יהל אור קעח

העולה העולה היא למעלה:

למטה לארץ לההוא אתר דחוה אבל ב"נ כו'. כצ"ל כמ"ש בפנים ור"ל בהמה ממש ולסיים אבל ב"נ דכתיב כו' האיך אמרי כו':

תיפח רוחיהון. שיש להם רוח האדם ויהי' כבהמה כמו דאינון אמרין:

כמוץ לפני רוח. ר"ל ההוא רוח דכולל כל רוחות. ומלאך ה' הוא נשמתא מזלא כידוע והוא דוחה דלא סליק לטינרא עילאה. והנפש נכרתה שבה הכרת כמ"ש ונכרתה כו' והוא ירידתה לאבדון כמ"ש והאבדתי את כו' וכמ"ש בז"ח רות דמשם לא סליק וז"ש אלין ישתארון כו' עלייהו כתיב כו' וז"ש ברכי נפשי כו'. ואמר חטאים ורשעים נגד הגוף והנפש דאיהי שתופא דגופא ונגד זה אמר ברכי נפשי כו' וכל קרבי כמ"ש בפ' ויקהל בעוד דנפשי בגופא יחדיו כו'. וכן אמר בסדום רעים וחטאים לה' מאד ד' דרגין הנ"ל מאד הוא נשמתא דשם ובכל מאדך ובכל לבבך הוא הרוח דבי':

(קנח א) זה רע ודאי. ור"ל זהו הרע בכל אשר כו' הגרוע שבכל ב"א והרע שבהן ואמר מאי זה רע כו'. ר"ל דקראו רע להורות דל"ל כו':

כי מקרה כו'. ר"ל דהוא אומר כן:

וגם לב כו'. שנמשכין שאר ב"א אחריו:

ול"ל חולקא כו' בקב"ה דכתיב מלא רע:

ובאינון כו' ואחריו אל המתים. ר"ל שהולכין אחריו אחר הרע שממנו למדו. ואמר לא בעלמא הדין כו'. כמ"ש (ברכות י"ח) החיים כו' שאפי' במיתתן כו' ורשעים אפי' כו':

ת"ח קב"ה כו' בהאי כו'. ר"ל דב"פ אמר חיים כאן ומפ"ו וחיים דההוא עלמא נינהו ר"ל דרישא בחיים דעוה"ב הוא ורצונו בזה לפרש הקרא דכאן כי מי כו' דלעה"ב הוא כמש"ו:

אינון חייבין כו'. ר"ל כ"ז הפסוק כי כו' הכל מאמרם:

אע"ג דיבחר כו'. דריש הכתיב ור"ל אע"ג שיבחר האדם בחיים כמו שאמר הקב"ה וז"ש כמה דאמר:

לאו הוא כלום. ר"ל מ"מ הם אינן נבחרין לחיים שם כי אין חיים אלא בעוה"ז וז"ש יבחר בלשון פעול וז"ש למעלה וחיים דההוא עלמא לא כמו שהם אומרים:

דהא מסירא כו' ומסירא דא בידנא כי כו' כצ"ל. ודבריהם הוא וכמש"ו היאך יהא לן הכל מדבריהם:

ואע"ג דכל הני כו'. ר"ל שדרשו בע"א ורצונו מ"ש (שבח ל') אנת שלמה לא דייך כו' וז"ש אבל ודאי שלמה כו'. ר"ל שאינם דברי עצמו אלא דבריהם כנ"ל:

ת"ח מרגלים כו'. השתא מפ' מ"ש למעלה ולא עוד כו':

בעלמא דין כו'. כמ"ש (סנהדרין ק"ח א') מרגלים כו' שנא' וימותו כו' וזכאה כו'. פי' אשרי ואמר וזכאה מאן כו'. כמש"ל קנ"ז א' ונפש אדוניו ישיב כו'. מבני כנען הוה וכנען כתיב כנען בידו מאזני מרמה וכתיב עליה כו'. כצ"ל. כנען בידו. הוא היפך מציר נאמן וכמ"ש (פסחים קיג ב') חמשה דברים כו' ואל תדברו אמת ור"ל בזה לפי שהוציא עצמו מהם יצא מקללתו וז"ש וכנען כתיב כו':

ברוך ה' ממש. ר"ל שנתברך מהשם ואע"ג שהם אמרו זה ומנ"ל דהכי איתא שהם כוונו האמת לכן אמר וע"ד אכתיב כו' בגין כו'. ר"ל לכן נכתב להורות דנפק מההוא כו'. ואמר ולא די ליה כו'. שלשני דברים זכה והן נ' דזכה לאתברך בשמי' כנ"ל ראה כמה זכה:

ואוליפנא כו'. עתה מפ' שגם דבריהם היה ע"י השם כמו בבלעם:

זכאין הוו ורישי כו'. כמ"ש אנשים ראשי כו':

אבל אינון דברו כו'. ר"ל למה עשו זה אלא שעשו זה בשביל עצמם שיראו כו' וכמו בירבעם וז"ש לגרמייהו בשביל שחשו לכבוד עצמם נתקלקלו וכמ"ש (סנהדרין ק"א ב') בירבעם גסות הרוח כו':

אי ייעלון כו'. כ' הרח"ו כי הם מעלמא דדכורא וכנ"ל קנ"ז א' וז"ש אנשים וכוונת הקב"ה שיתקנו הארץ בדרגא זו וכמש"ש:

ויתמנון רישין אחרנין. כנ"ל. ועל דנטלי כו'. לכבוד עצמם כנ"ל ור"ל שלכן לא יראה האדם כבוד עצמו לעולם:

(קנח ב) אסתכל ברה"ק:

נהירו דסיהרא. ר"ל דנהירו דילה הוא משמשא וז"ש והוא אנהיר כו' והענין כי ג' יק"ו הוא בשמשא כידוע ובזה מאיר ונהיר בזה ג"כ לסיהרא וז"ש (סוטה ל"ד ב') י"ה יושיעך וצלותיה עצמו וא"ו והנה מוחין דסיהרא חו"ב ודעתה קלה עד דאנהיר לה בעלה שהוא בזיווגא מ"ד הדעת וידע וז"ש דשדר כו' והוא כו':

מה עבד כלב כו'. ג"כ לאתנהרא מאבהן ג':

אר"י ארח כו'. ר"ל ז"ש ויבא עד כו':

אבל מאן. שבצרתו אינו יודע שום דבר כך איהו לא ידע מנהון וז"ש מדי ול"ק למדי ולכן לא התפלל ג"כ להנצל מהענקים שלא ידע מהם:

ויקרא כו' ר' יצחק כו'. סיים מאמרו כאן לא שקרא לו שם אלא התפלל עליו ויקרא לה' בתפלה. ומ"ש להושע ודאי שגם הושע היה נקרא כמ"ש למטה אפרים כו' הוא והושע כו' אבל גם יהושע היה נקרא מקדם כנ"ל:

ר' אבא כו'. ר"ל שם ממש:

כיון דשדריה כו'. כו'. ר"ל לזכות לארץ וכמ"ש למעלה שאלו היו צריכין לאמשכא לשכינה תמן חולקיה דארץ:

דעד ההוא כו'. די' דיהושע י' דשרי שכינתא כמ"ש בפ"ג דס"ד:

אמר משה לא אצטריך דא כו'. שאפרים הוא חולקא דידה כמש"ל קי"ט ב' ונסע כו' והוא כל דגל דרחל והוא במערב שכינה במערב וכמש"ש. ואינון ב' כלב ויהושע הן סוד אני והו ראש ו"ק דידיה ודידה והכל בשכינה כפולים ששה וששה ואלין נמלטו והן הכוללים הכל ודידה הוא אפרים ועמש"ש וז"ש והכי אתחזי יו"ד זה הוא חכמת שלמה שנער משמש לה:

ר' חייא אמר וכי כו'. וסיום המאמר של ר' חייא הוא למעלה קנ"ז א' אלא שחזר כאן לסיים דברי ר"י ור' שמעון:

יש בה עין ולא כו'. כמו היש ה' בקרבנו שכאן הוא ההשגה והוא היפוך מדברי ר' חייא הנ"ל קנ"ז א':

ואי תחמון כו'. דשם הוא למעלה מהנהגת העולם ע"פ הטבע בז' תחתונות:

ובדא תנדעון היש כו'. ר"ל בזה דמ"ש היש כו'. לא קאי על הראי' אלא על הידיעה דבדא כו':

והימים ימי כו'. דימים הן ו"ק כי ששת כו' והוו מתחברין ימים ימי ולכן אשתלחו ו' דכלב ו' דיהושע כנ"ל י"ב ובכורים הן עטרא דחסד בכור לכהן וזהו בכורי ענבים והיה עת התקון דנטלא מדכורא ואמר ענבים דא"י הוא גופא כמ"ש בז"ח ריש ש"ה ת"ת דילה מתחבר בת"ת דיליה דכלילין ו"ו:

בסיועא נהירו דמשה כנ"ל:

מאן דהוה רשים. ר"ל דכתיב ויבא ול"ק מאן אלא המיוחד מכולן ראש לכולן וכולל כולן וז"ש דביה כו':

ות"ח מאן כו'. ר"ל דמסתמא הוא כלב דביה שכינתא הפעם אודה רגלא רביעא' לכרסייא. וז"ש אלא שכינתא:

(קנט א) ודא הוא ויבא כו'. ר"ל חברון דאתחברא באבהתא כמ"ש קרית הארבע רגלא רביעאה דשם ג' אבהן ועתה אתחברת בהדייהו:

תאנא אחימן כו'. להרות על מה שאמר בתחלה דהא כתיב ושם כו' ומדחילו כו':

מעולם דשמשי