יהל אור קטו

לחם ואכלתם ולא תשבעו וזהו שד היפוך שד ונקרא שד"י ב' אותיות שד מלשון שדים המניקי' שנותנין כל צרכם וב' אותיות די ע"ש שדי במעט שאוכל שהכל די וזהו שדי ולכן הוא בב' פתחין שד די. וכן בלחם הפנים בזמן שהברכה נשתלח' בו כל כהן מגיעו כזית והוא ברכה אחת יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר. משמת כו' וכל כהן מגיעו כפול (קללה) אחת הצנועין כו' הוא השנית:

ועבדין לון לב"נ קטרוגא. אמר לשון קטרוג שכל הקטרוג ושנאה הוא בהיכל דסט"א כנגד זה ההיכל כמ"ש שם היכלא חמשאה כו' (עיי"ש עד) ואלין עבדין קטרוגא כו'. וז"ס (ב"מ נ"ט ע"א) כד מישלם שערא מכדא נקיש ואזיל תיגרא בביתא והכל בחטא עה"ד דשם ואיבה אשית וכן ארורה האדמה בעבורך בזעת אפך תאכל לחם כו' כי עפר אתה מההוא היכלא כמש"ש האי רוחא אקרי אפרא כו' בגין דהאי איהו עפרא כו' ואמר שם ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם ב"נ ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחיי' לון לאלין תרין רוחין לבר כו' דכאן הוא סוד החסד. וז"ש ואפיק רוחא דמזונא לכל אינון בני מהימנותא. ר"ל בעלי אמנה שמאמינים בקב"ה כמ"ש (סוטה מ"א ע"ב) מאי אנשי אמנה אר"י אלו ב"א המאמינים בקב"ה דתניא ר"א הגדול אומר מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר כו' והן העושין חסד וכמ"ש בזוהר פ' בהר וכי תאמרו מה נאכל וגומר ר"י פתח בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה כו' מאן אינון בני מהימנותא אינון דמתערי האי טוב לקבלי' ולא חס על דילי' וידעי דהא קב"ה יהיב לון יתיר כד"א יש מפזר ונוסף עוד מ"ט בגין דהאי אתער ברכאן לקבלי' ולא תימא אי אתן האי השתא מאי אעביד למחר אלא קב"ה יהיב לי' ברכאן עד בלי די. שהוא מאותן שדים כנ"ל. ואמר שם כגוונא דא וצויתי ברכתי לכם בשנה הששית וגו'. כי בכאן הברכה בששי שומר הברית נטיר גנזין דילי' כנ"ל והוא ברכאן דנהר דנגיד שהוא כאן והוא הטוב אילנא דחיי וכמש"ש דף קי"א ע"א פתח ר"י ואמר בטח בה' ועשה טוב כו' זכאה חולקי' דב"נ דעביד טוב מדידי' דהא אתער טוב בכ"י ובמה בצדקה כו' מ"ט בגין דצדקה אילנא דחיי הוא ואתער על אילנא דמותא ונטיל אלין דאחידן בי' ושזיב לון מן מותא. והוא ברוחא דא שהוא להט החרב אילנא דמותא דאדה"ר חב בי' כנ"ל ובכפנא אחידין בי' הכל ואתער אלנא דחיי בי' ברוח הזה ושזיב לון מן מותא. וכאן הוא סוד כנ"י שומר ישראל דכל גנזין עלאין גניזין כאן כנ"ל והוא שומר הברית גניזין דילי' כנ"ל. וז"ש דהא אתער טוב בכנסת ישראל כו' והכל מסטרא דבני מהימנותא:

חיותא דא אפיק חד ניצוצא. ר"ל בהתכללות בחיה הראשונה כנ"ל בפ' בראשית:

דקא נפיק בנציצו דתרין ניצוצין כו'. כצ"ל:

והאי ניצוצא אקרי שרפים כו'. ר"ל האי ניצוצא שיצא מכלילות שניהם והוא אחיד בשני ניצוצין הנ"ל ולהיט לון ומתחדשין כנ"ל. ואמר שרפים כי הנציצו הוא כולל כמה משריין לאין קץ וכן הב' ניציצין. רק שאלו הן א' זכר וא' נקבה והניצוצא הוא כולל זו"נ. [ובפ"ב רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא דקאמרן כו'. עמש"ש]:

בהיכלא דא אית תרין ממנן כו'. דנפקין מתרין רוחין:

וכד אתער רחימו כו'. שהן מ"נ ומ"ד:

כדין רחימו דלתתא כו'. זהו סוד שמע ישראל ובשכמל"ו ב' רחימין דא בדא כידוע וז"ש מהכא נפקי תרין ממנן כו' על כל אינון דיחדי כו' ומסרי נפשיהון כו'. שהוא בשמע ישראל כנ"ל:

וסלקי ואסהידו כו'. זהו ע"ד גדולים שבפסוק שמע ישראל שהן הב' עדים:

וכל אינון דעבדין חסד כו'. שהוא בהיכל דכאן בסוד חסד לאברהם:

גו אהבה עלאה. ר"ל בחסד דדכורא:

וע"ד כתיב כו'. שכאן הוא למטה משמים ועוד שהוא תחת היכל הרצון וזהו סוד (פסחים דף נ ע"ב) כתוב א' אומר כי גדול כו' וכתוב א' אומר עד שמים כו':

בהיכלא דא כתיב מים כו'. עיין בפ' תרומה דף קמ"ו ע"ב. [ובפ"ב הכא השתחואה כו'. עמש"ש]:

היכלא שתיתאה דא כו' דאיהו רעוא דאקרי מוצא פי ה'. שכאן הוא סוד הפה כנ"ל. ור"ל שז"ש כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כמש"ל דמכאן נפיק אוירא דרוחא לקיומא דנפשין וכאן ומשביע לכל חי רצון נפתלי שבע רצון ובנפתלי הוא סוד השחוק וז"ש חדוה דאתדבקותא כו':

והכא איהו רעוא דרעוין כו'. שרעוא דרעוין מע"ק מתגלה כאן בסוד אוירא דדעת שמתגלה בפה כנ"ל וז"ש ברזא דכתיב כחוט השני כו'. וכאן סוד הת"ת שבו הדעת:

דקיימן הכא כל שאלתין וכל בעותין דעלמא כו'. בסוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון בעת רצון עניתיך וכמש"ו כדין אקרי עת רצון כו' וסוד ח"י ברכות ג"ר בחג"ת וג"א בנה"י וביניהם י"ב אמצעיות בקשות צרכיו כי הי"ב הם נגד י"ב של הדעת שמתגלה בת"ת שכנגדן הוא בהיכל הזה י"ב חיות ונהורין והדעת הוא הרעוא דרעוין ולכן (ברכות דף ל"ד ע"א) לא ישאל צרכיו לא בג"ר ולא בג"א אלא באמצעיות שכאן קיימין כל שאלתין ובעותין:

בגין דרעוא דכל רעוין כד נשיקין כו'. ר"ל כאשר מתחבר היכל הזה עם יעקב שמים כנ"ל:

כדין אקרי עת רצון. ר"ל עת הוא לשון חבור כמו אשר פריו יתן בעתו ור"ל שמתחבר עת נוקבא עם רצון שמים. וז"ש וכד צלותין סלקין כו' דאיהו חבורא דא עם דא. שהרצון הוא בדכורא וממנו מקבל הנוק' ונקר' ע"ש רצון ג"כ ור"ל וכד צלותין סלקין רומז על מ"ש (ברכות דף ח' ע"א) אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין:

עת רצון לאשתכחא. ר"ל להמציא הרצון כמ"ש מצא טוב ויפק רצון מה'. וז"ס על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא ואמרו (ברכות שם) לעת מצוא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' במערבא אמרי מצא או מוצא כו' והוא כאן כמש"ל. ר"נ אמר לעת מצוא זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים כו' והוא ג"כ כאן כמש"ל שכאן הוא סוד התורה וכאן סוד החיים כמש"ל ולקמן דף רנ"ט ע"ב מסטרא דיעקב נטיל רוחא דחיי כו' והוא בסוד כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כנ"ל. ר"נ ב"י אמר לעת מצוא זו מיתה כו' ניחא שבכולן נשיקה כו'. והוא ג"כ כאן כמ"ש למטה בהאי היכלא אתכניש משה ברחימו ונשיק נשיקין:

בהיכלא דא קיימין שית פתחין כו'. שהן נגד ו"ק שכלולין כאן והן שית היכלין שנכללין כאן ולכן הפתחים הם לו"ק העולם. וכן בת"ת וא"ו צינורות לכל הו"ק והן פתחים:

באלין פתחין אתמנא חד רוחא כו'. והוא הרוח שבהיכל הזה ששולט על כל ההיכל וכל שבהיכל הזה כולם