יהל אור מ

נרשמין כאן האותיות דדכורא ולא בשאר היכלין. ולכן הנוק' נק' ב"ד שלמטה שמקבלת מבי"ד שלמעלה וכאן הוא ב"ד שלמטה וכל הנוק' נק' ע"ש ההיכל הזה צדק בסוד בצדק תשפוט כו' והכל לפי שהתדבקות הזכר וקבולו כאן וז"ש בפ"פ דכד אתוון אלין מתדבקין בהאי אתר דאתדבקותא דדכורא בנוקבא. ומלכות נק' אדני בסוד שלטנות וכן מלכות הכל בהיכל הזה כמש"ל:

ב"נ כד איהו כו'. בא לתרץ מ"ש לעיל שג' דברים לא אתמסרו כאן והלא הכל נידון כאן ולזה אמר הכא אתדן כו':

זכאה חולקי' כו' וייעול ונפיק. ר"ל שעולה ומשיג את יקרא דמאריה ונפיק בשלם שלא יטעה ולפי שכאן מקום הפרץ לכן אמר כאן זה:

הכא קידה באפין. כצ"ל. וכמ"ש קידה על אפים [שנאמר ויקוד אפים ארצה] ר"ל על החוטם שחוטם לבד נוגע בארץ ולכן הוא כבד לעשות וכאן הוא סוד הגבורות שהוא בחוטם וכן הריח בחוטם יוצא מדקין כמ"ש בס"י פ"ה:

אל אמונה כו'. שמשלם כפעלו ונקרא א"ל כנ"ל [ובפ"פ תחות האי חיותא כו'. עמש"ש]:

היכלא חמישאה כו' זהיר דאיהו רוחא דמזהיר כו'. שאור הוא בימין וכאן הוא עיקר וכל התתאין שנקראו אור הכל מקבלין מכאן ונק' היכל נצח הרוח זהריא"ל ע"ש שהוא מתקשר בימין נעימות בימינך נצח (והנה נצח נקר' שחר וחסד נקר' בקר שהוא מאיר יותר משחר לכן אמר בפ"ב היכלא דא היכל' דברקא וז"ש רז"ל אם הגיע הרואה אומר ברקאי) ולכן הוא נר כנ"ל. וז"ש נהיר לאינון תתאי. ר"ל לכל היכלות ורוחין תתאין שהוא האור שמאיר מסוף העולם עד סופו כידוע:

רוחא דא כליל ופתח וסגיר כו'. ר"ל רוח שבהיכל הזה רוחא דמזהיר הנ"ל הוא כולל כל הרוחין וכל ההיכלות וכל אשר בהם בסוד יומא דכליל כלהו יומין והוא פתח וסגיר שהכל ברשותו:

נהיר ונציץ לכל סטרין. לד' רוחות בד' גוונים כמש"ו:

מנציצו דא נהיר חד נהורא כעין ארגוונא. ר"ל כמו ארגמן שהוא כולל ד' גוונים כמש"ו. וכאן הוא סוד הארגמן וארגמ"ן הוא סוד הד' חיות שהן ד' גוונים כידוע וא' דכליל אותם וכן הוא כאן כמש"ו:

נהורא דא כליל כל גוונין דנהרין. והן ד' גוונין שהן כלל כל הגוונין. וז"ש נהורא חוורא כו':

אתכלילן אלין באלין אתרקים חוור בסומק אוכם בירוק. שהוא סוד התמזגות מים באש ורוח בעפר שהן קצוות ההפוכים ובזה נתמזגו מזג גדול כנ"ל:

לבתר חוור באוכם ואתעביד חד חיותא מרקמא ואתכליל כו'. שד' נהורין אתכללו אלו באלו והן חד נהורא ואח"כ אתרקים חוור כו' ומזה אתעביד החיותא והוא סוד יריעה חדא המרוקמת הנזכר בתוספתא פ' יתרו ס"ח ע"ב קיימא חד מרקמא בההוא יריעה אתחפיא ההוא היכלא. בסוד עוטה אור כשלמה שנתעטף הקב"ה באור כו':

דיוקנהא כדיוקנא דב"נ. דאתעביד מד' יסודין שהן ד' גוונין וסדר התמזגות האדם הוא ג"כ בסדר הנ"ל שנברא משמים וארץ ושמים נרכב מאש ומים והוא חוור בסומק ואח"כ רוח בארץ והוא עפר מן האדמה ואח"כ חוור באוכם ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה מים בעפר ואח"כ וייצר כו' ואתכליל בי' ירוק וסומק ויפת באפיו נשמת חיים שהוא רוח יואש כידוע וכן כל הרוחין הן מב' יסודות אלו כידוע וכמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט:

דכליל כל דיוקנין. ר"ל שבאדם נכללו בו כל החיות ובהמות כידוע וכן רוח הזה כולל כל היכלות הראשונות ששם ד' חיות שבדניאל וכאן הוא מ"ש בדניאל אחרי הד' חיות הנ"ל וארו עם ענני שמיא כבר אנש את' הוא כו':

מניה נפקו ד' סמכין דאינון חיון רברבן על אלין דלתתא. ר"ל אלו ד' חיות הן גדולות (כי כאן הוא אהבת חסד הנקרא גדול) על ד' חיות שבד' היכלין והן כוללין אותן ומן האדם יצאו אלו הד' חיות נמצא שהאדם כולל הכל והוא בסוד שאמר בא"ר דף קל"ה תאנא בצ"ד עתיקא דעתיקין כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא דעתיקא דעתיקין אתתקן כו' וזש"ש משום דאדם לא אתתקן מ"ט דתקונא דאדם בדיוקנא כליל כלא כו' כלהו באדם אתכלילן כו' ואמר שם בדף קמ"ב ובג"כ בכלהו כתרים עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו כו'. והוא סוד אדם. וז"ש ועד עתיק יומין מטה כו'. והוא סוד ימינא דסליק עד שם כמש"ל דף ט"ז ע"ב בסוד יהי אור דאשתאר מאויר ואמר שם ובהאי (כד) סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה והוא מטי ואגניז באתר דא"ס כו' ואמר שם עאל ימינא בההוא כו' וסליק לעילא עד נקודה קדמאה כו' ע"ש וכלא אתבסמו באדם שכל הד' חיות אתכללו בי':

חד אופן אקרי דאינון תרין. כצ"ל. ור"ל שכל הד' סמכין נק' אופן אחד כמ"ש והנה אופן אחד בארץ כו'. ואיהו תרין. כמ"ש כאשר יהיה אופן בתוך האופן כמש"ו:

בגין דכד אתחזי האי כו' בתוך האופן. ר"ל כאשר נראה חי' אחד נראה אותו שכנגדו ג"כ דבוקין ונכנסין זה בזה והן חוור וסומק זה נגד זה והן א' ואח"כ נכנסין שנים האחרים זה בזה והן ג"כ א' נמצא שנים זה נגד זה מזרח ומערב א' וכן שנים שבצפון (ושבדרום) אחד והן בד' סטרין נמצא ששני אלו בשנים אלו הן כמו אופן בתוך אופן והן שני אופנים וד' ראשים וכלם גוף אחד דבוקים אופן באופן:

וכלהו אלין קשירין דא בדא כו'. ר"ל כל אלו הד' סמכין שהן ד' חיוון:

כחיזו דחיוון עלאין דלא מתפרשין לעלמין. ר"ל כמו הד' החיות שבהיכל הרצון שהם ד' חיות שבכסא שהם לא מתפרשין לעלמין כמש"ל אלין אחידן דא בדא לד' סטרין כו':

האי חיותא דארבע גוונין כו' לד' סטרין. ר"ל החי' הנ"ל ד' גוונין שבו ג"כ אחידן זה בזה לד' רוחות העולם גוון אחד לרוח אחד אע"ג שנתמזגו בו כל הגוונין מ"מ לכל צד נראה גוון אחד יותר:

הכא כד נטלי חיותא דא נטיל לתרין סטרין. אמר הכא לאפוקי חיות שהן בהיכל הרצון שהם נוסעין לד' רוחות כמ"ש אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו כו' והליכתם הוא לעשות חסד או דין שהן ד' רוחות חסד ורחמים ודינא קשיא ודינא רפיא כידוע בסוד הד' רוחות וד' גוונים. וז"ש וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ואמרו להיכן הלך לכבוש את כל העולם כלו תחת נבוכדנצר כו' וזהו ההליכה והיכל הרצון כולל הכל בסוד ת"ת וד' חיות שבו הן ארבעה הנ"ל חסד ורחמים כו' כמ"ש בפ"פ רנ"ד בסטרא דדרום קיימא חד נהורא כו' מסט' דצפון כו' (הן ארבעה הנ"ל) ע"ש כל הענין משא"כ כאן שהוא סטרא דימינא לכן אינו הולך אלא לב' סטרין שהן בסטרא דימינא חסד ורחמים [ובפ"פ היכלא חמישאה כו'. עמש"ש]:

האי רוחא דברקא אתכליל