יהל אור רטו

טבור באמצע ור"ל א"י הוא מן הצואר עד הירכים והוא מזרח של המלכות ומערבו. ודרום ג"ע. וצפון גהינם. ומן הירכין ולמטה הוא כל ח"ל. והראש בשמים והצואר הוא בית המקדש כמ"ש כמגדל דויד צוארך אלף המגן כו' ואמרו (ברכות ל') בנוי לתלפיות תל שכל פיות כו' ודימו לצואר כמ"ש שכל תכשיטי אשה בצוארה כן כל התכשיטים בבהמ"ק וז"ש אלף המגן תלוי עליו כו'. ואם נחתך הצואר מת האדם כן בחורבן בהמ"ק כמתי עולם. וסיני הוא הפה ששם וידבר אלקים כו'. וכמו שרגלים הם לבר מגופא כן כל הארצות נקראין ח"ל וכמו שכל אחיזת ס"א ברגלין כמ"ש בא"ר כן שולטנותם בח"ל. וז"ש עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל ר"ל הנוף והרגלים והראש הוא וילון ראשו של ארץ כידוע. וחוט השדרה של הארץ הוא הסולם שראה יעקב וראשו בשמים:

והפה נפתח. ולכן היו אוכלין מן מן השמים שהפה בראש ואוכל משם ואח"כ כשבאו לארץ וישבות המן שנסתם הפה ונפתח הטיבור נקודת ציון ואכלו מארץ וז"ש מה שאמו אוכלת וז"ש אל חדר הורתי. ומ"מ טובה גדולה היא שהיא אוכלת מן השמים כמו שאם הולד אוכלת בפיה ואח"כ הולך אל הולד ממנה כן עיני ה' אלקיך בה כו' דורש אותה תמיד. והוא סוד בתר דינקא מתעברא מינייהו. ועל אותן ומים שהיינו שרויים בא"י הוא אומר ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מהן. ונר דלוק על ראשו ורואה כו' ומלמדין אותו כו'. ולידה השניה שיפתח הפה הוא לע"ל כמ"ש (חגיגה פ"ב) שחקים שבו כו'. אבל עכשיו אנחנו כנפל שנשמט (בתוך) [מתוך] אמו קודם זמנו שהאם והולד מעולפי' והפה והטבור סתומים עד שיבואו ימי הלידה כי חלה גם ילדה ציון את בניה:

[ובמ"א מצאתי כתוב מ"ש בז"ח ש"ה שסיני הוא הפה ע"ש. ידוע ששמים סוד הראש כמ"ש בפ"ג דס"י והארץ הוא הגוף והפה בה ב' בחי' בחי' האחרונה מד' חושים התלוים בשם הוי"ה שהוא הדבור ובחי' ראשונה לד' חושים שבמישוש שתלוים בשם אדנ"י ואינה ממנינם רק שורש להם כמו כתר שהוא כתר מל' של עליון וכמ"ש בתש"ר ותש"י] והוא הטעם [אמר המסדר. עמ"ח רמח"ל בפי' האדר"ר] שענינו ג"כ במישוש. ושורש לד' חושי הראש הוא מצח הרצון והוא נעלם מאד. לכן אין בקיעה נגלית בו והוא סוד גדול והבינהו. והנה ב' הבחי' שבפה היו בסיני. ששם בנה מרע"ה מזבח ושם עולת תמיד העשוי' בהר סיני ושם הדיבור ג"כ. ולפי שהדבור הוא מבחי' הראש לכן הציע הש"י השמים על הר סיני ומסיני נתרוקנו ב' הבחינות הנ"ל למשכן ודברתי אתך כו' והקרבנות. וסוד הקרבנות כמ"ש שהוא מזון הגוף לג' כלי הנשמה לחם לכבד ריח ללב ניחוח למוחא והנר"נ מתיישבים עי"ז בגוף והן מופרשים בב' קרומים ראש וגויה ובטן שהן שמים ואויר וארץ עולמות בי"ע שמות אק"י' הוי' אדנ"י נר"נ אמ"ש יה"ו. וכן הן במשכן פרוכת והמסך וכ"א נחלק לג' ג' שהן ט' כלים הידועים [ארון וכפורת וכרובים. ובהיכל מזבח מנורה שולחן. ובעזרה מזבח החיצון כיור וכנו] וכמו באדם בג' המקומות. ועוד הן באופן אחר. המנורה והשולחן ומזבח הפנימי והחיצון כד' חושי הראש מזבח הפנימי לריח ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. מזבח החיצון בסוד האכילה לחמי לאשי והן ב' דברים זה מיישב הגוף שתתיישב הנשמה בו וזה מיישב הנשמה כמ"ש (ברכות מ"ג) איזה דבר כו' וכן הם זו"נ בסוד כלים ועצמות כידוע ובסוד קו ורשימו וכן בכל העולמות וחו"ב הן שרש לזו"נ לכן המנורה לאור העין סמוך לקטורת כמ"ש בהטיבו את הנרות כו' ובהעלות כו' שהן שתיהן לפנימיות כמ"ש שמן וקטורת כו' והשולחן הכנה לאכילה לנוק' בו י"ב לחמים לי"ב בקר דנוק' ותתן טרף כו' וכן (ס"א וה) שמועה טובה תדשן עצם. ונחת שולחנך מלא דשן שהוא הגוף. ובעין ז' גלדי עינא וה ז'נרות וכן הגביעים כו' הכל בעין וכן בסוד בריאת העולם הנה ב' החושים אזן חוטם בלי כלי כלל (ע' בע"ח שער אח"פ. הרמ"ש) והוא בקיעת הנשמה (ע' בקל"ח סי' ל"ב ובפי' האדרא לרמח"ל. המסדר) אבל הפה אף שההבל הוא בלא כלי מ"מ הדבור מתלבש בכלי ולכן עולם העקודים בכלי. ונגד ה' מוצאות הדבור שהן ע"ס כן היתה ג"כ שם אבל הראי' שהיא היוצאת ע"י הכלי לכן כאן עיקר הכלי סוד עולם הנקודים. ומ"מ ע"י השבירה נתרחקו האורות וא"צ כלים לכן נתקן ע"י מצח הרצון שהוא ע"י כלי ממש ובלא בקיעה וכאן הכלים פועלים וע"י התעוררות התחתונים. ולכן נתקן במ"ש בתחלת השבוע ברכה לד' החושים היין לטעם הבשמים לריח והאש לראי' והבדלה לאוזן שהוא כלי הבינה כנודע והבדלה בבינה הוא כמ"ש (ברכות לג) למה באתה חונן וכן אוזן בבינה כמ"ש לב שומע וכן בסדר החושים. ע"כ]:

(מ"ח ע"ד) ובחד היכלא כו'. וז"ס גם צפור מצאה בית שהוא האי היכלא ולפי שהוא טמיר וגניז אמר מצאה:

ודרור כו'. שהג"ע של מעלה הוא עלמא דחירות כידוע ג"ע של מעלה הוא דרגא דבינה ושם סלקא הנשמה דרגא דידה:

דאפיקת מינה שית כו'. ר"ל ז"ש שתה לשון שית. וז"ש שתה אפרוחיה שתה בחיריק:

והאי צפור. ור"ל וגם האי צפור אפיקת:

לגו תרין מדבחן כו'. ר"ל ב' היסודות של בינה ומלכות והן נקראין מזבח:

על הפתילה. ר"ל הישראל. וכמו שאם הנר מאיר כראוי האור אינו שוקט ומתנועע תמיד כמ"ש בזוהר והוא לגבי האור סתימא דע"ג הנר והוא סוד השיר. וז"ש היתה דולקת עליהם ואומרת שיר כו'. וז"ש ושמן על ראשך לא יחסר:

ואינה משתככת לעולם. כמ"ש אלקים אל דמי לך:

כביכול נעדר האור כו'. הוא הסתלקות השכינה מישראל:

בזמן שהמאור ההוא בוחר בפתילה. כצ"ל ור"ל וז"ש בימי בחרותיך וכמ"ש במ"ר (איכה וקהלת) זכרו את בוראכם עד שבחוריכם קיימין עד שברית כהונה קיימת שנאמר כו' עד שברית לי' כו' שברית ירושלים כו עד שב"ה קיים כו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו הגלות כו' ור"ל כמו בהיות האור עדיין בפתילה יכול לתקנה שיהא דולקת יפה אבל לאחר שמסתלק האור א"א לתקן עוד כן אמר שובו עד שלא תחרב ביהמ"ק והפתילה דולקת עדיין אבל לאחר חורבן בהמ"ק א"א שיהא דולקת ולכן גם נביאיה לא מצאו חזון מה' עד שידליקנה מחדש וזה שידליק הקב"ה את הפתילה קומי אורי כי בא אורך וכבוד כו' וכמ"ש בזוהר נפלה ולא תוסיף קום לא תוסיף לקום מעצמה עד שקב"ה יקים אותה:

ד"א על כו'. ר"ל להשכינה אמר וזכור כו':

בזמן כו'. הוא ימי