יהל אור קכה

ואמר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך שכר השתא שכרתיך לבתר זימנא השתא יש שכר ולבתר זמנא נהוו למלכות שמים גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא וכלא אתהדר כמלקדמין איש אשר כברכתו ברך אותם. והענין כי הוא היה סבור שעשרה הרוגי מלכות הם עשרה בני יעקב ממש כמ"ש בכל המדרשים וכמ"ש בז"ח איכה (ע"ב ע"א) ר' יודאי פתח כו' והתעוותו אנשי החיל כד"א ויש בם אנשי חיל חובא דבני יעקב דהוו אנשי חיל כו' קיימא קמי קוב"ה ותבע דינא דייק קרא דכתיב וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת כו' כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא תמני מאה שנין הוה קיימא ההוא נחש ותבע דינא כו' ווי מאן דקביל עונשא על חובוי דהא מיתה מכפרא על חובין ואהדר לקבלא עונשא אחרא כו' בההוא שעתא נחת ס"מ ובלבל עלמא ועאל רוחא דא במעוי דההוא רשע מלכא דרומי ותבע דינא מתקיפי עלמא כו'. והיה קשה לו אחר שעשו השבטים תשובה ואתנחמו ומיתו ומיתה מכפרת כמש"ל א"ל צדיקי' דאזדמן לון חובה מאינון כריתות שבתורה וחיישי תשובה ומיתו מיתה מכפרת עליהם או לאו א"ל כו' חמא אנפוי ירוקין כו' וקשה לו שנחזרו בגלגול ואתמסרו גופין דלהון לס"א והשיב לו שאינו כן אלא שעשרה ה"מ הן עשרה ניצוצין שיצאו מיוסף מצפרני רגליו שהן סוד הביטול והשלימו אלו כנ"ל את מלכות שמים והוא סוד מלכות שבמלכות כנ"ל והוא סוד החי' הרביעית שבדניאל שד' חיות אשר שם הן נגד ד' חיות שבמרכבה שהן ד' אותיות השם שבמלכות וחי' הרביעית הוא נגד מלכות שבמלכות וזהו מלכות הרשעה וז"ס ושארא ברגלי' רפסה וקרנין עשר לה שהן עשר ניצוצות ומלכות נקראת קרן לכן הן בסוד הקרנים ובאלו הקרנים נגיחו לאלו עשרה הקדושים. וז"ס וטפרי' די נחש כו' וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להון. והן שיצאו מהצפרנים וכמ"ש בתיקונים תס"ט דף ק"ח ע"ב דפרח יו"ד משת דאיהי נקודה אבן שתיה דמתמן הושתת עלמא (והוא יו"ד ניצוצין הנ"ל. וכמש"ו) ובהאי יו"ד חב יוסף הה"ד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מאי ויפוזו דאזדריקת יו"ד בין עשר אצבעאן (ור"ל סוד הטפה נקרא פ"ז סוד עטרת פ"ז כמ"ש בר"מ פ' ואתחנן דף רס"ג ע"א שושנים רזא איהו דכד מתחברן כל שייפי כחדא למהוי כולהו בייחודא חדא רזא (דקרבן) כדין מתעטר קוב"ה בעטר' ברישא דכתם פז למיהוי ביקרוי מתעטר' ורזא דא הוי דכתיב ששנים רזא דכל אינון שייפין דעילא ותתא ורזא דההוא פז עטורא דמתעטרא וסלקא מבינייהו וכלא אית בי' כו'. ר"ל שייפין דתרין סטרין הן תרי"ג כמש"ו שם. וטפה דמתייחד בין שניהם הוא הפ"ז שכלם מנין ששנים וזהו ויפזו דאזדריקת כו'. וז"ס שוקיו עמודי שש שהוא שת מיוסדים על אדני פז הוא כף רגלין שבהן הפז והוא סוד ל'ב'נ'ה כידוע ופ"ז עם רג"ל הוא ש"ך שאלו היו"ד שהוא מלכות כנ"ל כולל הכל ואע"ג שכתיב זרועי ידיו אלו הטיפין נקראין זרועי ידיו שהן חו"ג ומנהון נחתין הטפין כידוע ואמר (שם) ואתפליגי ליו"ד ניצוצין דאזדריקת מקשת דאיהו ברית ובאן אתר אזדריקו בעשרה הרוגי מלכות. א"ל והא שמענא דעשרה בני יעקב הוו א"ל ח"ו אלא בדיוקנייהו הוו א"ל ומאן גרם דאזדריקו תמן א"ל דיוקנא דאבוה דאזדמן לגביה דהוה דיוקנא דאדם קדמאה דא גרם דאזדריקו לון ונעץ צפרניו בקרקע וברח גרמי' ולא איזדרקו בהאי זונה דאי לאו דאתחזיאת ליה דיוקנא דאבוה לא הוו אזדריקו הכי כו' ואיהו קביל עונשי' באלין עשרה הרוגי מלכות דהוו עתידין למיפק מניה עשרה שבטין ובג"ד עשרה ה"מ כו' ע"ש ומ"ש בז"ח איכה שהן עשרה בני יעקב עצמן הוא בסוד העיבור בשעה שנגזר על עשרה ה"מ שהם גרמו כ"ז ליוסף שאלו הטפות כשיצאו נתלבשו בס"א בסוד בבגדו בה שהוא לבוש דנשמתא כשיוצא בקדושה ואלו היה להם מלבוש של ס"א ומהן הגופין הנ"ל ואלו עשרה בני יעקב היו צריכים להתלבש באלו הגופין לסבול עמהם וז"ס מ"ש בז"ח איכה שם היך התעוותו רוחין קדישין לאתלבשא בלבושין נוכראין אחרנין למידן לון בקלנא סגי ווי לדא ווי לעוותא דא מאן חמא גו גנתא דעדן בשעתא דאתמסר דינא לעילא עשר מרגלאן שפיראן נהירו דכל גנתא בין כל אינון אלנין מתפשטין ונפקין כלהו לבר כו' ע"ש ואמר שם וכד אינון עשר מרגלן נפקו מג"ע לאתלבשא בלבושין אחרנין כלהו לבושין אתמסרו בידא דנחש בר חד דאיהו ראובן דכתיב וישב ראובן אל הבור ועל דיהב עיטא למירמי לבירא אתפס איהו בבירא ואשתזיב ודא איהו ר"א הגדול כד תפסוהו למינות ויהבוהו בבירא ואשתזיב נשמתי' דראובן ואח"כ יצא ממנו. והחילוק הוא שבעיבור גופין אינן דלהון ולא אתמסרו משלהן לס"א ח"ו רק דאתלבשו בלבושון דלהון. וז"ש א"ל פנחס הוא אליהו. והענין כי למה נקרא אח"כ אליהו ולא בשמו הראשון והענין כי כל שאדם מוסיף מעשים טובים מתחדש לו נשמה אחרת וכל הראשונים בטלים אליו. וז"ס שהראשונים היה להם שמות הרבה בכל פעם שם אחר כי כל נשמה יש לה שם אחר כידוע ופנחס כשזכה לזו הנשמה שנתלבש בו שנקר' אליהו ונקרא בשם אליהו וז"ש בפ' ויקהל דף קצ"ז ע"א ורזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר באינון תולדות דעלמא רוחא יהא דיחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה כו' ע"ש אמר שיתלבש בגופא וז"ס שכ' הספ' שאליהו לא היה לו לא אב ולא אם רק נחית משמיא ונתלבש בגוף וכן היה כאן בעשרה בני יעקב כנ"ל:

א"ל ר"ע ל"ל זכות אבות. ר"ל כי א"א להתלבש בגוף רק שהוא שרשו. והנה הגרים להם אחיזה באברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשיו אבל לא ביעקב כידוע בסוד בטח בדד עין יעקב שאין מקבלין גרים אז וז"ש אחר שהוא בן גרים היאך אפשר להתלבש בו א' מבני יעקב ונקט לישנא דגמרא (ברכות כז ב):

אמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ר"ל שיששכר נתגלגל ברבי עקיבא שלכן זכה לתורה וזכה לבינה עד שאמר מרע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י (מנחות כ"ט ב) והתורה מבינה כידוע והיה מעבר שנים כו' בסוד יודעי בינה לעתים וביששכר נתגלגל ניצוץ יעקב עצמו ולכן היה יכול להתגלגל בו. וז"ש פתח ואמר כו' אלי תבא כו'. ר"ל שאתה בעצמך צריך לבא עלי. וז"ס ויבא הוא כו'. וז"ש שכר השתא שכרתיך לבתר זמנא. ר"ל דעכשיו יתנוצץ ביששכר וכן אח"כ בר"ע:

השתא יש שכר. י'ש נצוצין הנ"ל שכללא דלהון ביעקב:

ולבתר זמנא נהוי למלכות שמים. היו"ד ניצוצין הנשארין:

גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו. ר"ל וכ"ז בסוד העיבור וגופין של עשרה ה"מ ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא מדור הס"א בסוד הקרבנות כמ"ש לעיל וז"ס אביך ואחיך באו