל מחלוקת כו' וכל כו' דבשני הוא וסוד ליכא כתובה כו' וסוד קשין לזווגם כו' דמדחי גברא כו' ובלא עתו וכמש"ל אלא כאן קודם כו' וכן בקריעת י"ס שדילג הקב"ה את הקץ וז"ס מעשה ידי כו' וז"ס ימי טומאה של לידה וימי טוהר וז"ס ויהי נועם אחר הבדלה דתחלתו גיהנם ואח"כ ואתה קדוש כמ"ש בא"ר קמ"ג ב':

לית נייחא כו' כד"א החפין כו'. כצ"ל:

(קכב ע"א) דדא היא ה' כו'. ר"ל נוק' בכללה דבתחלה היא שרי ביסוד דילה ש"ר כמ"ש בז"ח ש"ה ויו"ד כמ"ש בס"ד ואברם ביסוד דדכורא אבר"ם סתים ואח"כ עאלו בבינה דזו"נ בההי'ן שמשם הזרע:

מלך עלאה כו'. בבינה דילה ק"ק ומקודם צריך ו' היכלין דילה מתתקנין בצדיקייא עבודת אדם להוציא כו' וז"ס לעבדה ולשמרה כמ"ש שמור את יום כו' ששת כו':

(קכג ע"א) אלין אתפרשן כו'. וזה סוד ז' כפולות בדגש ורפה רך וחזק. וז"ס ד' שבועי' בירח וסוד כ"ח עתים שד' יסודות מתנהגין בז' כוכבים והוא כח דמעשה בראשית בפסוק אחד וכן דתורה אי"ה או"ה וכן כל שבוע בד' עתים של יום ולילה בד' סטרין בד' רוחות:

ואינון תלתין ושבע כו'. דרגא בתראה של ה' ראשונה שמתייחדת עם חו"ב ובה התחלת הגילוי אבל תשעים הראשונות סתומות (נ"ל בסוד בינה ותבונה ותבונה עצמה בסוד תלתין ושבע ג"ר שבה וז"ת. המסדר):

עלאה כו'. ר"ל י"ב בקר כו' של נשיאים ושלמה:

(ע"ב) איהו חדש כו'. כמ"ש ותחדש פני אדמה בנשמתין חדתין משא"כ עכשיו (סנהדרין) עד שיכלו כו' וז"ש למטה אר"ח [כתיב] ואין כל כו'. וכל הוא סוד כל בשר דנפקין מכל: