יהל אור קה

ואף צדיקים שבג"ע בכל לילה מפקדי לבי קברא ובכל יום מתחדשין כמקדם בטלא דנגיד עלייהו:

ואי זכאת כו' וסלקא לקרבנא כו'. והוא כעין הקרבן שנאמר אשה ריח ניחוח לה' מקודם מעלה לאשים בנהר דינור ושם נכלה הגוף כמ"ש בפ' שלח לך החלב ודם. ואח"כ מלבישין אותה בההוא לבושא ובהאי מלבושא סלקא ריחא כידוע וכמ"ש וירח את ריח בגדיו כו' ואמרו בגדיו של אדה"ר. והענין כי אדה"ר קודם החטא שהיה בג"ע היה לבוש באותן מלבושין בג"ע כידוע ולכן נאמר אחר שאכלו וידעו כי ערומים הם כידוע ויעקב תיקן חטא אדה"ר וזכה לבגדיו וז"ש שנכנס עמו ריח ג"ע:

וסלקא לקרבנא ע"י דמיכאל כהנא. זהו ניחח:

לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין. זהו לה'. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים נזונין הסט"א ורוי לון וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה כי אין רוח בעולם מבלי לבוש וסלקא אל הבהמה דרביע' על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא (ניחוח שמתרגמינן רעווא) דאדם אתתקן האדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ה'. והענין כי כל החטאים בנפש הבהמית שבאדם וענין נפש הבהמית הוא כמ"ש בס"ד פ"ד ויאמר אלקים כו' היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' חד בכללא דאחרא משתכח' בהמה בכללא דאדם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה משום דאתכללא בכללא דאדם כד נחית אדם דלתתא בדיוקנא עלאה אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם דימינא נשמתא קדישא דשמאלא נפש חי' חב אדם ואתפשט שמאלא כו'. כי הנפש חיה הוא מסטרא דבהמות בהררי אלף ושם הוא כל השכר והעונש וכל החטאים דאתפשט שכינתא מלבושא דילה כמ"ש בת"ז ובפ' בראשית דף כ"ב וכ"ג כי הוא בן כסיל וכן בזכיות מלביש אותה ולכן בכל המצות עושין לו לבוש ולכן מקריבין הבהמה לתקן סטרא דבהמה ששם צריכין לתקן ואז נכלל הבהמה באדם וזהו הלבוש וזהו סוד שכותבין התורה שהיא משם על עור בהמה טהורה [וכל ענין בואו דהאדם לעה"ז לתקן את הנפש הלבוש הזה ולכן רשעים אזלין ערטלאין בההוא עלמא וידעו כי ערומים הם כנ"ל. וז"ס (מגילה י"ב ע"א) מלמד שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות כו' וכמ"ש בפי' לאסתר ע"ש כי בחטאי האדם מפשיט נשמות עליונות מלבוש שלהן וזה הלבוש מתלבש בסט"א וזהו גלות השכינה בלבושה ג"כ וז"ס ושתי שהיתה גוזלת לבושין דישראל ובה נתלבשו בחטאי' ואסתר תיקנה כי היא שכינה דבריאה כמ"ש ברע"מ וז"ס שנגזר על ושתי ליכנס ערומה ובאסתר ותלבש אסתר מלכות (בגדי מלכות) וזה היה צרת ישראל ואח"כ גאולתם והבן]:

ובכלא אתמנא כו' האי היכלא. ר"ל על כל מה שכתוב כאן הכל תחתיו. [ובפ"ב מכללא דנהורין אלין כו'. עמש"ש]:

מכללא דא כד אתכליל רוחא ברוחא כו' תלת זמנין ביומא כו'. והן דמקדשין עם ישראל בתפלת יוצר ובתפלת י"ח שחרית ומנחה. אבל קדושת ובא לציון היא תוספת קדושה לנו על המלאכים ולכך אומרים בלשון תרגום וכמ"ש בפרשה תרומה דף קל"ב וקל"ג ע"ש:

(ע"ב) ואלין אינון דמדקדקי כו'. שכאן נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל קנא. שג' אשות הן אש שורף כו' כמ"ש בתיקונים דף קכ"ב ע"א ע"ש ומהן השרפים כידוע:

ואלין אינון דקיימי כו'. וזהו דאשתמש בתגא חלף מב' העולמות:

דאוליפו מיני' כו'. כמ"ש ואפי' אות אחת. וז"ש בפ"ב דאוקידו לאינון דלא חיישי כו'. [ובפ"ב כד מתגלגלין נהורין כו'. עמש"ש]:

