יהל אור לא

נקשן כד מתגליא ההוא סט"א וכמש"ש כדין ההוא סט"א מסאב' שלט' ואתקף והאי רוחא אגניז ואתחשך כו' וסימניך וארכובתי' דא לדא נקשן וז"ס הני כרעי דמנקפא מינייהו והן תולין בצפון (כמש"ש) כיון דזכותא נפקא ונהירו דינין כו' כדין רוחא דא כו' והוא כד נהיר בינה בגבורה אנהיר האי רוחא וזהו מעשה ידי אמן דרוחא דא לא אנהיר אלא מבינה והיא נק' אמן כמ"ש פ' וילך דף רפ"ה ע"ב בסוד ואהיה אצלו אמון וכמ"ש אמון פדגוג כו' והיא אומנא דבניינא כמש"ל דף כ"ב פתח ואמר למלכא כו' אומנא לעילא דא אימא עלאה ע"ש כל המאמר:

רוחא אחרא כו' והוו חד. הוא רוחא דלסטר שמאלא הנ"ל ואתקשר ג"כ עמו בגלגולא ורוחא דשמאלא לו שני גוונין חוור ותכלא וחוור שלו נתקשר בחוור דרוחא ימינא ותכלא שלו נתקשר בסומק של רוח לבנה שבהיכל הראשון שהוא כולל חוור וסומק ונכללו כל הנהורין זה בזה. ואמר ונהיר סחרני' בגוון כו'. ר"ל אין הרוח עצמו בגוונים רק נהורא דילי' כנ"ל:

ואקרון עצם השמים. שרוחא קדמאה נקרא עצם והשני נקרא שמים כלילא באש ומים ב' הגוונים כמו השמים שהוא גוון תכלת כמ"ש תכלת כו' דומה לרקיע ובתוכו גוון חוור כידוע וכששני הרוחין נעשו אחד אז נק' ההיכל עצם השמים ע"ש הב' רוחין שכן הרוחין עצמן כנ"ל בהיכל לבנת הספיר:

וכל מה דלתתא כו' עצם השמים. ר"ל ההיכל לבנת הספיר וכל אשר בו כלם נכללו כאן בהיכל הזה רוחין ברוחין נהורין בנהורין היכלות בהיכלות כמש"ל. ואמר ובגין דכלא כו'. שהשמים הוא מג' גוונים שהם ג' גוונים דחג"ת וכאן אינן רק ב' גוונין חוור ותכלת רק שהגוונים דלתתא נכללו כאן והם עכשיו ג' גוונים חוור וסומק ותכלת ואע"ג שהג' גוונים הן חוור וסומק וירוק אמר בפ' תרומה שכאשר נתקשר בגוון חוור נעשה ירוק וז"ל שם דף קל"ט ע"א [תכלת כו' נגה לו אתהדר לגוון ירוק] והוא כד נכללו הרוחין והנהורין זה בזה ואז מאירין הגוונין כנ"ל שאינן מאירין עד שנתקשרו יחד. וז"ש שם [כד אתי צפרא ואתער ימינא לעילא נפיק ההוא נהורא ומטי עד האי תכלא ואשתני מכמה דהוה כו' מההוא שעתא ואילך זמנא דק"ש] שבלילה הוא גוון תכלת וביום אתהדר לירוק והוא זמן התפלה שאז התקשרות הנהורין והרוחין כמש"ל ור"ל זמנא דק"ש כמ"ש מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א כו' ונקט דעת ר"א ודעת ת"ק על הגוון דאתאחד עמי' וזהו עצם השמים גוונא דשמים שהתגלותם כאן דלמעלה לא מתחזיין כמש"ל [ובפ"פ היכלא דא אקרי היכל זהר כו'. עמש"ש]:

מכללא דנהורין אלין כו'. ר"ל כשנכללו כל הרוחין כא' והוא כד סלקא רוחין תתאין לכאן וע"י מתייחדין ב' הרוחין דכאן והוא בסוד מ"ל מתתא לעילא שע"י התחתונים מתייחדין העליונים וכן בכולם עד שעולין כל הרוחין להיכל הז' ק"ק ונעשין מ"נ לה ומתייחדא עם הנהר דנפיק מעדן ואמר לעיל בהיכל הא' בסוד הבטשה לאתכללא כחדא שהוא סוד הזיווג אתבריאו האופנים ואח"כ כד אתבסמו רוחא ברוחא ואתאחדו נפקא החיותא וכן כאן אתבריאו השרפים מהבטישו ואח"כ דאתיישבו נפקא חיותא כו' וכמ"ש בפ"פ:

כלהו בשש בגין דכלהו מעצם השמים. שבו ו' גוונים כנ"ל בסוד ב' תפוחין שבהן ו' גוונים והן ששה רקיעים חוץ וילון דאינו משמש כלום ונכלל ברקיע וכן כאן תרין גוונין כלילן כחדא כמש"ל:

