יהל אור רז

פרשת ואתחנן (רסא ע"א) [כאן עסה"פ על הזהר מגכי"ק ז"ל] אלא קול דאקרי דבור. ר"ל מלכות קול השביעי מז' קולות והיא נק' דבור ושמיעה כמש"ו שנאמר ורצע אדוניו אדון כל הארץ כמ"ש בסבא פ' משפטים:

מאי ותמונה כד"א ותמונת כו'. ר"ל ז"א דרגא דמשה שע"ז נאמר ותמונת כו'. ואמר ד"א ותמונה דא קול כו'. ר"ל בינה שז"א מ"מ ההשגה בו משא"כ בבינה וז"ש דלא הוה מתחזי כלל:

זולתי קול דא קול כו' כנ"ל מלכות:

בגין דכל תקונא כו'. שבגוה מציירת ז"א שלכן נק' אמא:

דלא פסקי מבועוי לעלמין. הוא ההבל בגרון דלא פסיק כלל לעלמין כמ"ש בסוף ז"ח וז"ש ונהר יוצא מעדן תדיר כו' והוא נק' קול גדול כו' ואמר ובג"כ ה' עילאה ה' כו'. ר"ל כמו ששניהם באות ה' כן נק' שניהם קול זה קול גדול וזה קול דברים:

וכל אינון קולות כו'. ר"ל ז' קולות:

תמן אשתכחו. ר"ל בההוא קול דברים. וכלא נפקי מקול גדול:

באתר דאקרי עה"ח. ר"ל יסוד שהוא כלל זו"נ שבו מתייחדים. וז"ש וביה תליא כלל ופרט כו'. וז"ש והוא אקרי תורה כידוע. וכן משנה תורה מרכבת המשנה. ואמר בקדמייתא גבורה דלא פסק. ר"ל בינה מקורא דחיי וזהו דברות ראשונות אבל האחרונות משנה תורה הוא באילנא דחיי ועיקרה במלכות ונכלל ז"א בואוי"ן דולא תחמוד כמש"ו:

(רס"ג א') רע"מ. הכי אתייחד כו'. במלאכים וכן למעלה:

ויחבר כל שייפוי. בכל גופו כמ"ש בכל נפשך:

שייפין עילאין. כמש"ו:

רמ"ח עלמין. ברמ"ח תיבות דק"ש:

ברזא דמ"ב כו'. בפ' הראשונה בדכורא:

בכללא דע"ב בפ' שניה בנוק':

ברזא דה' אחד כו'. ר"ל כמ"ש בזוהר דתחלה ה' אחד שייפין דעד"א ושמו א' שייפין דשכינתא ואח"כ מתייחדין יחד דלכך לא כתיב ה' ושמו אחד:

בתרי אתוון. ח"ד עד"א ושכינה דא' טמיר וגניז לעיל ולא אתיידע וצריך לחטוף כמ"ש בס"י ואם רץ לבך כו':

דאילין אינון כו'. ר"ל לעבדה ולשמרה כמ"ש לעבדה במ"ע ולשמרה במל"ת וז"ש רזא דה' כו':

ברישא דכתם פז בינה עטרה על וא"ו כמש"ל:

[ליקוט (מעצם כי"ק). ראשו כתם פז. פז הוא גי' אני ה' ואני הוא גי' פנים ואחוריים של ה' והפנים טדה"ד הוא באור פני מלך חיים שמאירין י"ג תיקונים דא"א בט' דז"א והן כ"ב וידוע שהמי"ג ד' לחודוי אסתמכו וט' לחוד וזהו ט"ד וט' תיקונים דז"א הן ה' מאו"א וד' מחו"ג כמ"ש בפ' משפטים קכ"ב ב' דיקנא דמלכא יקירותא כו' וזהו ה"ד והן כ"ב אותיות התורה כמ"ש בס"ד ובפ' נשא. ואחוריים כוז"ו הן בעמר נקי זה בפנים וזה באחוריים והוא סוד העל כידוע שראשי נמלא טל אורות טליך גי' טל והוא ג"כ חיים לע"ל תחיית המתים לאחר זה העולם והוא גי' ה' אחד [והשם ה' הוא במוחא בג' חללי דגולגלתא] והכל הוא פז. וזמ"ש בפ' ואתחנן בר"מ רס"ג א' ששנים רזא איהו כו' בעטרה ברישא דכתם פז כו' ורזא דההוא פז כו'. ע"כ]:

(ע"ב) בהאי ששנים כו'. ר"ל תרי"ג עם פ"ז גי' ששנים. וז"ש לעיל ששנים רזא איהו כו'. ובששונים ג' דרגין בינה עד"א מלכות ורזא דא תפוח כו'. תפוח עד"א וששונה שכינה כמ"ש כתפוח בעצי היער כו' כשושנה כו':

*בגין דאתדבק בימינא כו'. ששם חכמה כידוע יו"ד של השם עשר אמירן כידוע:

*ודא איהי פתחא דלעילא כו'. זה השער כו' מל' אדנ"י (במלוי גי' תרע"א) גי' מזוזה:

ותו דלא ינשי כו'. דג"ד באדם גופו ולבושו ודירתו ובכולם קבע הש"י שמו בגופו במילה ובלבושו בציצית ובדירתו במזוזה. ובכלם בפתח מילה פתח הגוף וכן כולם:

כללא דכר כו' ו"ה שבו [הגהת הרמ"ש. זו וזה דמזוזה הוא ת"ת ומ"ל והמ' דמזוזה הוא יסוד המחברם]:

סמיך לקבל פתחא תרין. כצ"ל:

חד שיד"א. ר"ל חד מתרין דרגין הוא ש"ד ובשד"י. דמזוזה אתכפי דיו"ד מן שדי הוא תוליא דשלשלאה על שד משד"י:

בבר נש כו' כגוונא דא. ר"ל כמו אצל מזוזה שבימין מלאך ובשמאל שד וכן בפתחא דלעילא מל' עומדים משני הצדדים קדושה וסט"א:

כד עייל. דבביאתו א"צ שמירה כמו ביציאתו דלפתח חטאת רובץ כמ"ש ולואי שתהא ביאה כיציאה (יומא פ"ו פ"ז סנהדרין ז' ב'):

(ליקוט מגכי"ק) בספרא דשלמה כו' כיון דנפיק ב"נ מתרעיה כו'. והענין כי עיקר השמירה מיצ"ה ביציאה כמ"ש לפתח חטאת רובץ ולכן נקבע המזוזה בשמאל היציאה נגד היצ"ה. אבל בביאה אין היצ"ה שולט ואין פחד רק מההוא שידא ואתבר מנגד השמא דימינא (רסה ע"ב) בזהר. מעמיקתא דכלא. ר"ל מהמחשבה והוא חכמה וזהו היו"ד דהיושבי מעיקרא קוצא תחתון של יו"ד הנק' שבילא שמשם כל ברכאן יוצאין:

(רסז ע"ב) ת"ח כלא כו'. ר"ל כל ד' אותיות השם אינן מתפרשין קוצו של יו"ד עם היו"ד יו"ד עם ה"א שהוא חכם בבינה בעוקץ שלאחרי' וה"א בוא"ו בוא"ו שבתוך הה"א וא"ו עם הה"א אחרונה ברגל ימין של הה"א כמו יו"ד עם הה"א כמ"ש בפא"מ:

(ער ע"ב) דרישא חוורא. הוא ע"ק כתר:

אתקין רישא רשימא כו'. הוא חכמה שהוא ראשית לכל והוא יו"ד בג' קוצין וז"ש מעילא לתתא כו':

אתקין סטר צפון כו'. הוא בינה. וז"ש ביה רשים עומקא כו' שהיא נק' תהום רבה ואף שהיא עיקרית מוח בינה מ"מ מסתיימת בפה שהוא תהום עילאה ששם זיווג עליון וברחם פה התחתון תהום תתאה זיווג תחתון. וז"ש דסליק ונחית. ר"ל ההבל תמיד בסוד קול גדול ולא יסף נהר יוצא תמיד כנ"ל רס"א א':

בגוויה נחית כו'. הוא ז"א והוא שם הוי"ה ית' וכל אות נכלל בחבירו הרי אלף ות"ק [א"ה ע' מ"ש הגר"א בפ' בראשית נ"ה ב' בסוד אלף ות"ק מפתחאן]:

תחותיה תטלל כו'. הוא נוק' וז"ש כד סלקא כו' דביממא סליק לעילא ונכללת בדכורא ובלילא נחתא ותתן טרף לביתה ממאי דנקטא ביממא וע"ז אמרו (חגיגה י"ב ב') וילון אינו כו' אלא נכנס כו':

ארבע מגרופי. הן ד' החיות:

אתקין בהאי חיותא. שבה ד' יסודות ד' שבמרכבה שנא"ן והאדם נברא מעפר שהוא אדם כידוע אבל כליל מכל ד' יסודות שכולן פני אדם והוא כלל ד' החיות:

אילנא חד כו'. ז"א:

בחד כו'. יסוד:

פרשת עקב (ר"ע ע"ב) רע"מ. (מכי"ק) פקודא דא כו'. הכלל במלת ברוך נתברכו חג"ת בג' תיבות אתה ה' אלהינו חוזרות למעלה לאתקדשא בבחינת קדושה שמתחלה היו מתברכות בסוד אימא ואח"כ אסתלקו בסוד קדושה וזהו אשר קדשנו ונתוספו קדושה בנה"י וזהו תוספת קדושה שהן באין בתוספות במצותיו נ"ה וצונו יסוד וסיום מלכות ועניית אמן הוא ייחודא והוא יב"ק ונכלל באמן ג"כ יב"ק א' קדושה חכמה מ"ם בינה ן' זו"נ והוא ייחודא וכמ"ש בס"פ וילך מא' למ"ם וממ"ם לנו"ן כו':

(רעא ע"א) רזא דימינא ואקרי כהן כו' אתה כהן לעולם. (כתב הגר"א בתיקונים