יד המלך (לנדא) - ד. קנו

קודם המעשה ולא שייך כאן אין עונשין מן הדין וכמו שביארתי:

ומצאתי סמוכין לדברי דרבינו הורה לנו בצחות לשונו הטהור כי כן היה כונתו דהנה בריש פ"ק דמכות ל (דף ב') אנו רואין דעל אתקפתא דרבינא דא"כ בטלת כל תורת עדים זוממין דמה הסוקל אינו נסקל הבא ליסקל אינו דין שלא יסקל כתב רש"י שם וזה לשונו דעדים שלא הוזמו עד שנהרג הנידן ואח"כ הוזמו אינן נהרגין דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה ע"כ ואולם רבינו כשהביא דין זה דהרגו אין נהרגין כתב בזה הלשון דכתיב כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה והחילוק שבין שינוי שתי לשונות אלה הוא. דרש"י סובר דאין עונשין מן הדין שהשיב בריבי לאביו קיימי במסקנא ולכן יש מקום למעט מקרא דלעשות. דדוקא בזמם לעשות אבל אם עשו על ידם היתה כונת התורה למעט דאינן חייבים בדין הזמה ואף דאם עשו הוא ק"ו מן זמם לעשות אין עונשין מן הדין אבל רבינו סבירא ליה דאין בענין זה שום מקום להא דאין עונשין מן הדין ואף במיתה היינו ילפינן בק"ו הרגו מלא הרגו רק דבמיתה מופרך גוף הק"ו אבל במלקות וממון שפיר אנו ילפינן עשו בק"ו מלא עשו ולפיכך לדעת רבינו על כרחך לא היה כונת התורה בקרא דכאשר זמם לעשות למעט אם כבר עשו דהא במלקות וממון אנו מחייבים באמת גם אם ככר עשו רק דכונת התורה היתה להיפוך להורות דאף בזמם לעשות אף כשעדיין לא עשו המה חייבים בדין הזמה ואצ"ל דאם כבר עשו בודאי חייבים מק"ו רק דבעידי מיתה יש פרכא להק"ו וממילא. לא מצינו מקום בתורה להרוג העדים בהרגו על ידם ולפיכך קיימינן בעדי מיתה דאם הרגו אין נהרגין ולכן היה רבינו נשמר בלשונו שלא לכתוב כלשון רש"י דכתיב כאשר זמם לעשות ולא כאשר עשה בכדי דלא נטעה דכונת התורה היה למעט כאשר עשה, וממילא לא היה חילוק בין עידי מיתה לעידי מלקות אבל לשונו זה שכתב רבינו דכתיב כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה מורה לנו דאין כונת התורה למעט כאשר עשה רק דכונת התורה הוא לרבות אף בעדיין לא עשה:

הלכות ממרים פרק א' הלכה ב' כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ע"כ:

הנה בספרי פרשת שופטים הובא ברש"י שם במקומו נדרש שם מקרא זה דלא תסור כו' ימין ושמאל אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכתב הרא"מ בפירושו על רש"י וז"ל אפילו תחשוב בלבך שהוא טועה בדין ואומר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין עשה כמצותו ואל תאמר איך אהיה אוכל החלב הזה שהוא חלב גמור והוא אומר שהוא שומן או איך אהרוג האיש הזכאי הזה והוא אומר שהוא חייב אלא תאמר כך ציונו הנותן את התורה שנעשה ככל אשר יורינו השופט ההוא כ"ש כשהוא אומר על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל כי רוח ה' יתברך ויתעלה על משרתי מקדשו תמיד וישמרם מן הטעות ומן המכשול ולא יצא מפיהם כי אם האמת עכ"ל. והנה מדברי הרא"מ אלה נראה שדעתו הוא בהבנת דברי הספרי דאף אם הורו לו סנהדרין על חלב שהוא מותר באכילה דהוא הוראה אשר עינינו רואות שההיפוך נאמר בפירוש בהתורה מחויב לשמוע להם אמנם שמתי עיני על גוף דברי הספרי וראיתי כי הדברים כתובין וקצובין שם בדקדוק הלשון אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין דהיינו לפי עיני שכלו והכרעות דעתו נראה כך. אבל בכל זאת יכול להיות אנשים אחרים אשר עינים להם ולא יראו ענין זה כתבנית ומהות הזה אשר הוא רואה אותו אבל באותן הענינים הנאמרים בתורה ואין דרך לנטות בהם ימין ושמאל ועיני כל שוים בהם לראות הדברים ככתבן וכמו חלב ובשר חזיר או כל בהמה טמאה הנאסרה בפירוש בתורה וחמץ בפסח וכדומה אשר נגלה לעין כל כי הסנהדרין טועים להורות דבר נגד המפורש בתורה אינו רשאי לשמוע אליהם לעבור על דברי תורה עפ"י דבריהם ודלא כדעת הרא"מ דהבין בכונת הספרי דאף בהיתר אכילת חלב מחויב לשמוע אליהם:

ויש לי להביא ראי' דגם דעת הגמרא דידן כן הוא דבהוראה אשר ידע אינש בנפשיה כי הוא נגד האמור בפירוש בתורה אינו רשאי לשמוע אליהם מהא דרפ"ק דהוריות דקאמר הגמרא אמתניתן דהורו ב"ד וידע אחד מהם שטעה או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהם ה"ז חייב מפני שלא תלה בב"ד וקאמר הגמרא כגון מאן אמר רבא כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא אמר ליה אביי כי האי גונא מזיד הוא ומסיק הגמרא דטעי במצוה לשמוע דברי חכמים ופירש רש"י דטעי וקסבר דאפילו למיעבד איסורא מחויב לשמוע הוראות סנהדרין וכמו כן הביא רבינו בפי"ג הלכות שגגות הלכה וי"ו מסקנת הגמרא זו להלכה דבטעות זה אף דידע בגוף האיסור רק דעשה בהוראות ב"ד עפ"י עצמו דהיה סבור דמחויב לשמוע להב"ד בכך חייב קרבן שוגג הרי לנו בפירוש דעת הגמרא דידן דהיכי דהגיע התלמיד להוראה ויכול לסמוך אדנפשיה כי הוראות הסנהדרין הוא בטעות נגד חוקי התורה ובכל זאת שמע אליהם ועבר על דברי תורה עפ"י הוראתם דחשיב מזיד כמו כל שאר עובר על דברי תורה בשאט נפש וגם במסקנת הגמרא מדחשיב ליה הש"ס לטעות זה שטעה והיה סבור דמחויב לשמוע לדברי חכמים נגד חק התורה שהוא שוגג בכך אבל עכ"פ מבואר בפירוש דמן הדין אינו רשאי לשמוע להם רק דלפי המסקנא אינו קרוי מזיל רק שוגג וטעה בכך נגד הדין. וגמרא זו הוא ממש היפך הספרי הזה שהבאתי אם לא דנחלק בחילוק זה שחלקתי דהספרי מיירי בגונא דעפ"י שיקול דעתו הוי הוראות הסנהדרין נגד חק התורה אבל עדיין אין הדבר ברור אם שיקול דעתו הוא נכון וברור בזה והגמרא מיירי דעפ"י ידיעת התלמיד הוראות הסנהדרין הוא כל כך בטעות היפוך חק התורה עד שאין דרך להצדיק להוראה זו בשום צד אף לפי דעתם וכמו שדקדקתי לעיל בלשון הספרי אבל רש"י ז"ל בפירושו על התורה דהביא דברי הספרי אלה כפשוטו דאפילו על ימין שהוא שמאל שהוא ממש היפוך חק התורה הידוע לו מחויב לשמוע להם ואצ"ל לפי מה שמפרש בהדיא הרא"ם דאפילו על היתר אכילת חלב או הריגת דם נקי עפ"י עדות עד אחד וכדומה מחויב לעשות כהוראתם וזה הוא פלאי דכפי מה שהבין רש"י ורא"מ בכונת הספרי הוא בתכלית הסתירה וההיפוך נגד הגמרא דידן דאם מן הדין אף בהיתר אכילת חלב מחויב לשמוע להם איזה מזיד או שוגג וחיוב הבאת קרבן שייך באכילת חלב שאכל עפ"י הוראתם ואיך העלימו אור עיניהם מגמרא ערוכה בש"ס דידן ותפסו דעת הספרי נגד התלמוד שלנו:

והנה ראיתי ונתתי אל לבי דרבינו הביא בהלכה זו קרא זה דלא תסור ימין ושמאל אבל מהא דאפילו הורו על