כד מתיישבן רוחא ברוחא כו'. ר"ל כשנכללין א' בחבירו:

האי חיותא יופיא"ל כו'. והוא שר התורה והוא נפיק מרוח שמאלא כנ"ל שנקרא הדרניא"ל לכן נקרא ג"כ יופיא"ל. ולפי שהוא יותר ממוזג באש שלכן הוא על השרפים ויופי האדם כד אדום ניכר בו יותר כמ"ש דודי צח ואדום אדמו עצם מפנינים ולכן נק' יופיא"ל. והוא אנפי נשרא לפי שהוא כלול באש ומים והוא נשר שבחיות כלול מחו"ג כידוע וכנ"ל דרך הנשר בשמים. וכאן הוא התורה והחכמה כמ"ש כי מן השמים דברתי עמכם כו':

נפקא על ד' שרפים מעפפן כו'. שנאמר בהן ובשתים יעופף. ואמר על ד' שרפים. שהשרפים נכללין בד' חיות שתחתי' כמ"ש בפ"ב ונכללין בד':

וכמה אינון שליחן דשלם סחרני'. ר"ל סביבות האדם. וכמ"ש (כתובות ק"ד ע"א) בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג' כתות של מ"ה יוצאין לקראתו אחת אומרת בוא בשלום ואחת אומרת כו'. וז"ש וכמה שליחן דשלם. והן נק' מלאכי שלום שליחין לבשר השלום וכאן הן הג' כתות אותן דמקדשאן שמא קדישא דמאריהון כמ"ש ג' כתות של מ"ה (חולין צ ע"ב) אומרת שירה בכל יום א' אומרת קדוש ואחת אומרת כו' והן כאן כמ"ש למטה אלין דקיימי באמצעיתא כלהו ממנן בשירתא כו' אלין דקיימי לעילא לסטר ימינא כו' ואלין דקיימי בשמאלא כו':

האי חיותא קדישא כו' ואע"ג דעובדין כו'. כמ"ש בז"ח ש"ה דף נ"ו ע"א ת"ח כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית בי' עובדין טבין סגיאין כו' ת"ח מאי דכתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים כו' דאית לה עובדין שפירין. והן הגוונין אלא דלא אצטבעו הגוונין והענין כי פשוטי דאורייתא הן הגוונין דבוצינא. ורזין דאורייתא הוא אור הנביעו דמני' אצטבעו גוונין וכמ"ש בתז"ח ע"ג ע"ד דכל רז אור אתקרי לאנהרא כו' ובהרבה מקומות ולכן נקר' החיה הזה דממונה על רזא דחכמתא יופיא"ל דמניה אצטבעו הגוונים ודווקא למאן דיכיל לאדבקא ולכן קורא לה היפה בנשים דאת הי' בידך האור והיופי ולית לך לאתדמה לשאר הנשים וכמ"ש הזאת נעמי אל תקראן לי נעמי כו' אני מלאה הלכתי דמלמדין לה כל התורה דיכול לאדבקא בעה"ז ואומר לה זה היפה שתדע למה היא נידונית יותר משאר ב"א שלא למדו בחכמתא כמ"ש לעיל [קבלה ר"ת השתחוו לה' בהדרת קודש בסוד הוד והדר שבהיכל הזה כמ"ש]:

זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי כו'. שרזין הן בסטרא דח"י עלמין והוא ח"י עלמין בתרין עלמין בעה"ז ועה"ב שהוא אתרי' בבינה עה"ב וקאים בנוק' כמ"ש כי כל בשמים ובארץ הן התרין עלמין וכמ"ש בריש פ' שמות דף ב' ע"א זוהר איבא דאילנא יהיב חיין לכלא קיומי' לעלם ולעלמי עלמין כו' זכאה חולקיהון אינון דטעמין מיני' קיימין אינון לעלם ולעלמי עלמין אלין אקרון חיין להאי עלמא וחיים לעלמא דאתי. והוא כמ"ש אגורה באהלך עולמים שפתותיו כו':

רוחא דא כו' לגבה. כנ"ל לאתכללא בי' ולסלקא [ובפ"ב ד' גלגלין לכל חד כו'. עמש"ש]:

האי חיותא שלטא על ד' אחרנין. הן ד' חיות הנ"ל שפניהן פני נשר ולפי שאמר לעיל האי חיותא נפקא על ד' שרפים כו' וכאן הוצרך לבאר ענין החיות משום פרטיהן