יהל אור קסב

פרשת מדבר (קיז ע"א) בדיוקנא דעלאי. משמים:

ותתאי. מהארץ. וזהו דמות של אדם:

והוה כליל כו'. זהו צלם של אדם:

והוה נהוריה כו'. דאור ראשון כליל משית יומין יומא דכלהו יומין וזהו מסוף העולם ועד סופו והוא דכורא דפרצופין דאתנטלא מיניה אח"כ:

והוה דחלין כו'. זהו ארבעה ד"ו פרצופים. בדיוקנא כו' וכליל. הוא נקבות של הד"ו פרצופים שהוא נוק' של דכורא. נהורי' ודחלין הוא דכורין מהד"ו פרצופים:

תרין דרגין כו'. דכ"א כליל דכר ונוק':

דו כו'. זוגות דהיינו בצלמו צלם ו' שהוא דכורא וצלם אלקים שהוא נקבות כ"א היה זוגות:

ברא אותם. ג"כ כנ"ל:

לעילא ותתא כו'. הוא אבי"ע עילא אצילות ותתא בי"ע והן דכר ונוק':

אתמעטו פרצופין. דהיינו הדכורים. במלי דגופיה. והוא נוקב' וגם גופי' לא אשתלים:

מעלאי ותתאי. קין והבל קין ממלאך נחש והבל מאדם:

ולא אתיישבו. ולא נשאר מהם כלום בעולם:

לא אשתלים כו'. ג' עמודים שהעולם עומד עליהם:

דאתא אברהם. כמ"ש בהבראם בה"בראם אותיות אברהם:

תריסר שבטין. י"ב בקר י"ב צירופי הוי"ה:

ושבעין נפשאן. שהם ע"ב דהיינו, שבעים נפש עם יעקב ואברהם ויצחק הם ע"ב:

עד דקבילו כו'. דהיינו מעלאי (ושמי') (ל"ה במכתב תי' זו איך צ"ל) [ונ"ל דצ"ל ותתאי. המסדר]:

אורייתא דכורא:

משכנא נוק':

(ע"ב) כמה חיילין אינון כו'. דשני פעמים התפקדו ישראל ראשון פקדו משה ואהרן ונשיאי ישראל במדבר סיני כמ"ש ויפקדם במדבר סיני ושני פקד הקב"ה בעצמו באהל מועד כמ"ש איש על דגלו כו' סביב לאוה"מ כו'. נמצא שני פקודים א' לאורייתא וא' למשכנא. וטעם ב' פעמים כי צריך להיות האדם שלם ולכלול מדכר ונוק' מעילאי ותתאי וזהו אורייתא מעילאי ומשכנא מתתאי וכ"א כלול מדכר ונוק' לכן הקב"ה פקד למשכנא וישראל מתתאי פקדו לסיני לאורייתא לעילאי והוה כלהו שלים כמש"ו וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי:

בהאי ובהאי באחד לחדש כו'. ור"ל בהאי ובהאי בשני המנינים היה הכל באחד לחדש השני בשנה השנית כי מונים שנה לחמה וחודש ללבנה והשני הוא להיפך**(אצ"ל להיסוד. ש"ל:

)** והוא שני למלכות שהיא ראשונה והיסוד שני לה:

והאי אקרי כו'. בסוד ויהי יוסף יפה תואר:

דהא כדין כו'. כי בזמן שיסוד ומלכות מזדווגים וודאי שגם פרצופים עליוני' מזדווגים גם הם לפי שאין להם ליסוד ומל' ממי לקבל אלא מפרצופים העליונים:

לצאתם כו' דהא כד כו'. שיציאת מצרים היתה ע"י מל' ולכך נאמר בשנה השנית לצאתם שהצדיק נק' שנית כדלעיל:

[ליקוט. תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא חד לדכר וחד לנוקבא. ר"ל דבין דכר ובין נקבה כלילא מדכר ונוקבא. וז"ש ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי הא הוא נמי כליל מתרין סטרין. והוא כמ"ש בפ' שמיני דף ל"ה ע"ב צלם בדכורא ודמות בנוקבא וע"ש שנוקבא כלילא בדכורא לכן לא הזכיר בשתיהן כ"א הדכורא בצלמו בצלם אלקים בצלם ו' ז"א דכליל זו"נ בצלם אלקים נוק' דז"א, שנקראת אלקים והיא ג"כ כלילא זו"נ:

אוליד בנין מעלאי ותתאי. ר"ל קין והבל שהן היו כלולים מסטרא דקדושה ומס"א שלכן לא נתקיימו כמ"ש בא"ר ע"ש:

(ע"ב) חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. ר"ל של ז"א ושל נוק' שהן תריסר תחומין די"ב צירופי הוי"ה י"ב גבולין דז"א ותריסר בקר דנוק' ואורייתא הוא ת"ת דז"א ומשכנא הוא ת"ת דנוקבא היכל הרצון ששם י"ב הנהורין ד' דגלים וכל מספר בני ישראל וכמספרם כמ"ש בפ' בהעלותך דף קנ"ד ע"ש ובאותו מספר עצמו הם הי"ב גבולין דת"ת דז"א. וז"ש וכלהו הוי כחד ולא מתפרשי כו' דהא אורייתא כו'. ור"ל כמש"ו אי באהל מועד אמאי במדבר סיני אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. ר"ל במדבר סיני הוא אורייתא באוהל מועד משכנא ושניהם מנין ומספר אחד:

בהאי ובהאי באחד לחדש השני בשנה השנית כלא חד כו'. ר"ל כמ"ש לקמן שהמספר הוא בשני ממטה למעלה והוא ביסוד חדש זיו ומשם אתברכו כמ"ש למטה כי שם צוה ה' את הברכה כו' ושמש וירח הוא זו"נ כידוע ושנה שהוא שנת החמה הוא בדכורא וחדש שהוא חודש הלבנה הוא בנוק' ובשניהם הוא יסוד וזהו בחדש השני בשנה השנית והן לא מתפרשין דא מן דא וסוד המספר הוא משם ובשני דרגין כמ"ש בסבא דף ק"ה ע"א דכתיב [המוציא] במספר צבאם מאי במספר כו' דאלמלא מספר דא לא ישתכחון חיילין ותולדין לעלמין וע"ד כתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל תרין אינון דמנו עאנא ועאלו בחושבנא על ידייהו כו' מי מנה עפר יעקב הא חד דעבד חושבנא ומספר את רובע ישראל הא מונה אחרא כו' ע"ש:

כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. ר"ל במלכות לבד דלא עאלו בדכורא עד דאכלו מנא וקבילו אורייתא כידוע]:

ולאודאה כו'. ר"ל ליתן הודאה וקיום, על ברכת השי"ת וזהו מש"ו תרין ברכאן כו' לבתר ויברך אתכם כאשר דבר לכם. זהו הודאה על ברכת השי"ת:

מאן דמברך לקב"ה כו' עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא. הוא ג' מדרגות נר"נ רחימותא הוא לשון תאוה והתאוה בנפש כידוע. ולבא טבא הוא הרוח כידוע שנק' לב. ועינא טבא הוא הנשמה לכן מסיים והולך בכל לבבך וגו'. ובכל נפשך ובכל מאדך הוא הנשמה וזהו ג' דברים ג' מדות באדם עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה לכן צריך לברך בהיפוך אלה הדברים:

יברך את בית אהרן כו'. כיון שהם הכהנים מברכים לישראל בעינא טבא כו' כדין שצריך לברך ב"כ בעינא טבא הם ונשיהם אבל בלוים אין צריך לברך את נשותיהם שהם בכלל נשי ישראל ולכן לא נאמר אצל הלוים את כמו אצל הכהנים:

(קיח ע"א) והוו עלמין שכיחין בחד. כלומר שהיו נשלמים בשלימות באחדות:

אילנא כו'. הוא עד"א:

מאתר כו'. הוא יסוד הבינה:

מאתר כו'. יסוד דזעיר שכל הברכות מתקבצים שם:

על הררי. זהו נו"ה:

חיים עד העולם. מלכות משפיעים למלכים**(אצ"ל משפיע לעלמין. ש"ל:

)**:

מציון מכלל יופי. שהוא כלל היופי שלו:

אלקים כו'. הוא מלכות:

וכד האי אתער. היינו עד"א:

כלא הוא כו'. חסד:

כלא הוא כו'. גבורה:

כלא הוא כו'. יסוד:

שלמא דעילא ותתא. כדלעיל אבי"ע:

איש על דגלו כו'. כדדריש והולך בע"ב למטה וקי"ט א' וכמה דאחזי עובדא לתתא הכי אתער לעילא:

הה"ד כו' שמי. וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ונק' שמו:

עלאין אינון לעילא. ר"ל לעילא לעילא:

כגוונא דאיהו אתער כו' זהו סמיכות לדרוש איש על דגלו כנ"ל:

או יחזק במעוזי