יהל אור קצה

ובהו למעלה ולכן אפסיק בטעמא על ובהו ועבפ' ויקהל:

רוחא דאסעיר כו'. בחליו והכל הוא בחולה וכן אש וענן דאסתתים ריאה והוא הגסיסה. ואמר דכפיף כו' שלא היה כח לאחוז בגופו כי האחיזה דיליה מצד העונות אין מיתה בלא כו':

ע"פ המים ואיהו רוחא דקודשא לשמאלא כו' כצ"ל. ור"ל בב' בתי לבא:

ורוחא ועפרא ולקבלייהו אית ד' סטרין עון כו' כצ"ל:

שאול תחתית. דמדורי' בתחתית האדם והוא קליפה דתהום כנ"ל. והן ד' עונשין מוח תמות בעוה"ז ובעוה"ב יצה"ר דתאוני וכעסני שור וחמור טו"ר והן כפולין לד' מיתות ועמ"ש בז"ח רות. ב' בעוה"ז רגלי' כו' שאול כו' והוא המות וקבר שהן דתאוני מים וכן דטחול שחוק ושמחה בעוה"ז לשחוק עושים לחם ויין ישמח כו'. וב' בעוה"ב ואחריתה כו' שהוא הגיהנם נורא דגיהנם דמרה כמ"ש בתיקונים ולקמן ברע"מ חדה כו' הוא הכרת וזהו פיות מעוה"ז ומעוה"ב הכרת תכרת כו'. ואף בחולה ד' כנ"ל ב' בחליו וב' במיתה כנ"ל. וכל אלו ד' בחיים**(אצ"ל בחינות.)** בקדושה מארבע רוחות כמש"ו:

ונחה עליו רוח ה' כו'. ד' רוחות שם בפסוק והן בד' אותיות הוי"ה וג' כפולין בשית כתרין (נ"א רוחין כמ"ש באד"ר. וז"ש כד איהו נשיב כו' ב' (אצ"ל בד'. כ"מ עה"ג אתוון כו' נגד ד' הנ"ל ד' חיוון כו' ומפ"ו ימינא איהו מים כו' ואע"ג דכאן הכל ברוח משום דכליל להון כמש"ו וז"ש וכלא בן י"ה ר"ל דכולל י"ה דאינון מים ואש והן המוחין דכליל לון כידוע ואמר בערקין דמוחא כו' שג' אלו מוחא וריאה ולבא כלל הכל כמ"ש בסוף תכ"א והן אמ"ש רוח מים אש ברב"ג והרוח כולל הכל שהוא באמצע וסליק ונחית בסולם דקנה במוחא ולבא ומפ"ו בכל האברים וכנגדן העופין דאינון מלאכים כמש"ו:

כד סליק רוחא על כנפי כו'. כצ"ל:

כי עוף כו'. האומות:

ובעל כנפים האונות שש כנפים כו':

הכי שפוון כו'. דדיבור הוא בדיוקנא דקול דו"נ לכן מפ"ו הכל בדיוקנא דיליה וכגוונא דאינון חמשה כו' והוא שם הוי"ה די' הוא דבור ו' קול ועתמ"ה:

קול ה' על המים. כולל ג' קולות ואש ג' קולות והרוח הוא קול ה' שובר ארזים באמצע כליל לון והוא נגד רוח מפרק כו' וכאן שובר לס"א כמ"ש בתז"ח:

(רכח ע"א) דאיהי טרפה. ר"ל זהו שמטורף:

ואשמע את קול כו'. ר"ל זהו שמע שבו צריך להשמיע קולו והוא הוי"ה שמע ישראל עד"א:

בחשאי כו'. ר"ל בלא קול המשמיע קולו בתפלתו כו':

בד' פרשיין כו'. עם ושמתם נגד ד' אותיות הוי"ה:

כמה צפרין כו'. בזמירות דפסד"ז כמש"ו:

דאינון ענפין כו'. שהן האברים עצמן כנ"ל:

איהו פתחא כו'. ר"ל זהו שפתי תפתח שפ"ה גי' שכינ"ה תפתח לקבלא כו' והיא אדנ"י כו':

והאי רזא דחשמ"ל כו'. ר"ל תפלה בקול רם כלהו חשין ושותקין לשמוע מפי ש"ץ ובלחש כלהו ממללין שהש"ץ דוגמת הקב"ה. וז"ש כשהדבור כו':

בההוא זמנא דמתייחדין כו'. בתפלת הש"ץ שעונין אמן שכולל ב' השמות אבל בלחש הוי"ה במחשבה ובדבור אדנ"י כמ"ש בת"ז:

איהו אשתכח כו'. ר"ל הוי"ה:

בנין דמזון כו'. כידוע בעד"א שהוא אילנא רבא ותקיף כו':

אדני אשתכח כו' לגבי כו'. וזהו ופניהם וכנפיהם פרודות:

חיון שאגין כו'. עכשיו מפרש באופן אחר שהחיות הוי"ה ואופנים אד"ני ושרפים כולל שתיהן. חיון שאגין. בק"ש:

אופנים מצפצפין כו'. בתפלה בלחש. וימינא ושמאלא הוי"ה ואדנ"י פרודות ובעד"א בתפלה בקול מתייחדין שם הוי"ה ואדנ"י בייחוד:

ועוף יעופף. שהן ימינא ושמאלא כידוע [נעה"ג. כמ"ש זה מיכאל וגבריאל]:

השמים. שהן שרפים ויעף כנ"ל וכתיב יוליך את הקול הרי קול ובעל כנפים ג"כ שרפים כמש"ו שש כנפים כו' יגיד דבר הרי דבור:

שית תיבין. דק"ש פ' א' כלול מו"ק ימינא ושמאלא ואמצעיתא שכ"א בו הוי"ה ואד"ני וזהו בשתים יכסה פניו. אנפי החיות קול. בשתים יכסה רגליו. גדפי החיות דבור שכ"א כלול משתים כנ"ל. ובשתים יעופף. שרפים ועוף יעופף כנ"ל:

סימן תניינא. שאמר לעיל עד דתחזון בי' סימנים כו' בי' תיקונים כו' והוא מראה תניינא ת"ת כמש"ו:

רשימו דס"ת. וזהו דמות כמראה אדם והוא ק"ש כמש"ו:

ואיהו כתפארת כו'. ראי' שת"ת הוא אדם לשבת בית מל' וכן כאן יושב על הכסא מל':

דטלית כו'. ר"ל דכסא הוא טלית והיושב על הכסא הוא ק"ש. וזהו יושב על כסא כו' כמש"ו:

ובגינה. צ"ל ובגיני'. ור"ל כמראה אדם ג"כ במט"ט בת"ת כמש"ו:

כל הנקרא כו'. שכולם נקראים בשמו:

ולעילא כו'. באצילות:

דאינון אדם. ע"ש י' אותיות דשמא מפרש נק' אדם:

הט"ל בה"א. מ'וריד ה'טל ר"ת מ"ה:

ביחודא דק"ש ומסט'. צ"ל מסט':

מה"ב ודבור כו'. ר"ל בלא סירכא דאחיד בדיבור והוא עכוב דלהון והוא דוגמת הריאה בסירכא וכמש"ו:

כל אברין פתיחין כו'. דהאדם הוא בדמות מט"ט דנעשה מרכבה לקוב"ה ושכינתיה והוא כגוף ונפש ורמ"ח אברין דנפש פתיחין לאשפעא לגוף והוא רוח ונפש רוח לנפש דנפש איהי שתופא דגופא. והוא בקריאת שמע ותפילה כמש"ו. וז"ש שיחת מ"ה ברוחא מלאכיו רוחות שיחות עופות בנפש. שיחת דקלים בגופא ע' ענפין כו'. והנפש הוא משרתיו אש לוהט אש בלבא מלאכיו בריאה כנ"ל והמקרה במים במוחא ונשמתא בשמים דהוא עליותיו:

ובההוא זמנא דנחית יקו"ק כו'. ר"ל בחזרת הש"ץ דבלחש איהי פתיחא לקבלא כו' ושם ממללות הדיבור וכאן חשות בחזרה תרפנה כו' כמש"ו. והוא בחזרה בשרפים שלכן שם הקדושה ובלחש אופנים ובק"ש חיות כמש"ו:

ואיהו כליל שית תיבין כו'. ר"ל דק"ש. ואמר בשתים כו' דהוא חבורא דב' שמהן דמתחברן באמצע דבצדדין ופניהם וכנפיהם דהן נו"ה כנפיהם וחו"ג ופניהם הן ב' אותיות ראשונות דהוי"ה ואדנ"י דנו"ה דאינון דידה ובת"ת ויסוד מתחברין ב' אותיות האחרונות דשם מקומה של מל' שורוק חירק וכן בד' מוחין באמצעיתא מתחברין ב' מוחין וכן בנה"י ובאלו ב' יעופף דסליק למעלה במחשבה ישראל כו' משכיל לאיתן כו':

דטלית לבנה כו'. והן ד' תיקונין ד' אותיות הוי"ה כנ"ל:

ואית טלית מסט' דמט"ט כו'. ג"כ ע"ב בד' סטרין דהוא דמות כסא כנ"ל. ואמר ה' קשרין כו' ותליסר כו' דנוק' בדמות דכורא כמראה אדם לכן צ"ל דוגמת התורה בה' וי"ג ח"י וכן הק"ש דהוא תיקון זה ה' תיבין ואח"ד שושנה (עי' ריש הקדמת הזוהר ה' עלין תקיפין כו' וי"ג עלין דסתרין. הרא"ש) דק"ש:

תליסר מכילין דאורייתא כו'. כצ"ל. וז"ש ובגינה אתמר כמראה אדם כו':

ולעילא כמראה כו' בראתיו יצרתיו כו' דמט"ט כליל כל הג' עלמין ראשו כו' והוא נקר' בשמי ולכבודי כבוד אל:

ועוד אתקרי אדם מסט' דצדיק וביה קוב"ה ושכינתיה אתקרי אדם ודא איהו טל בגין דטל הכי איהו סליק בחושבן יו"ד ה"א וא"ו ושכינתיה ה"א ובה איהו אדם והאי איהו מוריד כצ"ל. ור"ל ט"ל כריכות וזהו בן י"ה דכולל אותם דהוא וא"ו י"ג חוליות כנ"ל וכולל ל"ט כריכות דהחוליות משולשת מסט' דג' אתוון אלו כמש"ל ב' וביה המרכבה בשלשה כמ"ש בריש ש"ה בג' אתוון אלו והן ג"פ י"ג ב' בי"ה והן לא מתפרשין לכך דווקא בשניהם יחד הן ב"פ י"ג ובו' י"ג וכולל הכל והן ל"ט כריכות וה' קשרין דבה אשתלים אדם. וא' דה"א הוא טלית כנ"ל דקושר הכל. וכצ"ל מוריד הט"ל לגבי ה' קשרים דטלית ח"י עלמין דקשיר כו'. דטלית הוא ח"י כו' דכליל חוליות וקשרים דכולל ל"ט וה"א קב"ה ושכינתיה וזהו מוריד הוא האלף שהוא המייחד ומוריד והוא הטל ה' עם טל:

תפילין משמאלא. מפ' ק"ש ותפילין וציצית בג' דרגין כבר פי' הציצית מהיכן. ועתה מפרש תפלין ולמטה ק"ש. ואמר ק"ש דאיהו יחוד כו' ר"ל יחוד בין חו"ג וז"ש ואיהו אחיד בין כו' דאף דכ"א כליל כולם כמש"ל בציצית וכן מפ' בתפילין מ"מ בציצית הכל בסט' דימינא ובתפילין כו' וציצית מסט' דימינא ברכה ותפילין קדושה כמ"ש בגמרא: