יהל אור ק

מ"ג ע"ב בגין דאית שבעה עיני ה' דמשטטי בכל ארעא כל מה דאתעביד בעלמא והם ע' נגד ע' סנהדרין ואמר שם דף מ' ע"א דבמדור הראשון תחת ממנא טהרי"אל ע' ממנין מעופפין כו'. וכל המדורין הם נגד אלו היכלין רק שהמדורין הם בארץ של כסא בארץ החיים והיכלין שחשיב שם דף מ"א ע"א הן בתוך המדורין בארץ הנ"ל והמדורין הן נגד ז' ארצות בארץ של העה"ז והמדורין הן כסדר ההיכלין ומדור הששי הוא מדור הת"ת נגד היכל הרצון לכן שם ג"כ ד' חיות והוא נגד הים בעה"ז שהולך תחת הארץ תבל ולכן שם אניות יהלכון כמ"ש שם מדורא שתיתאה מדורא עלאה קריב למלכו שמיא שבהיכל הז' שם מלכות שמים הארץ העליונה משכן השכינה ובי' ארבין ונחלין דמתפלגין מן ימא וכמה נונין אינון דמרחשן כו' ע"ש כל ד' חיות והיכלות שחשיב שם בדף ל"ח ול"ט הן היכלות בג"ע זה התחתון [וכולן בארץ העליונה תבל בג"ע וכן יש ז' היכלות בג"ע העליון במדור העליון לגו נשמות העולין למעלה שם]:

(ע"ב) דבקעי אוירין ורקיעין. של העה"ז והן ז' רקיעין שחשיב בפ"ב דחגיגה:

וקיימא גו רקיע תתאה מאינון רקיעין דלתתא דמדברי נו עלמא. ר"ל הז' רקיעים הנ"ל שמנהיגין את העה"ז והרקיע התחתון הוא וילון והוא רקיע עטרת היסוד מלכות ששם התפלה וברכות לראש צדיק עטרה לראש צדיק כידוע והוא נגד פתח היכל הזה שג"כ בעטרה כנ"ל ושלכן נקרא סהדי"אל דהוא מארי דעיינין וכמ"ש הנה האבן הזאת תהי' בנו לעדה ואמר בפ' וילך דאבנא דיהושע ובאר דיצחק קיימין לסהדותא אבנא כנ"ל ובאר דיצחק כמ"ש בעבור תהי' לי לעדה ע"ש:

לעילא מהאי פתחא כו' ההוא אופן דקיימא על שית מאה חיון רברבין כו'. זה הפתח הוא נגד היסוד עצמו דקיימא ברזא דשש מאות כידוע והוא מסט' דדכורא רוחא דאקרי ספיר כמ"ש למטה (וזה האופן שמו רחמי"אל ושם משך הזרע והוא ממונה על הבוכים בתפלה וז"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע כו'. וז"ש שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך כי הוא מסט' דרוחא הנקר' ספיר וכן ותראהו את הילד בוכה ותחמול עליו והוא לשון רחמנות. וכן בברכת על הצדיקים שהוא נגד יסוד אנו אומרים ועלינו יהמו רחמיך). ואמר בא"ר ד' קמ"א ע"ב ואתתקן מעוי דדכורא ועייל ואתתקן בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי ותאנא בהני מיעין אתאחדן שית מאה אלף מארי דרחמי ואתקרון בעלי מיעין דכתיב על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'. ורישא דקרא שמוע שמעתי אפרים מתנודד כו' השיבני ואשובה כי תה ה' אלקי כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך כו' הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברו בו זכר אזכרנו עוד והוא בדרגא דיסוד ששם הזכרון כידוע ספר זכרון וכמ"ש לקמן ואמר על כן כו' רחם ארחמנו וז"ס שנקרא האי אופן הממונה על בע"ת לקבל תשובתם רחמיא"ל:

מלאכי שלום. הן בדרגא דיסוד שלמא דביתא והן בוכין על משים שלום בבית בטל. ואמר בז"ח בפ' מרכבה נפתחו השמים וחבורא לא אשתכח ונהורא אתאבד ואראה מראות מה דהוו מתכסיין בקדמיתא בגו נהירו עלאה ולא אתגליין השתא חמינא לון בקדרו צווחין לבר כד"א הן אראלם וגו' כו' וצווחין תרין בכיות חד על דנחתו בגלותא לבר מתחומא דילהון וחד על דנפתחו השמים ושלום לא אשתכח הה"ד צעקו חוצה הא בכי' חד מלאכי שלום אינון דהוו מסט' דשלום יבכו על ההוא שלום בגין דחסר ההוא נהר כבר ר"ל חסד כמש"ש והוא חסד דאתגלי באמה כמ"ש לעיל ואמרו מראות אות נעש' מר וז"ש מר יבכיון. ואראלים אמר לקמן דף ר"נ שהן בירכין והן לבר מגופא ועכשיו יצאו לבר לבר וזהו צעקו חוצה. [בפ"ב ד' ל"ת א' ז' היכלין כו'. עמש"ש]:

