יהל אור קפד

צדקתך כהררי כו' משפטיך כו'. ואמר די במדברא כמו שהיו בזה העולם דכל עניינם שם בטופסא דכאן:

בכמה פליאן כו'. ד' דרגין מקוצו של יוד למלאות לה' אחרונה דמשה סליק לשם במחשבה כו' ובחייו לא זכה אלא למבועין לבינה כי לא יראני כו':

פריעה הוה ביה במה דאתפרע כו' לפסולת לגו כצ"ל:

לגו אתר דפריעה שארי. ר"ל מקום הפריעה שהוא בקדושה הוא מתקיף לערלת הפריעה כי שור הוא דכורא אבל חמור דנוק' אין בכסא והענין דו"נ דקדושה מרחיקין דו"נ דס"א כי במקום הקדושה הן נופלים ולכן בכסא אין שם שליטה דנוק' אבל דדכורא עד בא יעקב ומתחבר בכסא כמש"ו והענין בשור כי עשו דכורא לשמאלא וישמעאל כו' והוא בחטא אדה"ר וחוה כמ"ש בז"ח פ' יתרו והוא בעצב בעצבון וז"ש ויעקב אחיד כו' ובהאי שור כו' ר"ל דפרע מהאי שור דקדושה את המועד ואמר רשומא דברית אית ביה כנ"ל דמילה שהוא בנוק' ביה והוא עטרת הברית נוק' ואברהם אצטריף פסולת של נוק' ויצא ישמעאל ונולד יצחק אז נתתקן נוק' והוא הראשון שנימול לשמונה קדש ידיד מבטן ואח"כ נצטרף יצחק ונפק מיניה עשו דכורא ונולד יעקב אז נתתקן פריעה ולכן נולד מהול כמ"ש איש תם שנולד מהול במילה ופריעה ואעפ"כ נצטרף יעקב בלבן ב"פ שבע שנים נגד אברהם ויצחק דכלול מהם והם ד' דכורסייא ד' בתים דתפילין נגד ד' דס"א דאמצעי כלול שנים כידוע ב' דשור וב' כו' אלא דביעקב אין פסולת רק שתקן כו' ולכן לא אשתלים עד שנולד יוסף כי יוסף ויהודה הן זו"נ ב' משיחין דיהודה עני ורוכב על החמור ויוסף בכור שור ביהודה ותעמוד מלדת דאתתקן כורסייא כו' וביוסף ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף כו' בשביל שנולד שטנו של עשו כו' והוא כנ"ל וז"ש בשרה כתיב פקידה והוא כנ"ל דאתייליד בסטרא דנוק' משא"כ ביעקב וכד אתייליד יוסף דאז נשלם יעקב וז"ש בגין דזכור כו' והוא ברית קיימא ואמר ובמה כד נטל כו' דאתחבר בכורסייא ואז נפרדו הקליפות יתפרדו כל כו':

בכור שורו כו'. ר"ל דכל השוורים משתלשלים מזה השור דקדושה והוא דקדושה בכור לכלם. וז"ש (ע"ב) וכמה גרדיני נימוסין כו' ר"ל דכלם סטרא דשור ולכן אמרו (סוטה מ"ח ע"א ב"ק כ"א ע"א) לדידי חזי לי ומנגח כו'. ואמר ובההוא מתיבתא כו' בעלה דההוא תם כו'. ר"ל דנוקבא כורסייא כולה נק' תם ויעקב איש תם כו'. ואמר א' רזא דוא"ו כמ"ש בס"א פ' בראשית דדא כלל ודא פרט והן סוד שם ע"ב ומ"ב ואמר אברהם לא אתפקד כו' משא"כ ביעקב דכד אתחברת בדכורא אשתלילת מכל לבושין פשטתי את כתנתי כו' ולכן הוא תם לבד ואמר דאקרון כחדא ים הוא יצירה גלגלי ימא דהן דרגין כמ"ש בר"מ פ' בא ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה כו' אבל דעשי' אמר שם ולאלין עביד שמשין ס"מ כו' כעננים כו' וזהו תמים דכל סיום י"ם הוא לשון רבים דהן דרגין הנ"ל ואמר ב"נ אצטריך כו' כמש"ו בלבן ותכלת דציצית דתכלת סלקא מגו ימא וז"ש דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורא ר"ל וזהו לבן דציצית וז"ש ובההוא ימא כו' ואמר למטה לבתר בתפלין כו' והוא א' דאמת והוא רזא דאלקים שאמר בז"ח ש"ה אלקים א' דכר כו' מילה בפריעה כו'. ואמר גו שבעין שנה כו'. ר"ל בז' היכלין דיצירה נונא יסוד דנטיל משבעין שנין כמ"ש בסוף תז"ח ולכן עולה חלזון לע' שנין עד דמקבל מכולן והן נגד ימי האדם דלסוף הוא בגוון זה כמ"ש בפ' בראשית דלכן ל"ל לאדם קיומא ע"ש נ"א ע"ב ודוקא לגוף דעשיה חלקא דמצולות ים אבל לנר"נ דלגו שש וארגמן לבושה כמש"ו ור"ל שש וארגמן ששה דרגין וד' רגלין ארגמן ז' היכלין ואמר מ"ט בנין דתחות ים כו' כנ"ל לבתר עבד לאלין שמשין והוא כתנות עור אף עשיתיו:

כדקא יאות מתתחמן לד' כו'. כצ"ל. ואמר מתתחמן לד' סטרין דעלמא הן ד' שבכסא והן ד' כנפות ד"פ ח"י י"ג חוליין וה' קשרים שהן י"ג עלין דשושנה דלגו וה' עלין דלבר והכל בשם אלקים שנתמלא ברחמים והן י"ג מדות הרחמים ואח"כ ה"ג לא ינקה פקד כו' על כו' ומ"מ הכל ברחמים והן ה' דשמע ואחד רזא דיחוד בחסד ובברית דשם מתגלה חסד בפום אמה שמר הברית והחסד והוא חמשה ואלף אלף הוא א' ה"א דשמא מפרש וכן הוא ואו הא ואלף דה"א הוא בחי' אחרונה דל"ל מגרמה כלום ושם מקבלת הכל ונעשין שם אחד כידוע ולכן נקרא חוה ח"ה י"ג ו' ה' וא' כנ"ל והתחלקותם לח' וה' בסוד ב' מזלות והוא סוד אחד והן ד' חיות והוא שם ע"ב בהן כידוע ואדם ע"ג ברזא דמ"ב וכמ"ש בתכ"ב והוא רזא דתפלין מ"ב הזכרות אקי"ק אשר אקי"ק והוא אדם א' דאמת. ואמר יתמו שיהיו י"ם ות"ם וזהו יתמו דגש במם להורות על ב' ממין והוא ג"כ תם בי"ו פנים דחיות:

הני תרי מערתי אחרנין די לגו לא תשכחו כל דא תמן כו' (קסד ע"א) למתיבתא דיליה אמר לון רבי אילאי זכאין כו'. כצ"ל. מיומא דשארו למיחמי כו' עד כלום ל"ג כאן:

מלין דשמעתון מלה קדמאה כד תנדעון מדידו כו' מפרש תנדעון דא דבצלאל רביעאה כו' כצ"ל:

מאן דלא אסתכל כו'. וכן בהיפוכא מאן דאסתכל כמש"ש אבל העיקר דקאי אמ"ש למעלה יוסף כו' וכמ"ש (חגיגה ט"ז ע"א) כל המסתכל בקשת וכן בקשת דלתתא וכן שנינו במתני' אלו שנים יחד ואמר ג' דברים של ג' כמו למעלה בצלאל יוסף מאן. מאן דלא כד כפיף אי לא כו' מאן דעאל כו' ואמר בין תרין כרובים. שהם מעון ומכון כרובים דעלמא עלאה ממעמקים קראתיך כו':

יעקב חכים הוה כו'. דהבין דהן עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא אע"ג דתחלה לא ידע וז"ש חכים הבין בחכמתו:

לה לבר ממערתא אבל ללאה אעיל גו מערתא כו'. כצ"ל:

וחוה חמאת כו'. דמתחלה אתקשרן היכלין דנוק' זע"ז ואח"כ נוטלין הדכורים כ"א חלקו כמ"ש בהיכלות בפ' בראשית וז"ש ושרה חמאת כו' ורבקה חמאת כו' והענין שרחל לא נקברת שם כי אלו הן כורסיא לחוה משא"כ ברחל דהיא כורסיא להם וכן דוד אינו שם:

שיעורא כו'. כצ"ל מחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין כו'. ור"ל כמש"ל בפ' תשא ונשא מגבעות כו' בינה ובין בתולות אחרי' כו' וזרת הוא ב"ט ובשיעורא דיוד הוא בטפחים דהוא ד' אצבעות דיו"ד שיעורא ד' נקודין כמ"ש בתי"ט ובשיעורא דוא"ו הוא שיעורא דאמות ו"ט כמש"ש. והנה ב' אמין הוא הפסק ב' היכלין גן נעול גל נעול ב' שמות והן היכל א' השביעי דמסתתרת שם והוא אלקים כולל ב' השמות דלכן אמרו (ברכות נ"א ובזוהר בכ"מ) מגביהו מן השלחן טפח דכוס הוא ברזא דאלקים וחושבניה והב' אמות הוא ברזא דדעת דגבוה