יהל אור רח

בהג"ה נ"ו א' בד"ה הוא וב"ד. דהיינו כי אתה הוא מתחיל מחסד ואף שאמר בא"ז דמחכמה מתחיל אתה היינו ע"י דנחית בימינא דכהנא. המסדר):

(שם לעיל) באינון מלין. ר"ל בתיבות של הברכה:

מאן אתר נחתי לבתר דנחתי. כ"ז הוא קושיא ור"ל לבתר דנחית ממקור החיים לכל הספירות באיזה מקום ירידת השפע לכל העולמות ואמר בצדיק וז"ש מאתר דרישא דצדיק דתמן כו' ואמר דרישא כו' לשון הכתוב וברכות לראש צדיק כמש"ו:

ההוא נהורא כו'. מ"ל:

מעילא לתתא כד. צ"ל בר:

בההיא ברכה כו'. דברכה היא בינה כידוע וז"ש לכורסייא כו' בינה:

וברוך קדמאה ר"ל דמקורא כנ"ל:

אתה כו'. ר"ל סד ונק' אתה לנוכח שכאן התחיל להתגלות עולם חסד יבנה משא"כ ברוך בל' נסתר:

מאן כהן כו'. ר"ל דמשמש לבינה:

(ע"ב) דכליל בימינא באל מן אלקינו:

ולא יראו כו'. ג' רגלים נגד ג' אבהן חג"ת כידוע:

מלך לתתא כד כו'. דלעילא בבינה שנקראת מלך כד חג"ת עאלין לגבה לאתברך ומל' נק' מלך כד חג"ת באין לאעטרא כמש"ו:

והכא איקרי כו'. ר"ל כאן איקרי מלך בינה:

ועלמא תתאה כו'. ר"ל בתפלה ברוך מלכות יאתה כהן כו' לאתדבקא בהדי' כמש"ו:

ברזא דמקורא. בינה:

[מ"כ הגהת הרמ"ש. אבל בפע"ח שער הברכות פ"ב כ' וז"ל ברוך שבתפלה ביאורו ברוך מל' בסוד היסוד הדבוק בה עכ"ל. וא"כ פי' הזוהר כאן כך. הוא לא אקרי ברוך בר ברזא דמקורא כו' יסוד דאתדבק בה]:

וכהן בכל אתר דאיקרי כו'. ר"ל בכל ברכה בסוף ברכה כורע כשמזכיר אתה כידוע:

דלעילא אקרי אב. ר"ל חכמה מ"מ ימינא נק' אתה ברזא דחכמה שהוא בימינא:

זה תריסר כו' זה תניינא כו'. ר"ל זהו מזה ומזה ב' לוחות ימינא ושמאלא הוי"ה ואדנ"י:

ותליתאה כו'. בגמרא אינו כן:

(רע"ב א') ו' דאמצעיתא בין ב' ההי"ן:

ובגין דלא כו'. ר"ל שלא לחלק חתיכות גדולות:

מאי כביצה. צ"ל כזית וכביצה:

וארח צדיקים. ראיה דצדיק נק' ארח וברכות כו' זהו ארח מברך:

דאיהי שפה. גי' שכינה:

והאי איהו תרומה. ר"ל תורה מ"ם בארבעים יום תורה ה' הרי מ"ה כמש"ל:

דאינון איש ואשה. י"ה שבהם:

(ע"ב) דאיהו ראשון. ר"ל האב הטומאה הוא ראשון שהוא טומאה ראשונה שחל על הידים וידים המקבלות טומאה הן שניות. וכן בברכה המברך מתברך שהוא מתברך קודם ועליו שריא הרי הוא שניות לברכה:

מל' אדני. ר"ל עם השם הוי"ה בחיבורא:

היכל ה'. ר"ל ג"פ היכל והיכל בגי' אדנ"י:

(רעג א') מכח אדם. שהוא החיה הד' דכליל כלהון:

ואיהו יו"ד כו'. גי' אדם ובו ג"פ י"ד בפשוטו ומלואו ומלוי מלואו כמש"ו כ"ח דמלוי המלוי בב' הידים וי"ד דשמא פרש עם פשוטו בגוף כידוע:

ובודאי לית כו'. שהוא נהיר בכולם ומתעלם בהם כידוע:

ממכון כו'. ר"ת משה וכן בשגם גי' משה:

מה שהיה הוא כו'. ר"ת משה וזה שאמר הדור שהולך רצה לומר בכולם מתעלם משה. וז"ש מה שהיה הוא שיהיה שהכל הוא:

מכאן כו' באתגלייא שהוא עצמו יפרש כאן בחיבורא דר"מ זה:

דביומא תליתאה כו'. כמ"ש ויהי ביום השלישי שלישי לפרישה:

לתרין טבין. ר"ל נגד ב"פ כי טוב הנאמר ביום השלישי:

ולבתר דאתעברו כו'. כמ"ש ויפול כו' כידוע:

ורזא דענ"ג כו'. ר"ל ר"ת עדן נהר גן שכנגדן ג' סעודות כידוע:

לנגע בהיפוך אתוון:

על ה' מעדן כנ"ל מלא יינא. גי' ע' עם זכור ושמור ע"ב:

(ע"ב) אקרי חובא ר"ל ס"א:

עשרה דברים. כדעת י"א (ברכות נ' א') וקא חשיב ומקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין לא':

ויש אומרים חי מן כו'. הוא הגה"ה (עמ"ש רבינו בא"ח סי' קפ"ג):

