יהל אור נא

בוצינא דקרדוניתא נפיק כו' ואמר במאמר קו המדה גליף ונפיק ניצוצא דכל כו'. וז"ש כאן אפיק. וכאן הוא בהעלם גדול ואינן ידועין לא בוצינא ולא אוירא. וז"ש מה דאפיק ולא ידיע כו'. ועל ההוא אוירא אמר בא"ז דהא רישא עלאה דאסתים לעילא דלא אתיידע פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתכליל במצחא ובגין דאיהו רעוא דכל רעוין כו'. ושם וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתיידע כד פשיט [כו'] דהוי מתקן לאנהרא כו' והוא אוירא הזה שהוא עטרא דחסד זהו טורנא. ולזה אמר בסימא יאה דבזה מבסם לנוק' עט' דחסד כמ"ש בא"ר דף קמ"ב דלא אתבסמו עד דאתקין כולא ונפיק האי חסד וידוע שהוא סיבת התיקון וכל נאה הוא בעט' דחסד כידוע ובו נתקנו כל הפרצופים והוא הדר וזהו יאה. ואעפ"כ לא התחיל המתקלא עד מ"ס ששם הוא שורש המתקלא, בדו"נ. כמ"ש בא"ז ויתבאר למטה:

רעו דמחשבה עלאה כו'. ר"ל דמ"ס כמו הבן מאמו וידוע שהכהן עייל לבית קה"ק לאתברכא מינה וכן מ"ס שם אור החסד דע"י גנוז כנ"ל:

חד פריסו כו'. כמ"ש יהי רקיע בתוך המים. ואמר בס"ד פ"ה להבדיל בין הקדש ובין קה"ק שהוא בין ז"א ובין אמא כמ"ש שם. וכן כאן בין בינה דע"י ובין ז"א שבו (שנעשה רישא תניינא כנ"ל. והוא מ"ס ששם אור החסד דע"י כנ"ל לשיטתיה. הגהת תלמידו הרמ"ש):

מטי ולא מטי עד כו' נהיר מה דנהיר כו'. ההוא אוירא כנ"ל:

וכדין ההוא מחשבה כו' וההוא מחשבה לא ידע כו'. ר"ל אפי' מ"ס לא ידע האור שבו:

כדין בטש כו'. ר"ל נהירו דלא אתיידע של מ"ס בנהירו דקד"א והוא זיווג נעלם. ואתעבידו ט' היכלין להיכלין כו'. הן ט' סמכין דיו"ד שאמר בס"א ה' ע"א ועוד ט' קיימין דיו"ד נקראים א"ס כמ"ש שם. וט' הנ"ל הן רתיכין לט' אלו. וז"ש ט' היכלין להיכלין:

לאו אינון נהורין כו'. נהורא הוא נפש כידוע כי נר"נ מתחילין מבינה וזו"נ ונגד חכמה אמר ולא אתדבק [צ"ל ולא אית מאן כו' המסדר] אפי' חכמה עלאה אינה משגת אותם:

רעותא דכל ט' נהורין דקיימין כלהו במחשבה. ר"ל בחכמה שהוא אבא והוא אחד מהט' נהורין כמ"ש בס"א שם וכדין קיימין בגווייהו תמניא אחרנין ואמר בפ' תצוה תמניא דאינון ט' ע"ש:

כלהו למירדף אבתרייהו. ר"ל רצון כולם למירדף אחרי הב' נהורין נהירו דמחשבה עלאה ונהירו דפריסא שהן או"א שלהם ולעולם הטבע והתשוקה למרדף אחר האור דנפיק מיניה:

בשעתא דקיימי במחשבה. ר"ל אותן הט' נהורין בשעה שעומדים באבא:

ולא מתדבקין ולא אתיידעו. ר"ל אותן ב' נהורין דפריסא ודמ"ס לא מתדבקין ולא אתיידעו אל אלו הט' נהורין:

אלין לאו קיימין לא ברעותא ולא במחשבה עלאה. ר"ל אין עומדין הט' נהורין לא ברעותא כו'. ר"ל בשני נהורין הנ"ל. דפריסא נק' רעותא כמ"ש במאמר קו המדה ולא במ"ס שאין יכולין להגיע עד שם והן קיימין במחשבה תתאה שהוא אבא:

תפסין בה ולא תפסין. ר"ל במ"ס:

באלין קיימין כל רזין דמהימנותא. ר"ל כל שורש האצילות ועיקר מהימנותא קאי על ו"ק שבו נתגלה אצילות ושם הוי"ה וכמ"ש בזוהר כמה פעמים וכאן שורש ז"א שאלו הט' נהורין הן ו' של יו"ד שהוא ששה והוא תשעה כמ"ש בא"ז. ואמר בפ' אמור דף צ"ב וא"ו של יו"ד ביה תליא מהימנותא:

וכל אינון כו' עד א"ס. כנ"ל ואף חכמה אבא נקרא ג"כ א"ס שהוא נקודה עלאה וכל נקודה הוא רזא דא"ס כמ"ש במאמר קו המדה ובתז"ח א"ס דלית ליה שיעורא ומשחתא מתחיל מאימא ששם גנוז בוצינא:

עד הכא כו' עד אתיידעו. ר"ל שאצל התחתונים מטון ולא מטון כו':

לאו הכא רעותא ולא מחשבה. הוא רעותא ומחשבה דז"א כתר וחכמה שלו אין מגיעין כאן שלכן נאמר והחיות רצוא ושוב כמ"ש בא"ז:

כד נהיר מחשבה ולא אתיידע ממאן נהיר. שנהיר מנהירו דמ"ס כמ"ש בא"ז רפ"ט ע"ב נהירו דחכמתא דמתפשט לל"ב עיבר ונפקא מההוא מוחא סתימאה מנהירו דבי' וההוא נהירו לא אתיידע כלל וז"ש ולא אתיידע ממאן נהיר:

כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר למאן דנהיר. ר"ל לז"א לרישא כמ"ש בא"ז שם אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא כו' ועייל ברישא דז"א אתגליף כו'. וז"ש ועאל דא בדא. ר"ל חכמה תוך בינה ובינה תוך ז"א וכן כולם:

וברזא דקרבנא כו'. שסוד הקרבנות להעלות ולקרב כולם עד א"ס כמש"ל בדף רל"ט א"ל הא אוקימנא עד א"ס כו' ע"ש:

ההוא נהירו דנהיר מיניה כו' אקרי אין. ר"ל דמ"ס נהיר מההוא אוירא רוחא דגניז בע"י בין הקרומים ואותו אוירא נקרא אין שאין נתפס וז"ש ההוא נהירו כו' ר"ל אותו האור שממנו מאיר האור שבתוך המ"ס שהמחשבה עצמה לא ידע ואותו האור שממנו מאיר נקרא אין. וז"ש בא"ז רישא דלאו רישא כו' ובג"כ ע"ק איקרי אין דבי' תליא אין כו'. ר"ל רישא תניינא נקרא אין שבו גנוז אוירא שנקרא אין ואותו אוירא הוא מא"ס מרדל"א וז"ש רישא דלאו כו' ובג"כ כו'. ר"ל כמו שרדל"א הוא נקרא לאו רישא כן אוירא דמתפשט נקרא ג"כ אין ובג"כ ע"ק כו'. ומאותו אין נהיר מ"ס ועביד כל האצילות מחכמה עד מלכות שהכל ממוחא סתימאה כמ"ש בא"ז. וז"ש בא"ז האי אבא מרוחא דגניז בע"י ובו גנוז אוירא כמ"ש שם. וכן מלכות בחכמה. בחכמה יסד ארץ. וז"ש לעיל שם עד א"ס דכל קשורא וייחודא ושלימו. ר"ל יב"ק שהברכה הוא שלימו להשלים הכל:

לאצנעה בההוא צניעו. הוא חכמה דרדל"א כמ"ש ואת צנועים חכמה וז"ש דלא אתדבק כו':

דרעוא דכל רעוין ביה. כנ"ל שממנו רעוא דכל רעוין וכמ"ש במאמר קו המדה נהורא דלא קיימי בנהורא כו' גו רעוא דרעוין ובא"ז דהא רישא עלאה דא סתים לעילא כו' ובגין דהוא רעוא דכל רעוין כו':

א"ס לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד כו'. ששם אין מעשה ור"ל לכן נקרא א"ס:

כמה דאין קדמאה כו'. ר"ל אוירא הנ"ל שממנו אבא ומלכות וז"ש מאן ראש דא נקודה כו'. והוא אבא:

דקיימא גו מחשבה. אמא כידוע:

ועביד סוף כו'. ר"ל מלכות כנ"ל. ואמר אין קדמאה לפי שאוירא מתפשט אח"כ במ"ס ובפרצופים שתחתיו ובכולם הוא אין (ע"כ הוא פירוש מאמר בח"ב דף רל"ט ועתה חוזר לעניינו. רמ"ש):

דמיניה אשתכח וקיימא. ר"ל מ"ס האור שבתוכו כנ"ל ממנו נמצא וממנו מתקיים ג"כ:

ונהיר למאן דנהיר. לאבא ומשם ואילך כנ"ל:

וע"ד כולא קאים. בסוד עולם חסד יבנה ואמרו על מה העולם קיים על הרוח וזהו תולה ארץ על בלימה שהוא אין והוא עביד סוף דבר שהוא ארץ כנ"ל ועלי' קאים וז"ש תולה