יגל יעקב פג

דהיינו מי שעושה מצוה הקב"ה מזמין לו לעשות מצוה אחרת וז"ש ושמרתם מצותי ר"ל אם אתם עושים מצות ועשיתם אותם אז תזכה לעשות מצות אחרות

או יאמר במ"ש רז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וז"ש ושמרתם מצותי ר"ל אם אתם מצפים לעשות מצות מלשון ואביו שמר את הדבר ועשיתם אותם אז מעלה אני עליכם כאלו עשיתם

ולא תחללו וכו' הא דסמך ולא תחללו לושמרתם מצותי לרמוז שצריך האדם לכוין בשעת קיום המצות שהוא עושה אותם לשם יחוד כדי לקיים מצות בוראו ולעשות נחת רוח לפניו דוקא בלי שום פניה ולא יעשה כדי שיכבדוהו אנשים או לשום דבר אחר וז"ש ושמרתם מצותי ר"ל כשאתם עושים איזה מצות ועשיתם אותם אני ה' ר"ל שתעשו אותם לשמי ולא תחללו את שם קדשי שתעשו אותם לשם פניה

אלה מועדי ה' מקראי קדש לרמוז מ"ש רז"ל לא ניתנו שבתות ומועדים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה וז"ש אלה מועדי ה' ר"ל אימתי נקראים מועדי ה' מקראי קדש בזמן שהם רק מקראי קדש שלומדים בהם תורה ומתפללים ואם לאו ח"ו נאמר חדשכם ומועדיכם שנאה נפשי וכו'

אלה הם מועדי יש לדקדק דלמה בכאן אמר אלה הם מועדי ובפרשה שאחרי זאת שחזר ואמר אלה מועדי ה' לא אמר אלה הם מועדי וי"ל במ"ש בזוה"ק תא חזי בכולהו שאר זמנים וחגים בעי בר נש למחדי ולמחדי למיסכני ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למיסכני עונשי סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא עליה כתיב וזריתי פרש וכו' ואי איהו בשבתא חדי אע"ג דלא יהיב לאחרא לא יהבין עליה עונשה וכו' וז"ש בפ' שבת אלה הם מועדי ר"ל מ"מ הם מועדי בין יהיב למסכני בין לא יהיב אבל בשאר מועדים דאם לא נתן לעניים עונשי סגי ועליה כתיב פרש חגבם וכו' בשביל כך לא אמר אלה הם מועדי

שבת הוא לה' וכו' כתיב הוא וקרינן היא לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' כי בשבת מקבלין ישראל הארה מת"ת ומלכות דהיינו בלילי שבת מקבלין נרנח"י דנר"ן מן המלכות וביום השבת מקבלין נרנח"י דנר"ן מן הת"ת וזה שכתוב הוא לשון זכר רומז אל הת"ת וקרי היא לשון נקבה רומז אל המלכות שמשניהם לוקחין ישראל הארה בשבת

והיתה לאהרן ולבניו וכו' כי קדש קדשים הוא לו, מאשי ה' חק עולם, הא דלא אמר הוא להם מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה שעתיד אהרן לחיות ולקום וליקח הוא בעצמו לחם הפנים חק עולם וזה רמוז ג"כ בס"ת של חק עולם שהם קם לרמוז שעתיד לקום וליקח לחם הפנים חק עולם בב"א

פ' בהר סיני

בהר סיני לאמר כבר הקשו רז"ל בת"כ מה עניין שמיטה אצל הר סיני, עיין פי' רש"י ז"ל, ועוד נראה לפרש הא שהזכיר הר סיני אצל שמיטה ויובל לומר כשם שקדושת הר סיני חמורה דהמחללה ענשו מרובה כמ"ש לא תגע בו