יהל אור קעט

עלמא כו'. ר"ל דמעיקרא הוו שמשין לעולם דלעילא משרתי עליון:

אנשי השם אחימן כו'. ר"ל דאנשי השם קאי עלייהו על מ"ש הגבורים אשר מעולם שנולדו מאותן אשר מעולם וקא' זה כנ"ל ונקראו אנשי השם שהיו מפורסמין בשמותם אחימן כו' כי כל הנודע בשמו הוא הפלג' גדולה בעניינו ידעתיך בשם וכן קראי מועד אנשי שם:

אחימן כו'. כ' הרמ"ז ז"ס נפל אש"ת ר"ת דילהון. ונ"ל ז"ש בל חזו שמש בהרי חשך ונגד אלו ארבע היו ד' הנ"ל אבהן וכלב:

ר' יהודה פתח כה כו'. ענין הפתיחה משום דמסיים ר' יהודה הוה אזיל בארחא כו' ומפ"ו ג' דרגין דאדם נר"ן שניתן נשמה ורוח לגופא דאיהו שתופא דנפשא והוא בפסוק הזה נותן נשמה כו' לעם כו' הוא הגוף וטעם כל המאמר כאן כמ"ש למטה:

כמה אית כו'. ב' דרגין תורה ומצות נגד ב' דרגין דקרא:

דכל מאן כו' כמ"ש (סוף מנחות) מאי דכתיב זאת התורה לעולה כו':

ולא עוד כו'. כמ"ש (ברכות ה') כל העוסק כו' שנאמר בחסד ואמת כו':

ומתקנין ליה כו'. ר"ל כמ"ש למטה בתלת עלמין כו' בריש ירחי כו':

ר"י הוה אזיל כו'. אמר זה כאן שקשה ג"כ בפ' אחר שידע השי"ת ולכן על פ' זה ויבאו שכאן התחיל עצתם:

אדם כו' איש כו'. ר"ל בין אדם בין איש וכמש"ו כטוב כחוטא וכמ"ש שמעו זאת כו' גם בני אדם גם כו' אח לא כו' וגם כתיב וימת כו' בצדיקים ורשעים דכבר אתגזר ע"כ זה:

בר פרישותא כו'. ר"ל העה"ב ול"ל לירד בעה"ז לסבול צער המיתה. והשיב לו לקמן שלולי חטא אדה"ר היה המיתה דקרא התפשטות לבד וההתפשטות הזה צריך לו שהוא בצלם כו' כמש"ש:

אורחוי דמארך. הוא הדעת:

וגזרי דמארך. הוא חו"ב וע' בפ' משפטים קכ"ג א' אלא שאורחוי הוא דעת המתפשט בארחין ושבילין וע"ל בא"ר קל"ו א' ואלין הן נסתרות:

א"ל א"ה כו'. ר"ל שלא יעסקו בנסתר כלל:

א"ל אורייתא כו'. ר"ל הנסתרות לה' אלקינו הן חו"ב ג"ר שהן לה' אלקינו ואין לנו כלל לחקור והנסתר שלנו הוא וה' בהיכל קדשו שהוא סוד גופא ונפשא כמ"ש בר"ת כ"ב נגלה ונסתר:

דמאן יכול למנדע כו'. כמ"ש מחשבה דב"נ סתימא כו':

ת"ח לית רשו כו'. ר"ל אפי' הנסתר שלנו:

לעילא ותתא. בשמים ובארץ שהן נגד ב' הנ"ל וז"ש וע"ד כו':

אבל ת"ח כו'. ר"ל להוציאך חלק א"א וכנ"ל ולכן צריך להברא בזה העולם בצלם כו':

תלת עלמין. הן אב"י ג"פ קדוש ונגד הרביעי מלא כל כו' ששם כבודו אות הרביעי דהיא אחידא באדם וע"י אשתמודע והאדם כל נר"נ שלו שוכנים בעולם הרביעי והוא חלוק לג' נגדן וכמש"ו:

דאיהי קשיר כו'. כידוע בסוד ההיכלות ויחוד שמע ובשכמל"ו:

דאשתכח כו'. ומשם יפרד כו'. ומ"מ יש יחוד באנפי אדם וז"ש דאשתכח ביה:

כגוונא דא כו'. והן נגד נר"ן בשמים ואויר וארץ כמ"ש במ"א והכל בזה העולם וכידוע שאות הרביעי כלולה מג' אותיות הראשונות ופן רביעי דילה כליל כל הג' והוא הגוף אופן א' בארץ וכן העולם רביעי הזה הוא גופני:

(קנט ב) אשתכח ביה כו'. דל"ל קיומא כמ"ש בפ' בראשית בסוד השינה ואח"כ במית' אמר כד בעאן כו' וכן למעלה בעלמא תליתאה אמר אלו ב' דרגין אשתכח ביה כו' אשתכח ביה השתא כו' דההשתכחות עצמו אינו בעצם כמו האדם בעוה"ז ואח"כ אשתכח כו':

דכתיב בצלם אלהים כו' וב"פ כתיב בצלם וכאן פעם ג' עשה:

ותמן הוא מדורא כו' ואתקשר כו'. דוגמת עלמא תניינא הנ"ל דאמר שם דקב"ה אשתמודע מניה ואמר שם דאיהו קשיר כו':

לעילא לעילא. דנשמה כולל ג"ר ושם העטרין וזהו בערבות שכולל ג"ר בנשמתא דרגא ראשונה ולעילא כו' הוא ב' דרגין שעליה כנ"ל:

בחדשו אמאי. ר"ל מהו שאמר בחדשו:

אלא רזא כו'. ר"ל שמקבל מחדשו משמשא דמתמן היא מתחדשא:

מדי שבת דא כו'. שב' שבתות מעלי שבתא ושבתא כמ"ש בפ' בראשית:

בשבתו. ר"ל בשבת ו' וכן בחדשו. והחילוק בין חדש לשבת דבחדש ל"ל חידושא רק לסיהרא דלכן אין חדש לשמש ולכן ניתן לנשים (ערש"י מגילה כ"ב ב') ושבת הוא לשניהם יום ולילה ועיקרו ליום שלכן נאמר הכל יום ואין לילה שם שנכללת ביום ובשניהם סליקו לרוחא לעילא אלא דשבת גם לנשמתא והדרוש הזה סובב על קוטב מ"ש בסבא פ' משפטים ולקמן ובמ"ה פ' לך לך דרוחא נוקבא ונשמתא דכורא שמשא וסיהרא והן בב' ג"ע שבארץ ושמים:

ועל דא כלא כו'. ר"ל מדי חדש ומדי שבת:

בר לחייבא כו'. ר"ל מיתה הנ"ל הוא הסתלקות כנ"ל. ולחייביא כו'. והוא כמ"ש בתיקונים אדם כי ימות אדם בליעל כו' ע"ש:

אר"ש כו' ת"ח כו'. וזהו שלח לך כו' שילכו בתורה לחפור:

לעלמין כו'. הן ב' עולמות עלאין הנ"ל לרוחא ונשמתא וכן אמר למטה:

ב"נ דלא מהימני לא ידעי ולא מסתכלי. כצ"ל:

אלילו ההוא כו'. וזוכין להם בתורה ובמצות וז"ש אזילו באורחי כו':

מה כתיב כו'. דתורה מימינו כו' וכמ"ש בפ' יתרו:

דהא היא קיימא כו'. ר"ל ז"ש עלו זה וכמ"ש לא בשמים כו' כי קרוב כו':

ומנה תנדעון כו'. ר"ל כמ"ש בנגב משם ועליתם את ההר שהוא עוה"ב כמ"ש צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה בגיהנם וכ"ה בפשטו וכמ"ש לקמן הכל בטורא וכן א"י ובהמ"ק וגיהנם בשאול ארץ תחתית:

דהאי ירותא כו'. כי היא הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ארץ החיים:

דקיימין שורין כו'. אמר ג' נגד ג' תיבות העם היושב עלי' והן ג' שעומדים בין השורות וזהו שורין שורין דבגו יושבים בבתים כ"א במדורו וזהו היושב ובג"ע דלעילא עליה והוא כמ"ש גם צפור ואלין דקיימין מצאה בית ודרור כו' וע"ל פ"ב קצ"ו ב':

כד אתקפו כו' או כד כו'. דריש ב' דברים בתורה ומצות נגד ב עלמין הנ"ל שג' דברים צריכין חזוק נגד ג' עלמין הנ"ל:

המעט כו'. שמא תאמרו שקשה ליכנס לה א"ל אחד בדור וכיוצא:

האית בה כו' או אי צרירא דחיי כו'. דריש מעץ ב' דברים זו"נ דהיא צרירא דחיי כמש"ל קנ"ז ב' וע"ל צ' ב' צור תעודה דא תורה שבע"פ בגין דתמן אתצר צרורא דחיי ושם צ"ב א' דלת גנתא צרורא דחייא ועמ"ש בליקוטים שם בארוכה. והנה עץ קאי על שניהם. כמ"ש בפ' בראשית י"ח ב' עץ פרי עושה כו' כמה דעץ פרי כו' דנוק' עץ פרי. ודריש עץ עץ וצרור החיים וגם דחיים חיי מלכא הוא מי"ם ויי"ן דירית זו"נ כמ"ש בפ' שמיני ל"ט א' ועוד דיין מסט' כו' וסטרא כו' והן נגד תורה ומצות כנ"ל. ושניהם חיים חמרא וחיי מים