יד המלך (לנדא) - ד. צו

ואולם בעיקר דינא אם אמנם כי אין דעתי מכרעת בכל זה דעת רבינו והקונטרס נכונה בזה דבמתניתן כייל להו להא דלא ידור בחצירו חנם עם הא דלא ישכור לו בפחות שתיהן יחד וכמו דבלא ידור בחצירו חנם אין חילוק בין חצר זה עצמו שהשכין אצלו ובין חצר אחרת של הלוה. דבכל ענין הוי ריבית גמורה מדאורייתא כמו כן בלא ישכיר לו בפחות אין חילוק בין בית זה הממושכן ובין בית אחרת של הלוה. דבכל ענין בשכירות בית בפחות מכדי שוי'. הוי ריבית גמורה מדאורייתא וכדעת רבינו והקונטרס גם מה שהסביר הר"ת לחלק בין בית זה הממושכן לבית אחר של הלוה דבבית זה הממושכן ברשות המלוה דכיון דאין בידו להשכירו לאחרים אין הפחת זה ששוכר המלוה בפחות. מכדי שויה ריבית. לגבי הלוה גם זה לא ידעתי דהלא לא גרע שכירות בית זה לגבי המלוה מחצר דלא קיימי לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ובכל זאת דוקא בלא אמר לו דור בחצר הזאת רק דהמלוה דר בו מעצמו אינו רק אבק ריבית אבל באמר לו הלוה דור בחצר הזה אף בלא קיימי לאגרא והמלוה לא עביד למיגר בכל זאת כיון שבא להמלוה הנאה משל הלוה הוי ריבית גמור מדאורייתא ומכ"ש בבית הממושכן דאף דאין ביד הלוה להשכירו והוי כחצר דלא קיימי לאגרא מ"מ הרי עכ"פ המלוה עביד למיגר וכי משכירו בפחות מכדי שוי' והלוה אמר לו דור בביתי הממושכן אצלך במעט השכירות הזה הרי הנאות הפחת שפוחת המלוה מהשכירות משל הלוה בא לו הנאה זו ולמה לא יהיה זה ריבית גמור מדאורייתא:

פרק שמיני הלכה יו"ד מותר לאדם ליתן דמי חביות של יין לחבירו ולומר לו אם החמיצה מכאן ועד זמן פלוני יהיה ברשותך, אבל אם הוזילה או דוקירה הרי הוא שלי דכיון שקיבל עליו הזול הרי הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד וכן כל כיוצא בזה ע"כ:

דין זה הוא ממימרא דאביי פרק א"נ (דף ס"ד) דשרי ליה לאינש לומר לחבריה הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא אי תקפא ברשותך אי יקרא או זולא ברשותאי והנה התוספת תמהו שם על דין זה וז"ל תימא דהיכי מיירי אי בשמשך א"כ אפילו אמר ליה אי תקפא או זילא ברשותך ואי איקרי ברשותי הוי שרי שהרי מתנה עמו שאם יוקיר יהיה המקח קיים מעכשיו ואין המעות הלואה אצלו ואי בשלא משך מה צריך להתנות אי תקפא ברשותך הלא גם כי לא אתני יכול לחזור דליכא מי שפרע כיון דמפסיד הכל ונדחקו בתירוצם והנראה לדעתי דהנה אנן קיימינן כעולא ורב אסי אמר ר' יוחנן בר"פ האומר דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאמר עשרה ימים דאפילו הן מאה תופסין בה קדושין ומפרש טעמא שם בגמרא דמשכח לה כמו שרגא שרגא דליבנא וכל חד וחד רוחא שביק לחבריה והתוספת ר"פ המפקיד ד"ה אי נמי אסברה לן טעם דבר זה דהא דמעכשיו קנה למפרע אין הכונה דהתחיל הקנין למפרע ונמשך עד לבסוף רק דהכונה הוא דלבסוף כשנגמר הקנין חל למפרע בהתחלתה ואף מה שנתהוה בקנין זה קודם הגמר מועיל לענין זה אמירת מעכשיו דקנין של הגמר כולל כל הדברים הנתהוים בענין הנקנה מרגע של אמירת מעכשיו עד רגע של הגמר אבל בנתים מרגע של התחלות מעכשיו עד הגמר אף לכשיגמר הקנין אין בזמן זה שבנתים שום חלות קנין וכמו שאמרו כי שרגא דליבנא דהיינו תחלתו וסופו ובנתים רוחא שביק והנה בקניני ממון אין שום נ"מ בזה דסוף סוף עכ"פ באותו רגע של הגמר קנה כל הזכות אשר אפפו בדבר הנקנה בכל משך הזמן הזה וכמ"ש התוס' שם בר"פ המפקיד על גיזה וולדות של הגניבה יע"ש. משא"כ בקידושין הגם דלענין זה מהני אמירת מעכשיו של המקדש הראשון דאם קידשה אחר בתוך שלשים. דכי הגיעו השלשים חלין קידושין הראשונים למפרע ברגע של התחלות השלשים קודם קידושין של השני בכל זאת גם קידושין של השני שהיו בזמן שבנתים בין התחלה להגמר. מצאו אז מקום לחול אף לכשיגיע השלשים וחלו קידושין הראשונים בכל זאת אותו זמן שבנחים נשאר תמיד מורוח ופנוי מחלות הקידושין הראשונים לכן אף דכשהגיע השלשים וחלין קידושין הראשונים בכל זאת אין כח בהם לדחות ולהפקיע חלות קידושין השנים אשר חלו כבר עכ"פ בהזמן המורוח שבנתים וחילוק זה יש בין קידושין מעכשיו לקנין ממון מעכשיו דבקנין ממון אין חילוק בזמן דמה לי אם הקנין של כל הענינים הנתהוים בימים שבנתים בדבר הנקנה הוא ברגע של הגמר או קודם לכן משח״ל באיסור א"א אם מצא מקום לחול אף רק רגע אחת קודם הגמר שוב אין כח בהגמר להפקיע אותן ולפיכך צריכה גט מכולן וכמו שהוא בקידושין כמו כן ממש הוא גם באיסור ריבית אף דלכשיתיקר היין ביום הנועד להם חל הקנין למפרע ברגע של התחלותו בכל זאת כל אותן הימים מהתחלות הקנין עד יום הגמר נשאר פנוים מהקנין ובתוך אותן הימים היה דמי המקח הלואה ביד המוכר וכל טובת הנאה של יוקר הפירות הנתהוה בימים האלה עד הגמר חל עליהם אז איסור ריבית ולכן אף דלכשיגיע יום הנועד להם נגמר הקנין למפרע בכל זאת אין כח בקנין להפקיע איסור ריבית אשר חל כבר בימים שבנתים על הנאות היוקר אשר עלה היין קודם הגמר ובפרט דבאיסור ריבית אשר חל פעם אחת. אף מחילה ומתנה גמורה לא מהני אח"כ להפקיע האיסור ממנו אמנם לפ"ז יהיה יוצא לנו דין חדש דבאם לא נתיקר היין כלל באותן הימים שבנתים שקודם הגמר ובאותו יום הנועד להם לגמר הקנין עלה מקחו של היין ביוקר בפעם אחת ואז אין איסור ריבית דכשנגמר הקנין אזי למפרע ברגע שבאו המעות ליד המוכר בתורת דמי קנין באו לידו ואין כאן הלואה למפרע כלל ויהיה בכגון זה אף בכל אחריות של קילקול וגם אחריות זול הכל על המוכר ג"כ מותר וכסברת התוספת בקושיתם מחמת קנין מעכשיו:

אכן נתתי אל לבי וראיתי דמבלעדי כל זאת לא קשה קושיות התוס' כלל דמצד תכונת התנאי אין כאן מקום לתועלת מעכשיו לגמור הקנין למפרע דענין זה דמיא לעובדא דמייתי הגמ' בפרק האשה שנפלו (דף פ"ה) בההוא גברא דנפלה ליה יבמה מפומדיתא בעי אחוה למיפסלה עליה בגיטא אמר ליה מה דעתך משום נכסא אנא בנכסא פלגינא בהדך ואי בעית פלוג לי מהשתא וקאמר ר' יוחנן דלא מהני ומסיק שם הגמרא. דכל היכי דברגע של התנאי ואמירת מעכשיו לא היה אז מקום לגמור הקנין ברגע זו תיכף לא מהני גם אמירת מעכשיו לגמור הקנין בשעת קיומו למפרע משעת התנאי והנה לפי מסקנת גמרא זו אין שום תועלת באמירת מעכשיו רק בתנאים כאלה אשר אין בהם קפידא לטובת המתנה ולא התנה אותו לקפידא רק לתנאי וכמו בתנאי דאם ירדו גשמים וכדומה דאף דגם בתנאים כאלה אינו נגמר הענין רק לכשיתקיים התנאי בכל זאת אם נתקיים לבסוף הרי לא היה מחוסר למפרע בשעה שהתנה רק חסרון ידיעה לבד דלא היה נודע אז אם יתקיים או לא וכיון דאין בתנאים כאלה לא טובה ולא רעה לשום אחד מהצדדים אזי ממילא אין החסרון של ידיעות קיומו מעכב למפרע את גמר המעשה ושפיר היה יכול למפרע להיות המעשה נגמר אז תיכף בשעת התנאי משא"כ בתנאים שהתנו אחד מהצדדים לטובתו הרי אף דהיה בידו למחול על טובתו ושלא להתנותו בכל זאת עכשיו שהתנה הרי אנו רואין דקפיד בכך ומבלעדי תנאי זה אין הצד זה שהתנה מרוצה בהקנין כלל וממילא בכל תנאים כאלה אף דאמר מעכשיו ונתקיים התנאי לבסוף אכתי אין בידינו לומר דהוי כאלו אם היו נתרצים לגמור הקנין תיכף. אז ברגע של התנאי דהא כיון דהצד זה קפיד בקיום התנאי הרי אף אם נתקיים לבסוף ולא היה למפרע מצד עצם קיום התנאי שום עיכוב לגמור הדבר בכל זאת היה עיכוב אז הגמר מצד חסרון הידיעה אם יתקיים או לא ולפי שעת המתנה דהיה מקפיד בקיום התנאי לא היה באפשרי לו לגמור אז תיכף דהלא היה צריך להמתין לדעת מה יהיה בסופו אם יתקיים התנאי או לא וכן מורין דברי רש"י במה שפירש שם על תירוץ הגמרא הא דאמר לו קני מעכשיו ולכן גם כאן דאנו רואין דהלוקח הקפיד דוקא על אחריות דהקילקול והזול יהיה ברשות המוכר ועילוי היוקר יהיה ברשותו ורק על תנאי זה קנה היין. וכיון דתנאים האלה אין ביד המוכר שיתקיימו אז תיכף בשעת המכירה הרי ממילא אין ביד המוכר לגמור הקנין אז תיכף בשעת המכירה ובשעת קבלות המעות מיד הלוקח ולפיכך גם כשנתיקר היין אח"כ ביום הנועד להם בשעת התנאי והתנאי היה במעכשיו בכל זאת לא מהני אמירת מעכשיו לגמור הקנין למפרע משעת קבלות המעות ואין הקנין חל רק מעת קיום התנאי דהיינו מעת שנתיקר וממילא עד עת קיום התנאי הנועד להם היה המעות מעת קבלתו עד היום הזה בהלואה ביד המוכר ולכן שפיר עילוי היוקר הזה ריבית גמורים הם ואי לאו דהלוקח היה מקבל על עצמו. גם אחריות הזול היה אסור להם לגמור המקח לכשנתיקר לבסוף:

שם באותה הלכה וכן מותר לאדם לקנות מחבירו בתשרי מאה כדים של יין בדינר ואינו נוטלן עד טבת וכשנטלן בודק ומחזיר החומץ ולוקח היין הטוב