ואלין אינון דאוקידו לאינון כו' שית סדרי משנה. ר"ל מאן דמשמש במי ששונה שית סדרי משנה כמ"ש ודאשתמש בתגא זה המשמש במי ששונה הלכות כו'. ואמר דא הוא מאן דידע לסדרא כו' כדקא יאות. ר"ל ואיזהו נקרא שונה הלכות שיודע לסדרא ולקשרא כו'. והענין כי הסידורא וקישור הייחוד הוא בשית היכלין האלו לסלקא בשביעאה וכידוע בסוד בשכמל"ו ושם נעשה הייחוד ובאלו היכלין ששה הן שית סדרי משנה שכאן הוא כל אסור ומותר טמא וטהור כשר ופסול שית סטרין דילה והן לבושין דילה כמ"ש בז"ח ש"ה ע"ש. ואמר בתז"ח דף פ"ג ע"ג ועוד וימד שש שעורים לתתא אינון שית סדרי משנה ואינון מאכל בעירן דאינון חיות הקדש שהן בכל היכלין אלו כמש"ל. הה"ד ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה. שהן עולמתין דילה וכל ענינים שבש"ס הן פרטין של אלון היכלות ושם עה"ד טו"ר וכאן הוא כבוד מלכותו. וז"ש לאינון דלא חיישי' על יקרא דמאריהון ורזא כו'. וז"ש הלומד מחבירו פרק אחד כו' צריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה והוא כבוד דבריאה ושם התורה ושם כבוד חכמים ינחלו וכל הש"ס נכללין כאן והן שית גדפין דילהון שהן ש"ס כידוע בסוד מיעוט כנפי החיות קדשים וטהרות והן כאן בתרין שוקין שוקיו עמודי שש וכמ"ש שם וימד שש שעורים וישת עליה דא שיעורא דתרין שוקין דאינון בשכמל"ו כו':

אלין אינון דמקדשין כו' תדיר. כמ"ש שרפים עומדים כו' ואמר קדוש כו' [ובפ"פ מכללא דא כד אתכליל רוחא ברוחא כו'. עמש"ש]:

כד מתגלגלין נהורין כו'. ר"ל כד מתיישבן רוחא ברוחא כמ"ש בפ"פ:

שליטן על קמאי דכלילן לון בגווייהו. ר"ל ששולטין על השרפים וכוללין אותן בתוכם כידוע שכל התחתון שרשו בעליון:

ובאלין כד נטלין [ר"ל ובאלין כאשר נכללין השרפים בד' החיות ונטלין בהון וכמ"ש בפ"פ] כו' עלמא. כי הנחש הוא בהיכלות דמסאבא בהיכל ב' ששם המיתה כמ"ש בפ"פ דף רס"ד ע"א מהאי רוחא תקיפא כו' בההוא חרבא כו' ע"ש וכאן הוא להיפך תלוי החיים כמ"ש לעיל:

אלין חיוון אנפי נשר כו' דעלייהו. ר"ל ד' חיות הנ"ל מסתכלין לחיותא עלאה דעלייהו וכולן הן אנפי נשר:

כד"א דרך הנשר בשמים. ר"ל בהיכל הזה שנקרא השמים כנ"ל והן נפקין מרוחא שמאלא כמ"ש לעיל והוא נקרא השמים אש ומים [והענין שהיא הנוקבא היולדת אותם]:

רוחא דא כו'. ר"ל הרוחא דהיכל הזה שולט על הכל:

ההיא חיותא דרמיא כו' לגבה. ר"ל החיותא מסתכל לעילא לגבי היכלא תליתאה שע"ג כנ"ל בחיותא של היכלא קדמאה וההוא חיותא אסתכייא לעילא לגבי היכלא תניינא כו' וכן כאן והחיות ד' שתחת ה והשרפים כלהו מסתכלין אל החיה הנשר הזה:

כלהו כד נטלין מזדעזעין. ר"ל החיות עצמן מזדעזעים בהילוכן כמ"ש מזיעתן של חיות שנושאין את הכבוד והולכין והוא כמ"ש במעשה מרכבה שנטלין להשיג את שלמעלה וזהו זיעתן וז"ס בזיעת אפך כו':

כמה חיילין מנהון נהירין מנהון כו' כמלקדמין. כמ"ש נהר דינור מהיכן נפיק מזיעתן של חיות וכתיב אלף אלפין ישמשוני' ואמרו אלף אלפין לנהר דינור שמהן נבראין ואמרו בכל יום ויום נבראין מלאכ' השרת מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים כו' וז"ש כמה חיילין מנהון כו' ואע"ג שנהר דינור הוא בהיכל הד' כמ"ש בפ"פ