בהאי היכלא אית רוחא דאקרי סטוט"ריה. ע"ש דנציץ לכל סטר כמש"ו והאי איהו חיזו ספירא דנציץ לכל עיבר. ר"ל כמו הספיר שמתנוצץ לכל צד כן האי רוחא:

(רמו ע"א) כד ההוא רקיעא עלאה נהר דנגיד ונפיק מעדן כו'. הוא יסוד דדכורא כמ"ש לקמן דף רנ"ט ע"א לגו מן פרוכתא כו' ע"י דההוא נהר דנגיד ונפיק כו' ע"ש ואמר רקיעא עלאה שהוא מז' רקיעין עלאין שהן ז' רקיעין דדכורא כמש"ל ואמר כאן כמ"ש במ"א דרעותא דדכורא עביד נשמתין דכורין ורעותא דנוק' עביד נשמתין נוקבין ושניהם בהיכל הז' בהתדבקות הברית בארון הברית ויורדין הנשמות להיכל הזה ונכללין באלו ב' רוחין שהן דו"נ ספיר ולבנה ונכללת הנוק' בדכורא כמו שנכלל רוחא דלבנה בספיר. ובפ' בראשית אמר כד אתו נהורין דדא מטו כו'. עמש"ש]:

כד אתא לאתכללא רוח' דא כו'. ר"ל כשרוצין ליכלל זה בזה קודם התכללותם עצמם זה בזה נכללו מקודם הנהורין זה בזה ומינייהו אתעבידו אופנים ואח"כ כשנכללו הרוחין עצמם זה בזה יוצאין מהם החי' בזק כמש"ו וזה ענין הבטישה כלילת הנהורין זו בזו. ואמר מאינון נציצין דנפקין מגו רוחא שמאלא. שהאופנים הם מסט' דנפש נוק' ולכן נפקי מרוחא שמאלא:

דמלהטין אשא. כמ"ש מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים כו':

וקיימין בשירתא. צ"ל בשורתא. [ובפ' בראשית כד אתכלל רוחא ברוחא נפיק מינייהו נהירו דחד חיותא כו'. עמש"ש]:

כיון דאתבסמו רוחא ברוחא כו' עד ואקרי בזק. וז"ס והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ואמרו (חגיגה י"ג ב') כאור היוצא מבין החרסים. והענין כמ"ש בפ' בראשית ובפ' פקודי רוחא דא דכליל רוחא אחרא תניינא סלקא ונחתא נהורי' דלא שכיך לעלמין כנהורא דשמשא גו מיא כו'. וידוע שג' עולמות בי"ע בכל עולם ומלכות של כל עולם נקרא עולם העשיי' של אותו העולם והן ג"ח נר"ן והן אש רוח מים בינה זו"נ ונקרא שמש בג' לשונות שמש חמה חרס בג' עולמות בי"ע בבינה זו"נ נמצא כי במים שהוא מלכות נק' מים וסוד מלכות בג' מקומות א' תחת היסוד בעטרת והשני בת"ת שני מלכים בכתר א' והג' בדעת שהוא ז"ת של בינה כנ"ל וכן ז"א בג' מקומות אלו נק' שמש חמה חרס. וכאן בלבנת הספיר נקרא חרס וכאן הוא סוד המים (והמים נק' אדירים ולכן רוחא דלבנת נק' אדירי"ה ואין אדיר אלא מלך כמאמר חז"ל ולבנת הוא סוד מלכות ועוד לה שם [סנוניה בסוד סנונית] לבנה והוא בגי' אפ"ק בסוד אפיקי מים וק"ל) ולכן כאן כאור היוצא מבין החרסים ר"ל שמש במים וכאן הוא יסוד דדכורא גו נוקבא דבטיש בטישין יוצא ונכנס תמיד ולא נח אפילו רגע א' ולכן והחיות רצוא ושוב וכמ"ש בס"ד והחיות רצוא ושוב אמרו צדיק כי טוב כו' ע"ש ולכן השמש רץ במים והבן. ומכלילת אלו הרוחין יוצא הבזק וזהו כמראה הבזק שהכל נמשך אל שרשו וזהו תנועות האדם בעסקו בתורה שאז נקרא חי בסוד אבר חי. [ובפ' בראשית דיוקנא דילי' כארי' כו'. עמש"ש]:

כיון דאתבסמו כו' ואקרי בזק. ענין הביסום הוא סוד הזיווג לאתבסמא גבורות דנוק' בחסדים