כנגד י'. עטור בכתר. ועטוף במלכות. חי ביסוד. מלא בת"ת. הדחה ושטיפה בחו"ג. ומקבלו כו' בנצח כמ"ש נעימות בימינך נצח. שמקבל מחו"ג וחוזר לחסד. ונותן עיניו בו בהוד ששם שילוב הב' שמות כי בו נגמר פלגא דגופא והן ברזא דעינים כידוע. ומסלקו כו' בחכמה יו"ד כמש"ו. ומשגרו כו' בבינה:

בבת עין יקו"ק. צ"ל קו"ק:

ואישוני ל"ג **(ולולי דברי קדשו ז"ל היה נ"ל שאפשר צ"ל ובשני. המ"ל:

)**:

(רע"ד א') בזוהר. (מכי"ק ז"ל) שנא"ן כו'. הענין שכ' שנא"ן הוא בפניהם שבהילוכם לפנים כסדר כי פניהם ההולכין לצד ההוא שהולכין בחיה הימנית הוא שור ובאמצעית נשר ובשמאלית אריה וברביעית אדם וכן בכל צד שהולכין וכסידורן כאן נאמר האל הגדול הגבור והנורא האל בשור ועל כחו וכמ"ש ורב תבואות כו' הגדול בנשר וכמ"ש (יחזקאל יז) גדול הכנפים כו' הגבור באריה ידוע והנורא באדם כמ"ש ומוראכם וחתכם כו':

פרשת שופטים (ע"ב) רע"מ. כי יו"ד מיני' כו'. ר"ל הפסוק כי אלקים שופט כו' ע"ש יקו"ק וכן מפרש לקמן הב"ד וד' מיתות הכל בשם הוי"ה. ואמר שהתיבת כי הוא יו"ד של השם יו"ד של כי הוא י' פשוטה וכ"ף של כי הוא יו"ד מליאה. זה גימ' י"ב הן ב' ההי"ן במילוי א' וזה ו' הוא ו' פשוטה ז"ה של וז"ה הוא ו"ו מליאה והוא מילוי אלפין בלא אל"ף של וא"ו שהוא גי' דם כידוע בסוד דמים טהורים שאל"ף דאהי"ה משלמת אדם מילוי מ"ה:

הנה על אדום. שהוא ס"מ שרו של אדום:

ה"א ה"א תרין. צ"ל ה' ה':

מפי ב"ד דלעילא כו'. בינה:

וב"ד דלתתא. מ"ל כידוע. והן ב' ההי"ן ובשניהן פי כמ"ש מפי ב"ד כו' הרי פיפיות:

אין אדם נוקף כו'. ר"ל מלמטה הוא נוק' ב"ד שלמטה שמכריזין מלמעלה הוא ב"ד שלמעלה ר"ל שאין ב"ד של מטה פוסקין עד שנגמר בב"ד שלמעלה וזהו צדק צדק ב' ב"ד הנ"ל:

תמן אשתכח כו'. ר"ל דינא אותיות אדנ"י. (לענ"ד צ"ל אשתכך כו' וכדמפ"ו וחמת המלך שככה. ושם אתבסמותא. ד"ל):

בק"ש כו'. ר"ל ק"ש הוא בת"ת שמע ישראל ישראל סבא ותפלה במל' אדני שפתי כו'. וחרבא הוא הוי"ה ת"ת ונרתק אדנ"י כנ"ל:

רוממות כו'. שאמרו בגמרא שקאי על ק"ש וכתיב וחרב וכו' ואמרו בגמרא כל הקורא ק"ש כו' כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו':

בצדיק כו'. והוא כלול מל' כידוע:

דבי' אדני כו'. מביא ראיה שהוא נרתק אדני שמתחיל באדני ונאמר ופי שהוא מל' פי ב"ד שלמטה:

ביה וחמת כו'. שכבר נשחט בק"ש כמ"ש בהת"ז שבק"ש של שחרית נשחט:

זרקא תמן קו כו'. ידוע שהטעמים הם מאני קרבא והזרקא הוא חנק קו של הזרקא הוא החוט ויו"ד שעל הקו בעיגול כמין כריכה הוא הכרוך סביב הצואר כעין יו"ד ושאר החבל היוצא ונשאר מהכריכה הוא שקבוע בו הכריכה ותפוס בו והן יו"ד וא"ו של השם כמש"ו לקמן:

וישאהו במוט. שנשאוהו לס"מ במוט שהוא כעין חבל לחנק אותו:

בשנים. כמ"ש בפירודא לס"ם ונוק':

מאי מוט. צ"ל מט וה"פ מ"ט דההוא רשע שהוא מט בו שאצל צדיק נאמר לא יתן לעולם מוט לצדיק אבל ההוא רשע מט והן במ"ט שערים דבינה כמש"ו שהן מילוי הוי"ה וד' אותיות הוי"ה הפשוטה:

בשית תיבין כו'. הן שמע ישראל ובשכמל"ו:

דאינון ו' ו'. בלא א' באמצע כמש"ל בפ' כי אלקים שופט שהוא"ו הוא בלא א' כזה ו"ו גי' דם הריגה לו:

אחידין בי'. ר"ל בחבל אוחזין בו שני ידים:

ו' חבל כו'. מפרש והולך כל השם:

בשכינתא עילאה. שהיא אש של גבוה:

ובכל עצים דאחידן ביה. הן ה' ספירות ח"ג נה"י:

באילנא דחיי בגופא. ר"ל שהגוף הוא עץ החיים ת"ת ואש של גבוה אוחזת בו שכינה עילאה ואיברים שלו הן נרות ואש שלמטה שהן נרות של השכינה תתאה שהיא נק' נר ה' שרמ"ח איברים עם