יד המלך (לנדא) - ד. ו

ולדעתי היה ענין זה תכונת העובדא בגמרא תענית (דף כ') בר' אלעזר בר' שמעון שהיה רוכב ומטייל על שפת הנהר והיה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערים כמותך אמר לו איני יודע אלא לך לאומן שעשני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נענתי לך. מחול לי עד סוף כל הענין והנה כל מהותה של עובדא זו נראה כענין זר דאיך יאונה להתנא אלקי און כזה להתלוצץ באנשים מכוערים ולא עוד אלא אף להונות אותו בדברים דשמא כל בני עירו מרוערים כמותו דאין לך אונאות דברים גדול מזה. ובפרט לקרות לו ריקה וכי בשביל דהוא מכוער יקרא ריקה דשם זה לא יאתה רק לאנשים ריקים ופוחזים ואם ר' אלעזר בר' שמעון היה ידע אותו דגם מבלעדי הכיעור שבו יאתה לו שם זה מצד רוע מעשיו א"כ למה הכניע א"ע נגדו לבסוף בהכנעות עצומות כאלה אמנם לדעתי דימה ר' אלעזר בר' שמעון בדעתו והיה נראה בענין דחסרונותיו של האיש הזה המה כל כך מכוערים ורעים בהחלט. עד אשר האיש הזה ברוע מפעליו ובקלקול מעשיו הפראות והזרות סיבב על עצמו כל המומים המכוערים האלה ובזוהר הובא עובדא זו דהאיש הזה בעל קבין היה) ולכן הוכיח אותו על פניו דאיך ירע האדם מעשיו ויקלקל דרכיו במעשים משונים ופעולות זרות כל כך עד אשר יחבול בנפשו ויביא את עצמו לידי מומים מכוערים כאלה. ובכדי להביא אותו לידי חרטה התעורר בו כח הקנאה. והזכירו מה עלתה בו. ומה היה בסופו נגד שאר יושבי עירו הולכי תום וישרי דרך ועל זה השיב לו האיש המכוער בחכמתו לא כמו שאתה סובר דהכיעור הזה הוא מצד החסרון אשר אנכי השיבותי עלי את זאת. לא כן הוא אלא כך בראני עושאני וכל חסרונות האלה המה לי בתולדה על כן אינם מסוג חסרון אשר הוא בגדר רע. רק הנה הנם בגדר טוב אשר נבראתי כך לטובת העולם בכללי כמו כל שארי יושבי עירי אשר נבראו שלמים ויפים לטובת הבריאה בכללי וההפרש אשר היה ביני וביניהם ועל מה ולמה היה בהם הטובה הכללי כאשר נבראו יפים ובי היתה הטובה הכללי במה שנבראתי בעל חסרון כזה. הנה טעם דבר זה נעלמה ממני. אבל לך ואמור לאומן שעשני כמה מכוער כלי זה שעשית אולי יגיד לך תעלומות החכמה וכל תהלוכות עניני בהילוך הבריאה בכללי. אז תבין ואז תשכיל. על מה ולמה עשאני הבורא ככה. וכאשר שמע ר' אלעזר בר' שמעון דברים גבוהים ורמים כאלה נבהלה נפשו מאוד. והכניע א"ע בדברי ריצוים למחול לו ולא רצה עד אשר הזהיר אותו לבסוף לבל יהיה אץ בדעתו. ושלא לדון את כל אדם רק לכף זכות:

ואחרי אשר ישים האדם כל הדברים האלה על לבו ויחשוב דרכיו ותהלוכות כל עניניו ברצוא ושוב וכל הקורות המוצאים אותו מיום היותו לאיש אז בעיניו יראה ובלבבו יבין. כי אף דיצרו של אדם רע מנעוריו ומן יום אשר ידע הנער קרוא אבי ואמי. תאכלנו אש הגאוה ותבעורת ההשתררות. אשר יומם ולילה תוקד בקרבו להרים לבבו על אחיו בהראותו את עוצם פעולתו ואת יקר תפארת גדולתו ובפרט כי בני אדם אשר יראו לעינים ולמראה עיניהם ישפוטו. זה דרכם. כאשר יראו אדם שובע הצלחות עומד ברום המעלות מפחדו יבהלו ויתמהו ברך לפניו יכרעו וידמו בלבותם כי ידו רמה ופועל ימים תעוז בכל זאת כשהוא לעצמו לבדד ישכון ואיש אין עמו להראות גאותו נגדו וחישב עם קונהו אז לא נכחד ממנו. כי בכל ההצלחות והטובות אשר הגיע אליו וכל עזר אשר היה לו מצריו מעט מעט הוא התועלת אשר היה לו מצד תחבולותיו ופעולות ערמימותיו. רק כאשר ימין ה' רוממה עליו להרים שעתו. היה בכל דרכיו משכיל.. ובכל פינה שהיה פונה נתקיימה מחשבתו. וכל ברואי מטה גם כל צבא מעלה כולם סרים למשמעתו וכל הכבוד והגדולה אשר יאתה לו לא לבעבור כחו ועוצם ידו רק לבעבור כי המלך מלכו של עולם חפץ ביקרו ואולם לא כן להיפוך כל התלאות והיגונות אשר עברו לאדם על ראשו רובם ככולם בשלו היו הרעות האלה לו לעצמו ותשוקת ההון. והקנאה והתאוה והכבוד ארבעה אלה היו בעוכריו.. והמה הסבו לו להיות נאחז בסבך המבוכות. וכאשר הוא בעצמו בהמון מפעליו וריבוי תחבוליו הנתונים חפשי בידו עפ"י כח בחירתו השחית דרכו סביב סביב ועיוה נתיבתו עוד לאין מרפא אז מטה ידו ורפתה רוחו בכח הביטחון. ואמר הגדול שבחכמים אלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ונאמר אולת אדם יסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. לו חכמו ישכילו בני אדם כולם. להחזיק במתג ורסן את ארבעה כחות הרעות האלה. אשר לעין האדם נראים נושאות והמה נשואות ואז היה בנקל להם לצמצם פעולותיהם ותחבולות מעשיהם בעניני העולם על צד הצימצום היותר אפשרי אם לא היו אז עיניהם לנוכח יביטו אמיתת גבורתו של כח הבטחון עד היכן כחו מגיע. אם לא היה השם ב"ה ממציא לאדם כל הצטרכותיו והכרחיותיו. עומר לגלגולת דבר יום ביומו.. על כן אין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואין טוב לפניו כי אם לשמור דרכיו ללכת בדרכי התורה והעבודה וכמו שיעצו לנו חז"ל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ואז יהיה לבו תמים עמו. כי עכ"פ הוא מצידו לא יקלקל סדרי בראשית אשר סדורים עבורו וממילא יהיה שמח בחלקו אשר הוכן לו ממעל בתחלת הבריאה ויהיה תמיד נכון לבו בטוח. כי לא יזנח לעולם ה'. להכין מזון ומחיה לכל בריותיו אשר ברא. ומה טובו דברי רבינו המתוקים והנעימים שכתב בסוף הלכות שמיטה ויובל וזה לשונו ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי עולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו. להבדל לעבוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו אלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות רבים אשר ביקשו בני אדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה להכהנים וללוים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת אלקי אתה תומך גורלי״ ועתה לך ה' הוחלתי אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. אך בך לבד מחסי תקותי וצור ישועתי בך בטחתי אל אבושה לעולם האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה גם עד זקנה ושיבה אל תעזבני שלח אורך ואמיתך להאיר עיני בתורתך דרך פיקודיך הבינני ויכונו דרכי לשמור חוקיך כה עתירת הכורע ומשתחוה ועינו ולבו נוכח ביתך ואולמך החותם לסדר מאל אביך ויעזרך. ואת שדי ויברכך:

פה בראד יכונה עליון ה"ק אלעזר סג"ל לנדא: