יד המלך (לנדא) - ד. קכט

פטר א"ע מכלום ובפרק שבועות העדות ב דף ל"ג) איבעי להו בגמרא במשביע עדי קנס ואליבא דמ"ד דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואליבא דמ"ד דדבר הגורם לממון כממון דמי מהו מי אמרינן כיון דאילו מודה היה מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה או דלמא השתא מיהת לא אודי ופשיט ליה מהא דמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק קנסא וחייב ק"ש ומה פריך מחצי נזק הא בהודאות קנס דחצי נזק אינו מחייב א"ע בקרן מאומה ובהאי גונא כ"ע מודים דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ושפיר חייבים העדים ק"ש דאם היו מעידים לא היה לבעל השור מקום לפטור א"ע בהודאתו וכבר התעורר בזה המשנה למלך בהלכות גניבה פ"ג הלכה ו' אלא ודאי דהן הן הדברים אשר כתבתי דהיכי דיש להגדות הבע"ד נאמנות במקצת איתחזיק הנאמנות של הגדה זו לכל מילי ואפילו בדבר שנעשה רשע בכך ולפיה לטות סברא זו עולה סוגיות הגמרא דפרק שבועות הפקדון מאוד על נכון דהנה באמת מלתא זו דר' המנונא דצריכין שיחייב א"ע בקרן דוקא נאמרה בלי שום. טעם דמפני מה ולמה בעינן בפטור של מודה בקנס ואח"כ באו עדים שיחייב עצמו בקרן דוקא והלא המיעוט דאשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע סתמא נאמר בין מחייב א"ע בקרן או לא ואם גם מודה בקנס ואח"כ באו עדים הוא ג"כ בכלל מיעוט הזה גם בלא חייב א"ע בקרן יהיה פטור אמנם תוכן הענין הוא דיש שני סוגי חיובי קנסות הסוג האחד חיוב קנס אשר נתחייב על עשיה אשר נעשה רשע בעשיה זו וכמו קנס של תשלומי כפל וד' וה' וכדומה והסוג השני חיוב קנס אשר נתחייב מצד חק התורה על דבר אשר לא עבר בו שום עבירה וכמו פלגא נזקא של נגיחות שור תם והנה בהודאות חיוב קנס על עשיה אשר נעשה רשע בכך אין מניעות חיוב הקנס מחמת מיעוט הקרא דאשר ירשיעון אלקים דאף מבלעדי מיעוט הקרא אין בהודאתו ממש דאין אדם משים א"ע רשע וכיון דאין אדם נאמן על עצמו בדבר אשר נעשה רשע בכך הרי ממילא אין ממש בגוף דברי הודאתו והוי הודאתו כאילו לא היה כלל ואם באו עדים אח"כ אף דבאמת גם הפטור של באו עדים אחר הודאתו נכלל גם בקנס זה במיעוטא דקרא דאשר ירשיעון אלקים ובמיעוט הזה אין שום קפידא על חיוב עצמו בקרן דוקא בכל זאת בקנס כזה שנעשה רשע בכך אם לא נתחייב א"ע בקרן עפ"י הודאתו הוי הודאתו כמאן דליתא ואם באו עדים אח"כ אין כאן מודה בקנס כלל רק העדאות עדים לבד ובהעדאות עדים לבד אין מקום לפטרו ולכן הצריך ר' המנונא בקנס כזה שיחייב עצמו בקרן דוקא בהודאותיו דכיון דלענין חיוב קרן שפיר אמרינן דהודאות בע"ד כמאה עדים ואיתחזיק נאמנות הודאתו עכ"פ לענין קרן ואין נאמנות לחצאין הרי ממילא איתחזיק נאמנות הגדה זו גם לענין קנס ואף שנעשה רשע בהודאתו אין נאמנות לחצאין וכיון דאיתחזיק הודאתו ואין מקום לומר עליה דהיא כמאן דליתא לכן שפיר אמרינן דהואיל ואיתחזיק הודאותו על עצמו איתחזיק גם לענין קנס והתור' פטרתו מתשלומי הקנס עפ"י עצמו במיעוטא' דאשר ירשיעון אלקים וכיון דגם מודה בקנס ואח"כ באו עדים הוא בכלל המיעוט הזה על כן אם חייב א"ע בקרן גם בקנס כזה שנעשה רשע בכך וגם אם באו עדים אחר הודאתו הוא פטור והנה כל זה שייך בהודאות קנס אשר נעשה רשע ע"י דבזה צריך להחזיק הודאתו עפ"י חיוב עצמו בקרן דוקא משא"כ בהודאות קנס אשר אין שום עבירה בעשייתה ולא נעשה שום רשע בהודאתו בזה לא אמר ר' המנונא מעולם דבעינן שיחייב עצמו בקרן דוקא דכיון דביארתי דלענין גוף הפטור של מודה בקנס אשר ממיעוטא דאשר ירשיעון אלקים אין שום חילוק בין חייב עצמו בקרן או לא דבמיעוט הזה אין שום רמז על קפידת לחיוב קרן כלל וממילא למ"ד דגם מודה בקנס ואח"כ באו עדים הוא נכלל בפטור של המיעוט הזה הרי ממילא בגוף הפטור גם במודה בקנס ואח"כ באו עדים אין שום חילוק בין חייב עצמו בקרן או לא וכל חיוב הקרן שהצריך ר' המנונא הוא רק להחזיק ענין הודאתו שיהיה חשיבא הודאה המוחזקת לב"ד והנה הכרח זה להחזיק ההודאה ע"י חיוב הקרן דוקא אין לו מקום רק בעשיה אשר נעשה רשע בכך דמבלעדי חיוב הקרן אין בהגדה עצמה נאמנות לעשות עצמו רשע על ידה אבל בהודאות חיוב קנס על עשיה שאינו נעשה שום רשע על ידה. דלהודאה זו יש לדברי הודאתו נאמנות מצד עצמם וכיון דאף מבלעדי חיוב קרן נתחזק הנאמנות של הודאה זו בב"ד הרי ממילא אין אנו צריכין בזה לשום חיוב א"ע בקרן כלל דכיון דבכל אופן נתחזק עכ"פ הודאתו בב"ד אזי לענין גוף הפטור אין שום חילוק בין חייב א"ע בקרן או לא ולפיכך שפיר פשיט הגמרא דין משביע עדי קנס מהא דמשביע עדי פלגא נזקא דאין בידם לפטור א"ע בטענת דלמא מודה ומיפטר ואף דבהודאות קנס דפלגא נזקא. אינו מתחייב א"ע בקרן מאומה בכל זאת כיון דקנס של פלגא נזקא הוא מן סוג קנס זה אשר אינו נעשה רשע ע"י ובהודאות סוג קנס זה אין אנו צריכין אל חיוב עצמו בקרן דוקא ולכן בקנס דפלגא נזקא אין העדים הבאים אחר הודאתו מחייבים אותו בכל ענין ואף אם לא חייב בקרן כלל ואם היה הבעל שור מודה בכך אף אם היו העדים מעידים אח"כ היה פטור ואף דאינו מתחייב א"ע בשום דבר ומדחייב במשביע עדי פלגא נזקא שפיר פשיט הגמרא דאין ביד העדים המושבעים למפטר נפשייהו בסברת דלמא מודה ומיפטר:

ובדברינו אלה אשכחנא פתרי לתמיה עצומה שיש לתמוה על הא דקיימינן כר' המנונא דבפטור של מודה בקנס ואח"כ באו עדים בעינן שיחייב א"ע בקרן דוקא והלא רבא אותיב ליה לר' המנונא מהא דדייק ר' חסדא לר' הונא מעובדא דר' גמליאל דסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה וכשראה את ר' יהושיע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יוצא לחירות אמר לו למה אמר ליה מפני שסמיתי את עינו אמר ליה אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדים היה רבן גמליאל חייב להוציאו לחירות ושמע מיניה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ומדקיבל ר' הונא הוכחה זו ולא השיב לר' חסדא דשאני התם דרבן גמליאל לא היה מחייב א"ע בשום קרן בהודאתו ומשום הכי אם היו עדים בדבר לא היה רבן גמליאל פוטר א"ע בהודאתו אבל מודה בקנס שחייב א"ע בקרן ואח"כ באו עדים פטור אלא ודאי דמסתבר להו לתרוייהו לר' הונא ור' חסדא דאין חילוק בפטור של מודה בקנס ואח"כ באו עדים בין חייב א"ע בקרן ובין לא התחייב וכיון דר' הונא ור' חסדא תרוייהו סבירא להו אליבא דר"ג ור"י דלא כר' המנונא א"כ אמאי פסקו הרי"ף ורבינו והרא"ש והטור וכל שאר רבותינו הראשונים והאחרונים ההלכה כר' המנונא דאין מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור רק דוקא באם התחייב א״ע בקרן בהודאתו והנה גם התוספת בפרק מרובה (דף ע"ה) ד"ה אמר התעוררו בזה ופירשו דקיפחת לסבא דבי רב אשר אמר רבא קאי על ר' הונא דבהא גופא דחילק ר' המנונא בין חייב א"ע בקרן ובין לא חייב קיפח בזה לר' הונא דלא השיב הוא החילוק הזה. על הוכחות ר' חסדא ואולם לפי מה שביארתי אין אנו צריכין לכל זה ובכל זאת עולה הפסק הלכה לנכון דרבא הבין בדעת ר' המנונא דבפטור של כל מודה בקנס ואח"כ באו עדים בין בקנס שנעשה רשע בכך ובין בקנס אשר אינו נעשה רשע על ידו בכל אופן בעינן שיחייב א"ע בקרן דוקא ולכן קיפח אותו בדעת ר' הונא ור' חסדא אבל באמת לא נתקפח דעת ר' המנונא מעניניהם של ר' הונא ור' חסדא כלל דלא אמר רב המנונא דין זה של חייב עצמו בקרן רק בקנס של גניבה וטביחה ומכירה דנעשה רשע בהודאתו משא"כ בעניניהם של ר' הונא ור' חסדא דקאי אעובדא דסימא את עין עבד אינו נעשה, רשע בזה ולפי שהביא הגמרא אח"כ הא דאיתמר נמי בשם ר' חייא אמר ר' אבא אמר ר' יוחנן כוותיה דר' המנונא וגם מתניתן וברייתא דייקי נמי כוותיה וכי היכי דלא יהיו ר' הונא ור' חסדא נגד כל הני ובפרט נגד מתניתן וברייתא על כן עלה בדעת של הרי"ף ורבינו לחלק במלתא דר' המנונא החילוק הזה. שחילקתי דר' המנונא לא אמר דבעינן שיחייב עצמו בקרן רק במודה בקנס של גניבה וטביחה ומכירה דנעשה רשע בהודאתו וכמו כן מלתא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אשר כוותיה דר' המנונא וגם המתניתן וברייתא דדיקא כוותיה כולם רק בקנס של גניבה וטביחה ומכירה נאמרו ובמודה בקנס כזה גם ר' הונא ור' חסדא סוברים כמימרא דר' המנונא דבעינן שיחייב א"ע בקרן דוקא והא דלא השיב ר' הונא חילוק זה לר' חסדא דר' גמליאל לא חייב א"ע בקרן בהודאתו משום דהודאות קנס של ר' גמליאל לסימא את עין עבדו אין שום הודאות עבירת עבירה בהודאה זו ובהודאה כזו שאינו עושה א"ע רשע בכך גם רב המנונא מודה דאין שום חילוק בין חייב א"ע בקרן או לא ושפיר הוכיח ר' חסדא לר' הונא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב דאם מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור למה אמר מפני שאין לו עדים הא אף אם היו עדים ברבן גמליאל שסימא. את עין עבדו לא היו העדים מחייבים אותו מאומה ואף דרבן גמליאל לא היה מתחייב את עצמו בהודאתו מאומה בכל זאת בהודאות קנס כזו היה ר' גמליאל פוטר את עצמו ואף אם היו באו עדים אח"כ לא היה צריך רבן גמליאל להוציא את עבדו לחירות:

פרק רביעי הלכה ה' באמצע ההלכה וכן האומר לחבירו אמר לי אבא שיש לי בידך